Page 354 - 2

‫‪ Ì˙Á‬תשובה קמה ‪ËÈ˘ ¯ÙÂÒ‬‬

‫כלל‪ ,‬דאי לחוש שמא כבר היה אדו ונלקה ונעשה‬ ‫לח בעלמא דפשוט דע"י זיבת דבר לח לא מתערה‬
‫לב ועכשיו חוזר לקדמותו‪ ,‬דז"א‪ ,‬כמ"ש ט"ז רס"י‬ ‫וכ משמע נמי מלשו התוס' נדה ד' ע"א ד"ה והא‬
‫קפ"ח שחור אדו הוא אלא שלקה אמרינ אבל לב‬ ‫אשה מכוסה היא כו' יע"ש שמבואר שפתיחת פה"מ‬
‫אדו הוא לא אמרינ ‪ ,‬ואי לנו לחדש דברי כאלו‪.‬‬ ‫הוא ההרגשה או צער כעי עקיצת מי רגלי וכה"ג‪,‬‬
‫אבל החשש הוא כ ‪ ,‬שאלו הטיפי היו ג מתחלתו‬
‫ונתערבו בתו המראות הטהורות ולא נראי לעיני‬ ‫ולא זיבת דבר לח‪.‬‬
‫עד אחר עמידת ‪ ,‬אז מצתללי ומתבררי ונראי לעי ‪,‬‬
‫ומשו ה ספיקא מטמאי ליה‪ .‬וא"כ מידי ספיקא‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬בתשו' נובי"ק יור"ד סי' נ"ה כתב סת דלא‬
‫לא נפקא ויש לצר עכ"פ לקולא הנ"ל דהיינו דליכא‬
‫בלא"ה רק איסורא דרבנ בשג להר"ש והרא"ש‬ ‫נ"ל ככת הקודמי אלא דזיבת דבר לח הוא‬
‫וטור ושיטת בעלי הש"ע טהורה לגמרי וג ספיקא‬ ‫הרגשה דאורייתא‪ ,‬ולא שת לבו לסתור ראיה א'‬
‫הוה עכ"פ‪ ,‬לכ כשאי לה חזקת טומאה היינו אחר‬ ‫מאלו הנאמרי לעיל‪ ,‬א רק הוא הביא ראיה‬
‫שפסקה מלראות ד וסתה הרגיל ופסקה בטהרה‬ ‫מדנפקא ל )נדה נז‪ ,‬ב( הרגשה מבשרה שתרגיש‬
‫לערב וג כל יו המחרת היתה בטהרה‪ ,‬דהיינו‬ ‫בבשרה‪ ,‬והאי קרא נמי אתי שמטמא בביה"ח והיינו‬
‫בדיקת שחרית של יו המחרת ובדיקת ערבית שלו‬ ‫חו לפה"מ ש מתטמא‪ ,‬וזה הוא הבשר דמיירי ביה‬
‫דהו"ל ג' בדיקות שעי"ז מתחזקת בסילוק דמי הוסת‬ ‫קרא וש הוא ג"כ מקו ההרגש והוא בביה"ח‪ ,‬ש"מ‬
‫אז נראה להקל עפ"י התנאי שאכתוב אי"ה בסמו ‪.‬‬ ‫דזיבת דבר לח הוא הרגשה דאורייתא‪ .‬ודבריו‬
‫ורק אקדי כי לא נעל ממני דברי הרמ"א )סי' קצו‬ ‫תמוהי אדרבא דוק מיניה לאיד גיסא הא ממעטי'‬
‫ס"י( בש המרדכי דבעי' ג' ימי שתתחזק בטהרה‬ ‫נמי בבשרה ולא בשפופרת והיינו א תכניס‬
‫לתלות במכה‪ ,‬מ"מ כבר הארכתי בחידושי והרבתי‬ ‫השפופרת לפי המקור‪ ‚È‬ותקבל הד דאלו לא‬
‫להקשות על זה‪ .‬וכ"כ הקשה בפלתי )ס"ה( ש ‪ ,‬וג‬ ‫תכניסנה אלא לביה"ח א"כ כבר היא טמאה משעה‬
‫בסדרי טהרה )סק"ג( ראיתי שס"ל שדי ביו אחד וא‬ ‫שיצא הד חו לפי המקור‪ ,‬אע"כ אתא למעוטי‬
‫מי שיפקפק ע"ז עמ"ש תוס' בנדה ז' ע"ב ד"ה‬ ‫בבשרה של עצמה‪ ,‬ר"ל שיעבור הד בפי מקורה‬
‫ולא שיהיה ש שפופרת לקבלו‪ .‬וא"כ הרי מבואר‬
‫ר"א‪ ,ÊË‬וע"ש בסוגיא ס"ח ע"א‪ ÊÈ‬וק"ל‪.‬‬ ‫דה בשר היינו פה"מ וש צריכה שתרגיש‪ ,‬ומ"ש‬
‫מדרשא בבשרה בפני כבחו הוא מבואר בנדה‬
‫‪ÍÎ ‡Â‰ ˘"Ó ÏÎÓ ÌȇˆÂȉ ÌÈ È„ È˯Ù‬‬ ‫מ"א ע"ב דהיינו מקו שהשמש דש והיינו פה"מ‬
‫למעיי בלשו הרמב" פ"ה מא"ב ה"ד ובפי'‬
‫‡ א האשה הזאת מוצאת כל אלו ג כשהמקור‬ ‫המשנה‪ .‬ועוד הארכתי בזה בתשובה אחרת‪ „È‬מ"מ‬
‫בהא מסקינ דעיקר הרגשה דאורייתא היא לפע"ד‬
‫למעלה במקומו אזי ידי מסולקת הימנה ורק א‬ ‫הרגשת פתיחת פה"מ או צער כעקיצת מי רגלי אבל‬
‫כשהמקור במקומו לא תמצא בכמו אלו רק כשהוא‬
‫חו למקומו אז יש להתיר כאשר יתבאר אי"ה‪.ÁÈ‬‬ ‫לא זיבת דבר לח‪.ÂË‬‬

