Page 121 - 2
P. 121
˙·¢˙ יורה דעה ˘‡˙ÂÏ ÂÙ
אינו מועיל ליבו ולא כויה כיו שהוא טרפה אע"פ בה וכו' והרי" לא פסק כר"ז ,וכ' שמ"ח ס"ט
שאינו אלא מחמת כאב וס"ל בהא הלכה כרשב"א ססק"ב דמדאמר רבא ביבמות בסכי מלובנת ,ש"מ
דכל שאינו טרפה ויכול לכוות ולחיות אח"כ אי לא ס"ל חדודה קוד לליבונה ע"ש .ואמנ עכ"פ
מעידי ,ובהא הלכה כרבנ מארכובה ולמעלה טרפה יקשה אר"ז נהי דאית ליה חידודה קוד לליבונה
דלא כרשב"א דס"ל מארכובה ולמעלה אי טריפות מ"מ מאי שקיל וטרי הת והאיכא צדדי ודחיק
כלל ,והשתא קאמר כל שיכול לכוות ולחיות אי מרווח רווח ,תיפוק ליה שהוא מלוב ואינו מטרי
מעידי דהלכה כרשב"א ,אבל מהארכובה ולמעלה אע"כ היכא שהוא טרפה בעצמותה לא מחמת כאב
אפי' נכוה לפנינו )אי ( מעידי ,דהלכה כרבנ דמקו אלא ניקב הושט טרפה מחמת האבר בזה לא מהני
ליבו סכי עיי ש"ע י"ד סי' כ"ו סעי א' דלא הוה
טרפות הוא ,כ נראה לפע"ד לפרש. נבלה אלא טרפה ועיי' עירוכי כ' ע"א במתני' ער
ראשו וכו' ומסיק נשמה תלויה לרבות מ הארכובה
Ù"ÎÚÂמאי דקמ בהמה זו שריא לכל הדיעות אפי' ]ולמעלה[ ועתוס' ש ,ויל"ד בשלמא ראשי וכבידי
לא זו ראשו דהותז הוה מת אלא אפי' ]כבידו[
נזרקו עליה חיצי חדי כמחט וקו דטרפה בעלמא א"כ נשמה תלויה בו מאי מרבינ
מלובני ,דמשו נחמרו בני מעיי ליכא דהא חי טפי ,אע"כ לרבות טרפה שמחמת כאב שאפשר
יב"ח וכ משו ספק נקב בני מעיי ליכא ג"כ כנ"ל, לחתו בסכי מלוב ומ"מ כיו דאי חתכו בסכי
ואע"ג דהיה סכי מלוב דממ"נ לכל הדיעות אי סת ימות ואי לו רפואה מיקרי נשמה תלויה בו.
ליבו מועיל אלא לטרפות דמחמת כאב ,אבל טרפות ומ"מ הוקשה לתוס' מ"ש ארכובה האיכא עוד
דבני מעיי לא יועיל ליבו דהטרפות שמחמת עצמו טרפות דמחמת כאב ,ותירצו לאפוקי מרשב"א דאינו
לא יועיל ליבו וכמ"ש ריטב"א וכאשר הוכחנו ,וג טרפה כלל ,ומוכח כהנ"ל דלא כחלקת מחוקק סי'
לא יעלה על דעת להמציא שהוא טרפה אלא שחי י"ז ס"ק י"ט דלא ראה דברי הריטב"א הנ"ל עיי
יותר מיב"ח ,ומעלתו כתב דודאי טרפה חיה יב"ח
יש תמיה על חכמת מעלתו חלילה לומר כ לא עיי ש ·.
בתשו' הרשב"א סי' צ"ח ומצוה לעיי בה בפני שכ'
והכה על ראש המפטפטי האלו ואמר שלא נית ¯·ÎÂהלכו בו נמושות בכוונת הרמב" פי"ג
סימ אלא לספק אבל ודאי טרפה א יחיה יב"ח
נאמר אירע בו שו סיבת שמא נחלפה וכדומה מגירושי )הי"ח( .ולפע"ד לפרש ע"ד הב"ח
לקיי דברי חכז"ל וחלילה לומר שחי' כלל אפי' על )ש ( אבל לא מטעמיה .ואומר כי הרמב" ג"כ פי'
הסוגיא כרמב" וסייעתו במקו שאינו עושה טרפה
המיעוט. וקאמר הרמב" בבבא ראשונה )ש הי"ז( א נשחט
בו שני וכדומה ואפי' ברח מעידי אותו דהרי אי
‡ ‡Ïהיש"ש פא"ט )סי' פ( רוצה לקיי דברי לו רפואה וימות בודאי וא א ירו בו חיצי או
הוכה מכת חרב במקו שאינו עושה טרפה ואפי'
האומרי מיעוט יש ע"ש ,אבל חלילה לומר עו אוכל מאות מקומות וג הוא צלוב ,לא מיבעיא
ודאי טרפה יחיה א יחיה איננו טרפה וכיו שהוא ברח אלא אפי' צלוב לא שנחנק אלא תלוי כמו
טרפה לא יחיה חו מ היתרת כמ"ש רשב"א ש תליוהו וזבי באופ שאינו יכול לברוח לעשות לו
בתשובה שהוא כנטול וכל שהנטול אינו חיה יב"ח שו רפואה או סמתרא שהרי נתלה ומכת חרב בלי
אוסר היתר אפי' חי' ע"ש וכ י"ל באלו העופות סמא הוא סכנת נפשות בכל מקו כדאמרינ לעני
שניקב הגלגולת וחי' יב"ח ומולידי מ"מ טרפה ה חלול שבת ,מ"מ אי מעידי עליו ולא פי' הטע
כיו שאי הטרפות מחמת עצמ אלא שסו קרו והיינו שמא היו החיצי מלובני ולא נעשה טרפה
לנקב ונקימת הקרו אינו חי יב"ח א"כ היא טרפה
מיד בנקיבת הגלגולת וכ"כ שמ"ח )סי' ל סק"ח( וכ כלל.
ראוי להורות בכל כיוצא בזה‚ ועיי היטב יש"ש
פא"ט סי' פ' וצרי להגיה בסו דבריו שסופו לינקב ÔÈÈÚÂדברי רמ"ה שבטור א"ע סי' י"ז נפלאו
הקרו ט"ס וצ"ל שספק נקב קרו אבל האי תורא
דמתחיל ברשב"א ומסיי כרבנ דרשב"א,
מא יהיב ל מבישרא ונאכל משופרא דשופרא. וא"א לפרש מבלי הג"ה מועטת ומ"ש אבל צ"ל
אעפ"י והכי פירושו ס"ל אפי' לטרפה דמארכובה נמי
‰ÓÂשנתעורר פר"מ על כ"מ פי"ג מגירושי )הל'
ט"ז( שכ' דטרפות ארכובה אי ללמוד אד
·.[(„" ˙ ‡„¯ÂÈÙ) ˜˜ÂÁÓ ˙˜ÏÁ‰ ˙ÒÙ„‰ ȯÁ‡ ·¯ ÔÓÊ ‰"ˆ˙ ‚¯‡Ù· ‰ ¢‡¯Ï ÂÒÙ„ ÔÈÏÂÁÏ ‡"·Ëȯ‰ È˘Â„ÈÁ] .
‚.‰ È"ÒÂÒ ÔÏ‰Ï Â È·¯ Î"Π.
