Page 424 - 2
P. 424
Ì˙Áתשובה קעא ËÙ˘ ¯ÙÂÒ
בכוונת משמעות]יה דקרא[ בהא פליגי הני תנאי, ממקומו ונפל לחו מהגו דבהכי מיירי בד מ"א
ואומר דודאי כל שאפשר שלא יהי' גזה"כ ונסביר ע"א אבל שרבוב המקור ונשאר מחובר במקומו ולא
העני ,טפי עדי ,ומכ"ש לרשב"י דדריש טעמא נתלש ממקו חיותיה זה לא יכונה חתיכה והר"ש
דקרא בעלמא ,א"כ )שה"ת( ]מה"ת[ לומר דמקפיד דקדק בלשונו וכמי חתיכה לא אמר חתיכה אלא
קרא על הרגשת זיבת דבר לח ומה טע יש לזה, כמי חתיכה ,דאשה השואלת נדמה לה בדמיונה לפי
אבל ההקפדה הוא שיהיה כדר ד נדות ,וכל מיני משמוש ידיה באותה מקו כאלו חתיכה בשר מונח
מותרות שכח הדוחה דוחה אות ,שהדבר הנדחה ש ולא ידעה מה הוא ,אבל אנ ידעינ שאי זה
גור שו הרגש והתעוררת בגו ה בבני מעי או חתיכה נפרדת אלא שרבוב המקור ,אבל בלשו
בשלפוחית מי רגלי ,וכ הד שבמקור ,וכל שאי חכמי לא יכונה בלשו חתיכה סת וע"כ לא הו"מ
הד גור ההרגש אי כח הדוחה מדחה אותו ואי הש"ס למימר דחתיכה דר"א כולל שרבוב המקור
דר לראות כ .והנה רשב"י ס"ל בוודאי א הוציאה וממילא כיו שאיננו מפורש בדברי ר"א לא הומ"ל
בשפופרת בוודאי טהורה דלא התעורר הד לצאת זה הנפקותא בי לרבנ לר"א משו דא"כ לא הוה
אלא השפופרת עורר הד וטהורה ,Ëא כשד נדה פליגי על מה דאר"א בהדיה וכמ"ש תוס' ד"ה הא
יוצא מובלע בחתיכה נימא שכח הדוחה דחה הד
וההרגשה הי' מחמת הד וממילא יצא חתיכה עמו. ד נדה טמאה וכו' ומיושב דברי הר"ש ז"ל.
ור"א ורבנ למסקנא תרווייהו ס"ל אי דר של אשה
לראות כ וממילא נימא ההרגשה היה מחמת ‰˙ÚÓÂנקל לומר דודאי שיטת הר"ש לא נפלאת
החתיכה והיא הוליכה הד וטהורה ,ולהס"ד דמטמא
ר"א בפלי פלוי ,י"ל היה סד"א דר"א סגי לי' היא בעיני רש"י ותוס' ,אלא הואיל ופשוט
בהרגשת דבר לח והרי הרגישה לחות הד בפלוי, בעיניה דמיונו של הר"ש ז"ל אמת ונכו ,כשאנו
מטהרי כל שאי דרכה לראות בכ ממילא טהורה
ומ"מ למסקנא כ"ע לא ס"ל הכי אלא כהנ"ל. בשרבוב המקור ולא אמרי' מקור מה לי הכא מה לי
הת והיה ק' להו על שיטה זו הנ"ל לימא חתיכא
Î"‡Âג להר" דברי הר"ש נכוני דכשנשתרבב דר"א כולל ג חתיכה שרבוב מקור ומשו"ה נדחקו
לפרש כפירוש ולהר"ש נראה כתי' שלי הנ"ל
המקור רוב או כל פעמי הד יוצא מכח דבחבורו לא יתואר בש חתיכה ע"כ תפס בשיטתו
דוחק רגלי לצוואר המקור שברח ומוציא ד ולא שהיא מחוורת ומסולקת מכל מיני ערעור ,והרווחנו
הד מעורר לצאת כלל .והרווחנו בזה ג ק' הנ"ל, בזה לפי מה שראוי לתפוס בפי' הש"ס כהר"ש מפני
דלא הומ"ל לר"א ד שרבוב טהור ולרבנ טמא הקו' שנופלת על פירש"י ותוס' וכאשר הסכימו
דא"א לטמאותו מה"ת כלל שאי כא הרגש כלל. הרא"ש וטור א"כ דמיונו שדימה לדמות שרבוב
וי"ל להר" אפי' מדרבנ לא גזרו דלא מצינו גזרה מקור לאי דרכה לראות בכ הוא מוסכ מרש"י
אלא בדמי דשכיחי כה"ג ,אבל ע"י חתיכה או ותוס' וכל הראשוני דאל"ה היו מפרשי הש"ס
שרבוב המקור לא מצינו גזירת כתמי ,Èוהרי בלא"ה כשיטתו המחוורת ויש בזה סעד גדול להקל בשרבוב
להראב"ד ליכא גזירת כתמי אלא לטהרות ,ונהי
דהוא נדחה ,מ"מ אפשר בכי האי גווני כולי עלמא המקור.
מודי לו.‡È ]["‰¯˘··" ‡¯˜‰ ˙ÂÚÓ˘Ó
‡˙˘‰Âנהי כשמרגישה הרגשה ממש לא נסמו „ÂÚרגע אדבר לפמ"ש חי' ר" ר"פ הרואה כת )נז,
לטהר אפי' כשהמקור משורבב ולא נימא ב( דהא דאמרינ בבשרה תרתי שמעינ עד
דהרגשה היתה מחמת דוחק הרגלי מ"מ כשלא שתרגיש ולא בשפופרת דה"פ דמשו"ה טהורה
הרגישה ממש אפי' הרגישה זיבת דבר לח וג הוא בשפופרת שאי זה הרגשת ד אלא הרגשת שפופרת
שלא בשעת וסתה הסומ על הנ"ל כ"ז שהמקור חו וחתיכה .וראיתי בסדרי טהרה רס"י ק" דחאו בשתי
למקומו יש לו עמודי לסמו עליה ,אבל כשהוחזר ידי ,ואני אומר רבותא למדחו לרבי' .ואומר אני
ÛÂÒ·˘ Ìȯ‡ȷ· ‰‡¯Â .˙¯ÙÂÙ˘‰ ˙ÓÁÓ ‡Ï ÂÓˆÚÓ ‡ˆÈ Ì„‰ ‡‰„ ‰ ÂÓ˘ Ú·˜‰ ‰˙Ò ˙Ú˘· ˙¯ÙÂÙ˘ ‰Ó˘ ̇˘ ‰Ê 'ÈÙ ÈÙÏ Ó"Ù Â .Ë
.‚ ‰¯Ú‰· Ï" ‰ ‡"·˘¯‰ 'ÈÁ
.‰Ó˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .È
.„"·‡¯‰ ȯ·„·  ȷ¯ Î"˘Ó ˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .‡È
