Page 353 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˘‪ÁÈ‬‬

‫ממקומו כלל‪ .‬וא"כ לדידהו י"ל א נעקר המקור‬ ‫לצאת אלא מחמת משמוש ודחיקת הצדדי בהמקור‬
‫ממקומו ויוציא ד מ"מ טמא הוא‪ ,‬כי מה לי‬ ‫ועורקי' שכולו ד הוא‪ ,‬והיינו אי דרכו של אשה‬
‫במקומו או שלא במקומו‪ .‬וא"כ מה קשיא ליה מהא‬ ‫לראות כ שאמרו‪ ,‬הכוונה אלו היה דרכה לראות כ‬
‫דד מ"א ע"ב‪ .‬אעכצ"ל מ"מ מסברא נשמע ג‬ ‫היינו אומרי שיציאת החתיכה ושפיר הוא כמו‬
‫לשיטת הב"י ורמ"א והב"ח דמעשה דר"ש הי'‬ ‫תשמיש וכה"ג המעורר ד לצאת‪ ,‬אבל אי דרכה‬
‫בחתיכות ממש מ"מ זיל בתר טעמא שטיהר משו‬ ‫של חתיכה לעורר יציאת הד אלא שמולי עמו‬
‫שאי דרכה לראות בכ א"כ ה"ה בעקירת המקור‬ ‫בע"כ וליכא הרגשה כנ"ל‪ .‬באופ שכל קושיות‬
‫ויצא חו למקומו נמי אי דרכה לראות בכ אע"ג‬ ‫הנודע ביהודה לא יזיזו השיטה הנ"ל ממקומה זיז‬
‫די"ל היינו כשנעקר לגמרי אבל נשתרבב היינו‬
‫אורחיה זהו דוחק וא"א לאומרו‪ ,‬אלא לכ"ע נ"ל‬ ‫כל שהוא‪.*Á‬‬
‫דלר"ש אשה כזו דמיה טהורי דהיינו א כ"ז‬
‫שהמקור בחו תראה ד וכשיחזור למעלה לא‬ ‫‚‪ Ì‬מה שהקשה הב"ח אשיטת הר"ש דאמרינ בנדה‬
‫תראה שעי"ז מבואר שהד בא רק ע"י דחיקת רגלי‬
‫במקור ואי זה הרגשת יציאת הד אלא דחיקת‬ ‫מ"א ע"ב אר"ל מקור שנעקר ונפל לאר טמא‬
‫שנאמר יע הושפ נחשת ותגל ערות ופרי למאי‬
‫רגלי גורמי לה ואז טהורה היא להר"ש‪.‬‬ ‫אילימא לטומאת ז' ד אמר רחמנא ולא חתיכה‪.‬‬
‫משמע אי היה ש ד היתה טמאה א ע"ג שנעקר‬
‫‡‪ Í‬מה נעשה לאחותינו ביו שידובר בה שיטת‬ ‫המקור כיו שהד הוא מ המקור‪ .‬י"ל לפע"ד‬
‫דהש"ס הכי פרי מדמייתי ר"ל מקרא דדברי קבלה‬
‫רמב" דפסיק להדי' בפ"ה מהל' איסורי ביאה‬ ‫דטמאה‪ .‬וק' ת"ל דכל המקור מלא לעול ע עורקי‬
‫ה' י"ג י"ד דלא כהר"ש הנ"ל וס"ל ד הבא ע‬ ‫ד אפי' במסולקת מדמי וזקינה מ"מ לעול עורקי‬
‫החתיכה טמא‪ ,‬א"כ ס"ל אפי' מה שאי דרכה בכ‬ ‫המקור מלאי ד והרי ברור לנו שיצא ד נדה ממש‬
‫נמי טמאה‪ ,‡È‬וקשה לי להכניס ראשי באסור כרת‪.‬‬ ‫ע החתיכה הזה וטמאה היא בלא קרא דדברי‬
‫ע"כ אני אומר בודאי א האשה מרגשת ממש קשה‬
‫לי להתיר‪ ,‬א כפי הנראה מכותלי שאלת שאי‬ ‫קבלה‪.‬‬
‫ההרגשה שלה אלא זיבת דבר לח‪ .‬והנה בתשובת שב‬
‫יעקב )סי' לט( מוכיח דע"כ זיבת דבר לח לאו הרגשה‬ ‫‡‪ ‡Ï‬עכצ"ל אפי' א הוא ד נדה ואי כא חציצה‬
‫היא מדאמרי' ר"פ הרואה כת )נז‪ ,‬ב( גבי מי רגלי‬
‫אי דארגשה יושבת אמאי טהורה אי דלא ארגשה כו'‪.‬‬ ‫מכל מקו טהור משו שאי דר ראייה‬
‫וקשה מה ספק יש כא הא בודאי ארגשה זיבת דבר‬ ‫במקור שנעקר וכל שאי דר ראייה בכ טהורה‪.Ë‬‬
‫לח שהרי הטילה מי רגלי אע"כ שאי זה הרגשה‪.‬‬ ‫ועוד בלאה"נ ד נדה תלוי ביציאתו מפי המקור‬
‫הג שמוז"ה מהרשש"כ דחה זה ש בתשובה דה"ק‬ ‫דוקא משא"כ הכא שלא יצא מפי המקור לעול אלא‬
‫אי ארגשה הרגשה גמורה יושבת אמאי טהורה ע"ש‪.‬‬ ‫נשאר בתוכו ויצא חו לביה"ח אי לטמא משו ד‬
‫ודבריו תמוהי עכ"פ אי אמר אי דלא ארגש'‬ ‫נדה‪ .‬משו כ הוכרח ר"ל לאתויי קרא דדברי קבלה‬
‫עומדת אמאי טמאה אמאי לא תהיה טמאה נהי דלא‬ ‫דהמקור בעצמו טמא הוא ולא משו הד שבתוכו‪.‬‬
‫הרגישה הרגשה גמורה מ"מ זיבת דבר לח מיהא‬ ‫וע"ז פרי הש"ס מה בכ שהחתיכה ההיא טמאה‬
‫מ"מ גזירת הכתוב הוא ד מטמא משו נדה ולא‬
‫ארגשה ויש לדחוק בזה‪.‬‬ ‫חתיכה טמאה וכיו דמשו ד לא מטמא ליה א"כ‬
‫משו חתיכה נמי לא תטמא ולק"מ קושית הב"ח‪.È‬‬
‫‪ „ÂÚ‬הארכתי בתשובה אחרת‪ ·È‬והבאתי ראיה ממ"ש‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בעיקר קושית הב"ח יש לתמוה קצת הא‬
‫ריש נדה )ג‪ ,‬א( ישנה נמי אגב צערה מתערה‬
‫משמע דכל הרגשה הוא מחמת צער ולא זיבת דבר‬ ‫הב"ח הוא מ אות הפוסקי שהבינו מעשה‬
‫דר"ש שנפלו חתיכות בשר ממש בביה"ח ואות‬
‫טיהר הר"ש‪ ,‬אבל לא הוזכר ש מעקירת מקור‬

