Page 117 - 2
P. 117
˙·¢˙ יורה דעה ˘‡˙ÂÏ ·Ù
תש"ס יש ללמוד כ ,א ניקב המחט מעל"ע והרי מצא אחד שנימוח והיה לד הרי קמ שדר ד של
היא טרפה לפנינו אלא שבודקי' להכשיר א לא אשה זו להתהוות כעי צורות ,וממילא אמרי' אי
מצא קורט ד בחו ,כיו שהבדיקה להכשיר ,א כא שומא כלל והכל ד יבש הוא ,אלא ]אלו[ כבר
נאבד בלא בדיקה טריפה ,משא"כ א נתחב ולא יבשו בתכלית היבשות ואלו לא הגיעו וקצת ליחות
נבדק א יצא לחו כלל הרי הוא כשר לפנינו בה ונימוחו כצ"ל .א"כ ק"ו הדברי השתא הת
והבדיקה להחמיר ,בזה איכא סברא להקל בנאבד איכא ב' מיני קרטי יש מה שומא ויש מה מד
בלא בדיקה .ולפי דיעה זו היה מקו להקל בנידו שנתייבש ולא אמרי' ששלשה מה מוכיחי שהכל
שלפנינו דהרי לא ידעי' כלל א יש ריעותא בבשר משומא ,מכ"ש הכא דכל המורסי מי א' והליחה
והבדיקה להחמיר א"כ יש להכשיר בנאבד ,אבל מה שור במקומה ,אי נאמר א ג' לא קלקלו מקומ
אעשה והשמ"ח החליט שא יש הרבה בועות זה יורה שג האחרי לא קלקלו הבשר שתחתיו דברי
מוכיח על חולי וחולשה ויש להחמיר אפילו בפה"מ
בנאבד בלא בדיקה ,ולפע"ד סברתו נכונה הת תימה ה .
במחט שהאבר בריא אול ,אלא שנתחב מחט כל
שלא ראינו יוצאת מעל"ע נוקמא בחזקת כשרות, ]·' [˙˜Ȅ· È ÈÓ
אבל הכא מדאיכא כל כ בועות מורה לנו שהאבר
חלש וחלה והוליד בועות הללו א"כ למה לא ניחוש ˘ÈÂלדעת כי ב' מיני בדיקות ה .הרמ"א כתב
שבשר רע תחתיו הרי הבשר עצמו גר הבועות הללו
לבדוק שלא נסת הדקי כי לפעמי המורסא
והוא סברא נכונה וישרה. גור החולי שיסתמו בני המעיי ואי מקו לצואה
לעבור ,והאו"ה והאורחות חיי מיירי מבדיקת
ÏÎÂזה אנו צריכי בנאבד ,אבל בהאביד בידי הבשר שתחתיו שלא נימוק מחמת הליחה ,והנה
בבדיקת הבשר אני מחליט כמ"ש לעיל דלא יועיל
והשלי בלי בדיקה בפשיעתו פשיטא שיש עד שיבדוק הכל ,אבל בבדיקת הרמ"א שלא נסת
לאסור עיי' ש" סי' ל"ט ס"ק ו' ,ומכ"ש א הראה המעי ,בזה יש מקו להוראת ת"ח כי כמדומה לי
הבועות לאחד שאינו בקי בהוראה אפי' הוא למד זה מי מורסא אחר הסות מעבורת המעי מבפני ,
מפולפל א אינו בקי בהוראה ולא שימש חכמי וא נבדקי ג' שלא סתמו במקומ הרי מעיד שאי
בעניני הוראה ובדיקה וזה סמ עליו להכשיר גרע אלו מהבועי' שסותמי תו אינו צרי לבדוק תחת
טפי ,ויש לדמות לבכור שנשחט שלא עפ"י מומחה האחרי .ומ"מ אע"פ שיש מקו לומר כ מ"מ צרי
עיי' י"ד סי' ש"י .ע"כ יפה הורה מעלתו שאסור ראיה מני וע"כ יעמוד בקבלת רבו הגאו לבדוק.
הבשר וג תערובת חד בחד והקיל בכלי אחר
ששהו מעת לעת ,את הכל יפה עשה בעתו ואי ̇Âנאבדו בלא בדיקה הנה בסי' מ"ח )ס"ח( ובש"
להארי בפשיטות. ש סקכ"ה ]ו[כ"ט ,עפ"י תשובת רשב"א סי'
.˜"ÙÏ Ë"ˆ˜˙ ˙ÂÎÂÒ‰ ‚Á ·¯Ú ·"Ù "‡ „"Î
˙˘‰·Â
]˜[·˜È ˘ Ô·˜¯Â
ועומד פרצי פרצי ואותו מסירות הנשי בשעת הסרת ÏÚדברת מהר"מ חאגיז בספרו שתי הלח סימ
הלכלו ,ואמנ בתרנגולת אי זה קשה כ"כ ואינו
מפר פירצי פירצי אלא מסירות אותו בשלימתו ל"ט ד מ"ח ע"א שכ' קרקב שניקב מחמת
ונמש כולו ככיס ,וס"ל לבעל שתי הלח דאותו חולי מצד חו ועבר כלפי פני עד הקרו שמסירות
הירוק העומד באוזא בעליונו פרצי פרצי אינו מגי , הנשי בהסיר הלכלו והטנופות מתוכ ,א אותו
אלא עור פנימי הלבנה היא המגינה .ויש לדבריו פני הקרו לא ניקב ופסק הוא שאי אותו הקרו מגי
בלשו הרמב" פ"ו משחיטה הלכה י"ח ב' כיסי יש דלא כמורה אחד שפסק דמגי ומסיי ואלי תשמעו .
בקרבק החצו אדו כמו בשר והפנימי לב כמו עור כוונתו מבואר דבאוז יש בפנימיות הקרקב אחרי
א"כ משמע הלב הוא המגי .ועתה מצאתי בפרמ"ג ככלות עובי הבשר האדו בשר לב ממש עב קצת
ובעליונו של אותו לבנוניות מתחיל קרו דק ירוק