Page 67 - 9322
P. 67
לפני שהקפה יתקרר
אך בהיעדר לקוחות אחרים ,לא היה הרבה מה לעשות .עבודתה
היחידה כרגע היתה לנגב במגבת מטבח כמה כוסות וצלחות שטופות
ולהחזיר אותן אל המדף .בתוך כך היא התחילה לדבר עם פוסאגי.
בבית הקפה הקטן והאינטימי הזה היה קל מאוד לנהל שיחה ממרחק
כזה בלי להרים את הקול.
"אז ,אתה בא הנה לעתים קרובות?"
הוא הרים את ראשו" .כן".
היא המשיכה" .שמעת על המקום הזה? אתה מכיר את האגדה
האורבנית עליו?"
"כן ,אני יודע הכול".
"גם על הכיסא ההוא?"
"כן".
"אז אתה אחד מאותם לקוחות שמתכננים לחזור אחורה בזמן?"
"כן ",הוא ענה ללא היסוס.
היא הניחה לידיה להיעצר רגע" .אם תחזור לעבר ,מה אתה מתכנן
לעשות?" אבל משקלטה שהשאלה חודרנית מדי ושאינה נוהגת לשאול
אותה ,חזרה בה מיד" .זאת היתה גסות רוח מצדי .אני מצטערת"...
היא הרכינה את ראשה ושבה לנגב ,חומקת ממבטו.
הוא הביט בראשה המורכן ולקח בידו בשקט את תיק המסמכים
הנסגר ברוכסן .הוא שלף מתוכו מעטפה חומה פשוטה .ארבעת
קצותיה היו מקופלים כאילו נשא אותה איתו זמן רב .לא היתה עליה
כתובת ,אבל היא נראתה כמו מכתב.
הוא אחז אחיזה ארעית במכתב בשתי ידיו והגביה אותו מעט מול
חזהו כדי שתראה אותו.
"מה זה?" היא שאלה ,ושוב חדלה ממעשיה.
"לאשתי ",הוא מילמל חרש" .זה לאשתי".
"זה מכתב?"
"כן".
"לאשתך?"
67
