Page 77 - 9322
P. 77
לפני שהקפה יתקרר
פוסאגי גדל בעוני בעיירה קטנה ומוזנחת .משפחתו עסקה בתעשיית
האצות ,וכל אחד מבניה תרם את חלקו .אך לתרומה הזאת היתה
השפעה עמוקה מאוד על לימודיו ,עד כדי כך שהוא מעולם לא למד
לכתוב יותר מהיראגאנה וכמאה סימניות קאנג'י — בערך מה שילד
לומד בשנותיו הראשונות בבית הספר היסודי.
קוטאקה ופוסאגי הכירו דרך מכר משותף .קוטאקה היתה בת
עשרים ואחת ופוסאגי בן עשרים ושש .זה היה לפני שהיו לכולם
טלפונים ניידים ,אז הם תיקשרו באמצעות טלפונים נייחים ומכתבים.
פוסאגי רצה להיות גנן נוף וגר בכל מקום שעבד בו .קוטאקה התחילה
את לימודיה במכללה לאחיות ,עובדה שצימצמה עוד יותר את היקף
ההזדמנויות שהיו להם להיפגש .אבל הם תיקשרו — במכתבים.
קוטאקה כתבה במכתביה כל מיני דברים .היא כתבה על עצמה,
כמובן .היא כתבה על המתרחש במכללה לאחיות ,על ספרים טובים
שקראה ועל חלומות שלה לעתיד .היא כתבה על מאורעות שונים,
למן היומיומיים ביותר ועד החדשות החשובות ביום ,הסבירה בפרטי
פרטים את רגשותיה ותגובותיה כלפיהן .לפעמים השתרעו המכתבים
על פני עשרה עמודים.
לעומת זאת ,התשובות של פוסאגי תמיד היו קצרות .היו אפילו
מקרים שבהם שלח ַמע ֶנה של שורה אחת ,למשל" ,תודה על המכתב
המעניין" ,או" ,אני יודע מצוין ְלמה את מתכוונת" .בתחילה קוטאקה
חשבה שהוא ודאי עסוק בעבודתו ואין לו זמן לענות ,אבל פוסאגי
המשיך לשגר תשובות חטופות מהסוג הזה ,מכתב אחר מכתב .היא
הסיקה מכך ,שאין לו עניין רב בה .היא כתבה לו שאם הוא אינו
מעוניין ,שלא יטרח לענות ,ושאם לא תקבל תשובה ,יהיה זה מכתבה
האחרון.
על פי רוב היה פוסאגי עונה בתוך שבוע ,אבל לא הפעם .חודש
תמים לא הגיע דבר .קוטאקה היתה המומה .נכון ,תשובותיו היו
קצרות .אבל לא בקעה מהן נימה שלילית ,כאילו נכתבו מתוך חובה.
להפך ,מאז ומעולם הן נראו לה כנ ֹות ואמיתיות .לפיכך היא עדיין
77