‫‪.ԇΠ¯"„ ¯‡·Ï Î"˘Ó ·È 'ÈÒ Ê"Á Ï‚ Ú ˘"¯‰Ó ˙"¢ 'ÈÚ .*Á‬‬
‫‪‰È‰ ‡Ï Î"‡„ ,‰ÎÈ˙Á· Ì„ ˙‡¯Ï ‰˘‡ Ï˘ ‰Î¯„ ˙ÏÙÓ‰ Ù"¯ „"ÓÎ Ï"Ò„ Ï"‡„ .‰ÎÈ˙Á ‡Ï ‡ ÓÁ¯ ¯Ó‡ Ì„ :Ì˘ Ò"˙Á‰ Ï"Ê .Ë‬‬
‫ˆ¯‪Á"·‰ ‰Ê· ÂË·Á˙ Ì ÁÏ ËÂ˘Ù ‡Â‰Â .Ì„ ‰È· ˙ȇ„ ‰ÎÈ˙Á ¯‡˘Ó ¯Â˜Ó Ú¯‚ ÈΠ,Í˙˘Á ÍÙ˘‰ ÔÚÈ ‰Ï·˜ ȯ·„Ó ÈÈÂ˙‡Ï ÍÈ‬‬

‫‪.Ï"Ê ÂȯÁ‡ ÌÈÎ˘Ó ‰Â‬‬
‫‪.ÔÓ˜Ï ‰ ‰Â ‰"„ ‡Ú˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .È‬‬
‫‪Î"˘Ó '¯Â .‰ÎÈ˙Á· Ì„ ˙‡¯Ï ‰˘‡ Ï˘ ‰Î¯„ Ôȇ˘ ÌÂ˘Ó ‰¯Â‰Ë ˙¯ÙÂÙ˘ È"Ú ‰˙‡¯·˘ Ì"·Ó¯‰ ·˙Î Ê"Ëω· Ì˘ ÔÏ‰Ï Ìχ .‡È‬‬
‫··‪.‚"˜Ò ÁÙ˜ 'ÈÒ ÚË Ô ·Ï 'ÈÚ .Ë ˙‡ È 'ÈÒ ‰„ ‡"·˘¯‰ 'ÈÁÏ Ìȯ‡ȷ· Â˙ËÈ˘ ¯Â‡È‬‬

‫‪.ÊÙ˜ ˜ÈÒ ÔÏ‰Ï .·È‬‬