Page 367 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˘‪·Ï‬‬

‫ישראל‪ ,‬אמרי' השתא הוא דאתרעה ועד השתא‬ ‫‪ Ï"‡Â‬א"כ מאי טעמא לא ניל מדיר נמי מת"ח ומה‬
‫אוקמא אחזקת כשרות‪.‬‬
‫צרי למיל מנדה‪ ,‬י"ל דשאני מדיר מת"ח‬
‫‪ ÔÎÂ‬מצינו באגדה ]ילקוט שמעוני סו"פ בהעלות‬ ‫דהמדיר כועס עמה ומרחקה לגמרי דומיא דלידה‬
‫ונדה‪ ,‬וכ פועל שלא ברשות ליכא למיל מק"ו‬
‫מספ"ז[ דסת בנות ישראל משוקקות שיהיו‬ ‫דמדיר דילפי' מנדה דהת לאו שפיר דמי למיעבד‬
‫בעליה ת"ח אע"ג שיפרש מה יותר וימעט‬ ‫הכי אלא שאי כופי להוציא ותסבול כ על כרחה‪.‬‬
‫בעונת ‪ ,‬דכ מצינו בנבואת אלדד ומידד שאמרו‬ ‫וליכא למיל פועל כ"א מת"ח ומטע הנ"ל כיו‬
‫הנשי אשרי נשותיה של אלו שזכו לכ ‪ .‬ובלי ספק‬ ‫שיכול לעשות ת"ח‪ .‬וא"כ מוכח דשבת א' היינו‬
‫שהנביא פרוש יותר משארי חכמי ואפ"ה שבחו‬ ‫שביו הז' יהי' בביתו כשיטת הר"י‪ ,‬דהרי כל עצמו‬
‫נשותיה ‪ .‬אע"ג דציפורה השיבה אוי לנשותיה‬ ‫לא ילפי' אלא מת"ח ועונתו ביו הז' לעול ‪ .‬וא"ש‬
‫דמיו שנתייחד הדבור ע בעלי פירש ממני‪ ,‬היינו‬ ‫דלא נקיט שארי דיוצאי שלא ברשות‪ ,‬דאינ באמת‬
‫שפירש מכל וכל והאשה מבקשת תפקידה‪ ,‬אבל‬ ‫אינ רשאי להרחיק נדוד יותר בלא רשות‪ ,‬רק פועל‬
‫למעט עונתה אינה מקפדת‪ .‬וכ אמרו חז"ל )ברכות‬ ‫משו דיכול לעשות ת"ח‪ ,‬מסתמ' דמתחלה סברית‬
‫יז‪ ,‬א( נשי במאי זכיי דנטריה לגברייהו עד דאתי‬
‫וקבלית‪.‬‬
‫מבי מדרשא‪.‬‬
‫‪ Ï"‡Â‬א"כ יהי' יוצא שלא ברשות ל' ימי כת"ח‬
‫‪ Î"‡Â‬ההיא איתתא דממאנת יצאה מחזקת הכשרות‬
‫שיצא שלא ברשות ל' יו ‪ .‬ז"א‪ ,‬דהרי כתבנו‬
‫ואמרינ השתא הוא דאתרעה ובשעת נישואי‬ ‫לעיל בש הב"ח דאפי' אי כבר נעשה ת"ח כיו‬
‫לא לכ נתכוונה ולא נשתעבד לה מעול ולא‬ ‫שלא הי' בשעת נישואי אינו יוצא בלא רשות כ"ש‬
‫אשגחי' בצווחה דילה השתא ובחמר גמל הוא דכתב‬ ‫השתא שהוא עדיי פועל פשיטא שאינו יוצא שלא‬
‫רש"י שלא ברשות אבל בת"ח מודה רש"י להרמב"‬ ‫ברשות ל' יו לכ"ע וזהו כעי דוגמא דאמרינ בפ"ק‬
‫והר"י ואולי ג הרא"ש והטור לא פליגי ודכתבו‬ ‫דב"מ )ט‪ ,‬ב( תרי מגו לא אמרי' מגו דאי בעי מפקר‬
‫אינה מקפדת היינו כיו דאנ סהדי דאינה מקפדת‬ ‫נכסי' ומגו דאי בעי זכי לנפשי' וכו'‪ .‬וה"נ מגו דאי‬
‫בשעת הנישואי א"כ לא נשתעבד לה מעול א"כ‬ ‫בעי נעשה ת"ח ומגו דאי בעי יוצא שלא ברשות זה‬
‫אפי' צווחת לא מהני מעתה כיו שכל הפוסקי‬ ‫לא אמרי'‪ .‬וכיו שזכינו לדי אמרינ אפי' צווחת לא‬
‫שוי בזה בודאי הכי נקטינ ודקדק המחבר ש"ע‬ ‫מהני דאמרי' השתא הוא דאתרעת דבשעת נשואי‬
‫מסתמא היתה כשרה כשאר בנות ישראל ורוצה‬
‫כלשו הרמב" והדי עמו‪.‬‬ ‫שיהי' בעלה ת"ח ולא נשתעבד לה מעול בכה"ג‬
‫שלא יעשה ת"ח‪ .‬וא"כ לא מהני צווחה שלה עתה‬
‫‪ ‰˙ÚÓÂ‬נבוא לנידו דיד נמי כיו שכ דרכ של‬
‫וזהו כשיטת הרמב" ‪.‬‬
‫פרושי שבישראל להזהר מדבר שהורה בו‬
‫חכ ‪ ,‬נהי דבעת הנישואי לא היה מתנהג עדיי‬ ‫‡‪ Ì Ó‬י"ל דג רש"י מודה לזה ודוקא בחמר‬
‫בפרישות רק כשארי ת"ח‪ ,‬לא מצי' למטע לא‬
‫קבלית עלאי שתהי' חסיד ופרוש‪ ,‬אלא אמרינ כיו‬ ‫שנעשה גמל איבעיה ליה בלא רשות אולי‬
‫שנישאת לבחור רגיל הוא זה שעתיד להיות פרוש‬ ‫אינה מקפדת משו רווחא‪ ,‬משא"כ בצווחת השתא‬
‫וחסיד‪ ,‬וזקני ת"ח כ"ז שמזקיני וכו' )שבת קנב‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫ואינה חוששת להרווחא‪ ,‬מגלת דעתה דג בשעת‬
‫וכש שאמרו אשרי לנשותיה של אלדד ומידד שזכו‬ ‫נישואי אדעתא דהכי נישאת שיהיה חמר ולא גמל‪,‬‬
‫לנבואה ה"ה כל מדרגת מעלת עבודת הש שמחה‬ ‫משא"כ בממאנת בת"ח דזהו חו מדעת בנות‬
‫היא לאשתו‪ ,‬וכשצווחת אמרינ השתא הוא דאתרעי‬

‫ומעול לא נשתעבד לה‪ .‬זה הנלע"ד‪.‬‬

‫˙˘‪˜ ‰·Â‬‬

‫]‪[˜Â„·  ȇ˘ „Ú‬‬

‫˘‪ „"Ú ‡ÏÙÂÓ‰ ˜È˙Ú ‡ÏÓ ˜È˙‰ ·¯‰ È„ÈÓÏ˙ È„È„ÈÏ ÌÂÏ‬אשה שבדקה עצמה בעד שאינו בדוק ומכ"ש‬
‫בכתונת המלולכ בכמה טיפי דמי אפי' ע"י‬ ‫‪.Ȅχ˜ ˜"„·‡ È" Ô‡ÓÙÈÏ ‰"ÂÓ ˙"˘Î ‚ÏÙÂÓÂ‬‬