‫· א תרגיש האשה בראיות אלו הרגשת פתיחת‬ ‫‚‪ ÏÏ‬כ א הרגשה הזאת אינה אלא זיבת דבר לח‬

‫פה"מ או כעקיצת מי רגלי ג"כ אי לי עסק בזה‪,‬‬ ‫כמשמע מלשו השאלה אי כא אלא ספק‬
‫ורק כשההרגש הוא רק זיבת דבר לח ומוצאת בכל‬ ‫דרבנ ‪ .‬ומצור לזה אומר כי כיו שהמראות ה‬
‫פע כנ"ל‪ ,‬אז א אפי' ג ע"י בדיקה תמצא אע"פ‬ ‫טהורות בשעת מציאה אלא שנהפכו אח"כ ונמצא‬
‫שאז י"ל הרגשה ממש היה לה וקסברא הרגשת עד‬ ‫בתוכ טיפי ד ‪ .‬הנה א נאמר שהמראות ה בשעת‬
‫יציאה ירוקות ולבנות אלא שאח"כ בשהיית בחו‬
‫משתני ע"י האויר‪ ,‬פשיטא שאי כא בית מיחוש‬

‫‪.Á"˜Ò ÁÙ˜ 'ÈÒ ·¯‰ Ú"¢·Â „"˜Ò ÁÙ˜ 'ÈÒ Ë"„Ò‰ ‰Ê· Î"˘Ó ‰‡¯ ,˙¯ÙÂÙ˘‰ ÌÂ˜Ó ˙Ú‚‰ ÔÈ Ú· .‚È‬‬
‫‪'ÈÚ .˙¯ÙÂÙ˘‰ ˙Ò Î‰ ÌÂ˜Ó ÔÈ Ú· ‰Ê Ú˘·˘ Ò"˙Á‰ ȯ·„ ÏÚ Î"˘Ó ‰˜ 'ÈÒ (ÊÎ) ·ˆ 'ÈÒ ‰„ 'ω „"¯ÂÈ ‡"ÂÊÁ 'ÈÚ .ÊÒ˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï .„È‬‬

‫‪.ËÓ 'ÈÒ ÔÈÓÈ · ˙‡˘Ó‰ Ì˘· Â"Î˜Ò „ˆ˜ 'ÈÒ Ë"„Ò‬‬
‫‪,‡ȷ‰˘ ‚Ù˜ 'ÈÒ ˘È¯ ‰·Â˘˙ ÈÁ˙Ù 'ÈÚ .‡È‰ ‰˘‚¯‰ Â‡Ï ÁÏ ¯·„ ˙·ÈÊ„ Ï"Ê ¯Ï„‡ "¯‚‰ ·¯ Ì˘· ‡Ú˜Â ÊÒ˜ ‚ ˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Â È·¯ Î"Π.ÂË‬‬

‫‪.ÌȘÏÂÁ‰ ˙Î Ì‚ ‡È·‰Â‬‬
‫‪.‰Ò˜ 'ÈÒ ÔωÏ ¯Â‰Ë ‰‡ˆÓ Ô¢‡¯ ÌÂÈ ‰"„ Ì˘ ‰„ Ò"˙Á 'ÈÁ '¯ .ÊË‬‬

‫‪.„" ÚÙÏ ‰ ‰Â ‰"„ „Ó˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .ÊÈ‬‬
‫‪.‡Ú˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .ÁÈ‬‬