Page 73 - 9322

‫לפני שהקפה יתקרר‬

‫קוטאקה שאפה את הארומה המתוקה ונזכרה ביום קיץ אחד לפני‬
‫כחמש־עשרה שנה‪ ,‬שבו ביקרה בבית הקפה לראשונה‪.‬‬

‫אותו הקיץ פקד את יפן גל חום‪ .‬ברחבי המדינה נמדדו שוב ושוב‬
‫טמפרטורות שיא‪ .‬יום אחר יום דנו בטלוויזיה במזג האוויר היוצא‬
‫דופן תוך התייחסות חוזרת ונשנית להתחממות הגלובלית‪ .‬פוסאגי‬
‫לקח יום חופש מהעבודה‪ ,‬והם הלכו יחד לקניות‪ .‬אותו יום היה ממש‬
‫לוהט‪ .‬פוסאגי‪ ,‬שהיה לו חם וסבל בחום‪ ,‬הפציר שימצאו מפלט קריר‬
‫היכנשהו‪ ,‬ויחד הם חיפשו מקום הולם‪ ,‬כמו בית קפה‪ .‬הבעיה היתה‬
‫שאותו הרעיון עלה בראש כולם‪ .‬באף אחד מבתי הקפה או המסעדות‬

‫שמצאו לא היו מקומות פנויים‪.‬‬
‫במקרה הם ראו שלט קטן בסמטה צדדית צרה‪ .‬בית הקפה נקרא‬
‫"פוניקולי פוניקולה"‪ֵ ,‬שם זהה לשמו של שיר שקוטאקה הכירה פעם‪.‬‬
‫עבר זמן רב מאז שמעה אותו‪ ,‬אך היא זכרה היטב את המנגינה‪ .‬המילים‬
‫עסקו בטיפוס על הר געש‪ .‬המחשבה על ַל ּבה אדומה רותחת ביום‬
‫הקיץ החם ההוא שיוותה לכול מראה חם עוד יותר‪ ,‬ואגלי זיעה התהוו‬
‫כחרוזים על מצחה‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬כשפתחו את דלת העץ הכבדה‬
‫ונכנסו‪ ,‬בית הקפה היה קריר ומרענן‪ .‬גם הקלאנג־דונג שהשמיע‬
‫הפעמון היה צליל מנחם‪ .‬ואף על פי שהיו במקום שלושה שולחנות‬
‫זוגיים ושלושה כיסאות על הבר‪ ,‬הלקוחה היחידה ב ָמקום היתה אישה‬
‫בשמלה לבנה‪ ,‬שישבה לשולחן הרחוק ביותר מהכניסה‪ .‬מזלם הטוב‬

‫זימן להם מציאה של ממש‪.‬‬
‫"איזו הקלה‪ ",‬אמר פוסאגי ובחר בשולחן הקרוב ביותר‪ .‬הוא הזדרז‬
‫להזמין קפה קר מהאישה בעלת העיניים המבריקות‪ ,‬שהביאה להם‬
‫כוסות מים קרים‪" .‬קפה קר גם לי‪ ,‬בבקשה‪ ",‬אמרה קוטאקה והתיישבה‬
‫מולו‪ .‬נראה שפוסאגי חש לא בנוח מסידור הישיבה הזה‪ ,‬שכן הוא זז‬
‫והתיישב על הבר‪ .‬הדבר לא הכעיס את קוטאקה — היא היתה רגילה‬

‫‪73‬‬