Page 363 - 2
P. 363
˙·¢˙ יורה דעה ˘‡˙ÂÏ ˘ÁÎ
הרמב" והראב"ד והרמב" והרשב"א ז"ל מטהרינ דלקושטא דמלתא ר' יוסי לא מיירי אלא לטהרות ק'
להדיה כר"י אליבא דפירש"י דאפי' בתרתי לריעותא דה לחששא דטהרות חיישינ לבית הרח דמוקי
מטהרינ .ובלא נמצא על עד הבדיקה שאחר מ"ר, ד כמבואר ריש מכלתי ג' ע"א ,ויש לדחוק דס"ל
ג להרא"ש והטור טהורה .ותשובת הר" מקיל אפי' דלא חששו למעל"ע אלא לטהרות הקדש וכמ"ד
בנמצא ג בעד .ואול מהר" הוא דחייש לדברי דס"ל הכי לעיל וי"ו ע"א והכא מיירי לטהרות
הר"ח ז"ל .וא"כ בודאי הדי ע הרמ"א והעט"ז תרומה וא"כ למאי דקיי"ל כמ"ד ש ע"ב דבי
שרק מחומרא בעלמא ניחוש לדברי ר"ח ז"ל ,בשג
כבר בררנו שאי שו ראיה לדבריו לא מהש"ס ולא לקדש ובי לתרומה ליתא לדרבנו חננאל.
מירושלמי דלא כהש" ז"ל. ȇÂנמי איתא לדרבינו חננאל דר"י אוסר לטהרות
‡˙˘‰Âנמי כי ניחוש לדברי ר"ח ז"ל מ"מ הוא לכתחלה ,מ"מ נחזי אנ ,תינח לטהרות דאי
הפסד אי לא תיגע בטהרות ותאכל חולי בימי
נמי לא אמרה מדינא רק שחז"ל החמירו טומאתה ולהדיא אמרינ בכה"ג בע"ז )ל"ב( ]ל"ז[
לכתחלה ,ואפשר בנדו דיד מודה שלא להוציא ע"ב הא איכא מיא בשיקעתא דנהרא זילו טבולו.
אשה מבעלה ,ואפשר למאי דלא חיישי' למיעוטא אבל לאוסרה על בעלה דכל רגע פסידא ובטול פו"ר
אפי' לכתחלה נמי .ובא בכ"ז חלילה לעשות מעשה ומצות עונה דה"ל כדיעבד מנ"ל לדמויי' .וא כי
להתיר ,מ"מ ע"י בדיקת מהרי"ל ומהרי"ו שבדיקה מ"מ חזינ דהש"ס מדמי להדדי הא דרבי חייא
מעליא היא פשיטא שנוכל לסמו על דברי הנב"י דמיירי לבעלה לדר' יוסי דמיירי לטהרות לפי פי'
שדבריו נראי אמת בלא"ה .דסגי בפע א' ובלי ר"ח ז"ל ,מ"מ י"ל היינו ראתה במקרה בשעת צרכיה
הרגשת כאב כלל ,ומכ"ש דהכא כבר הרגישה כאב דלא תאסר לעול אלא עד שתספור ותטבול אבל
בהתחלות המיחוש ,ולט"ז )ש סק"ד( סגי בזה שאי הרגילה בכ וא נחמיר עליה תצא מבעלה אי שו
לנו שו פקפוק וספק להתיר ומכ"ש באשה זו שיש סברא שיהיה גרוע מדיעבד טהרות .ובודאי ג ר"ח
לה חולי )גילדני אדר( שרגילה להוציא ד דר מי מודה לכאורה דמותרת דחשיב כדיעבד .וגדולה מזה
בתוס' פסחי למ"ד ע"א ד"ה ולשהינהו וכו' ור"י
רגלי כידוע. מפרש וכו' ועיי בהגה' אשר"י סו מס' ע"ז בהגה'
ÏÚכ האשה הזאת אחר שתרח באותו מקו המתחלת אבל קדרה אי שרית וכו' ע"ש.
ותהיה נקייה ש תכניס לש מו דחוק מאוד „ÂÚÂנ"ל דר"ח נמי לא אמר למילתיה אלא בעד
דהיינו בגד פשת נקי ולב תמלא לה בצמר גפ
ככדור של בנות ותעמוד רגלה הא' על )הספל( שאינו בדוק דלא טיהר ר"י אלא משו )כת (
]הספסל[ וא' על האר ,ואז תכניס בכח ובדוחק ]נדה[ ופסק ר' חייא כוותיה ,אבל באשה שעושה
גדול למעלה קצת ממקו שהשמש דש והיא תרגיש צרכיה לא שמענו דפסק ר"ח כוותיה דר"י הוא
בעצמה שהוא למעלה ממקו נקב מ"ר .ואח"כ דחייש למיעוטא ולא אנ וטהורה אפי' לרבינו
לכשתשתי ותראה ד על המ"ר תקנח עצמה היטב חננאל .וראיה ברורה לזה שהרי הרא"ש פ' האשה
היטב במוכי יבשי עד שתוציא המוכי נקי כמו )סי' א( פסק כשיטת תוס' כמ"ש הטור בשמו ובפ' כל
שהכניס ,ואח"כ תוציא המו דחוק הנ"ל ,וא יהי' היד )סי' ב( גבי עד שאינו בדוק פסק כר"ח וסתר
נקי הרי מבורר לנו שד זה שבא במ"ר לא בא עצמו ,ולא הרגיש אד בזה .אע"כ כנ"ל וזה ראי'
מהמקור אלא ממכה שבמקו מ"ר .ואמנ בכל זאת ברורה שאי עליה תשובה לענ"ד .ועתה מצאתי
נ"ל שתזהר האשה הזאת שלא תטיל מי כלל כ"א שבלח חמודות )סק"ב( הרגיש בסתירת הרא"ש ר"פ
יושבת על גבי כלי רחב כעי גיגית שקורי )שא" ( האשה שעושה צרכיה ותי' בדוחק .מ"מ העולה
ותשב ותטול מי באמצעו ולא על שפתו כלל או לר"ח אליבא דהרא"ש טהורה לגמרי בהאשה
ע"ג עסלא שע"ג הבית מוצנע )עירובי יו"ד ע"ב( שעושה צרכיה ולא פליג ר"ח אלא בעד שאינו בדוק
באופ שלא נמצא אחריה להדיה ד על שפת הספל
כי מה לנו להכניס עצמנו בספק ולהקל ,טוב שלא וזה שבקשנו.
נדע ואז נתלה לומר מסתמא בא בתו מי רגלי מכח
מ"ר ולא מהמקור כיו שעכ"פ באלה"נ לכ"ע ]·„[e"ȯ‰Ó ˙˜È
מיעוטא הוא שיהיה מהמקור בתר דתמו מיא ועיי
‡ˆÂȉמדברינו אלו דעכ"פ לדעת רוב הפוסקי
מ"ש רמ"א )סי' לג סע' ט( כעי זה גבי וושט.
אשר עמוד ההוראה נשע עליה ה"ה
