Page 429 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˘ˆ„‬

‫לע"ד טוב ליעצה שתשאול לבקיאות ולרופאי‬ ‫והוא לא ידע מתי תראה וכל שעתה זמנה שהרי‬
‫מומחי כי כמדומה לי א יבדקו באותו מקו‬ ‫סמו לוסתה הוא וא נפרש כנידו שלפנינו א"ש‬
‫נמצאו בצדדי מקו ההרגש כאב מחמת אבר וג‬ ‫דמיירי שהי' לה וסתמה לזמני ידועי שתראה מ"ת‬
‫לדעתי ימצאו לה רפואה בנקל‪ ,‬ועכ"פ בי כ דינה‬ ‫לפי כחו והוא אמר יכולני לבעול בלט ונחת ואפ"ה‬

‫של זו ככל מה דכתב ומפורש לעיל‪.‬‬ ‫חייב חטאת על ככה כי אי שליט ברוחו‪.‬‬

‫‪‡"Ù˜˙ ȯ˘˙ ‰"Î '‚ ÌÂÈ ·"Ù . "‡ ÈÊÙÁ· ·˙ÂΉ‬‬ ‫‪ ÏÎ‬זה כתבתי לפי ההנחה שזה הוא ד מקור כי‬
‫‪.˜"ÙÏ‬‬
‫מכיו שהיא מותרת לבעלה לפי הנ"ל אי ראוי‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬ ‫להכניס עצמינו בשארי צדדי כיו דליכא עגו ‪ ,‬אבל‬

‫˙˘‪‰Ú˜ ‰·Â‬‬

‫]¯‡˙‪[‰„ÈÏ ¯Á‡ ˘ÈÓ˘˙ ˙ÓÁÓ Ù"‚ ‰‬‬

‫לתשמיש ואסורה לשמש סמו לוסתה וקיי"ל וסתות‬ ‫‪ÌÈÓÎÂÁÓ ÌÎÁÏ ÌÈÓ˙ ÂÈ‰È ÂÈ„ÁÈ ÌÂÏ˘‰Â ÌÈÈÁ‰‬‬
‫דרבנ ודבר זה כתב מהר"מ מר"ב שבתשו' רשב"א‬ ‫‪‡˙¯ÈÁ·· ‡È ˙ ÂÏ„· ‡È ˙ ÈÏ˙„ ̉¯·‡„ ȯ‡Ó‬‬
‫סי' תתל"ט ותת"מ ומביאו ב"י בקיצור סס"י קפ"ז‬ ‫‪˙ÂÈÙÈÙ ÏÚ· ˘"ÂÁ ‚"‰‡Ó‰ ·¯‰ ‰"‰ ‰È˙ÂÂÎ‬‬
‫‪È" ̉¯·‡ 'Â‰Ó ˙"˘Î Ì˘·‰ ˙‚¯ÚÎ ÌÒ¯ÂÙÓ‰‬‬
‫ורמז עליו ב"ש סי' קי"ז סק"ו יע"ש‪.‬‬
‫‡·"„ „˜"˜ ‪.‡"ÚÈ ıÈÈ¢ ˙ È„Ó ‰‚ ÈÏËÚ‬‬
‫‪ Ï" Â‬אפי' לשיטת הרא"ה בב"ה )ב"ז ריש שער ב(‬
‫˙‪ ÏÂÓ‬הגיעני יקרת מכתבו ע"י התו' ר' חיי דייטש‬
‫דס"ל אע"ג דוסתות לאו דאורייתא כדי‬
‫שנחזיק אותה בוודאי טמאה אחר שעבר רגע הוסת‬ ‫נ"י‪ ,‬וראיתי מגלה עפה מעולפת ספירי‬
‫מ"מ מה"ת אסורה לשמש בעונה הסמו לוסתה אחר‬ ‫בבקיאות וחריפות כזוהר הרקיע מזהירי לטהר אשה‬
‫רגע הוסת דודאי א רגילה לראות באמצע היו ואנו‬ ‫לבעלה אשר אחר קושי לידתה ראתה ג"פ מחמת‬
‫אוסרי אותה לשמש מתחלת הנ קוד שתגיע רגע‬ ‫תשמיש והגידו לפר"מ כבודו ני' שהרופא מומחה‬
‫הוסת משו שמא על ידי חמו התשמיש יקדי‬ ‫עכו" הבטיח לרפאותה ופלפל פר"מ אי יש לסמו‬
‫האורח זה דרבנ ‪ ,‬אבל אחר אמצע היו שכבר עברה‬ ‫עליו‪ ,‬ושוב נודע לו כי לא הבטיח כלל ברפואתה‬
‫רגע הוסת אע"ג דלא מחזקינ לה בוודאי ראתה כיו‬ ‫אלא אומר על הימנותיה שהד איננו מהמקור כי א‬
‫דוסתות דרבנ ולא אמרינ כבר ראתה‪ ,‬אבל מה"ת‬ ‫מהצדדי ג על זה פקח עיניו דשפיר חזיא להאמי‬
‫אסורה לשמש חציה של עונה זו מחצי יו ואיל‬ ‫לו ג את זה‪ ,‬וביקש ממני לחוות דעתי הקלושה‬
‫דשמא תראה עתה מחמת חמו התשמיש כיו שכבר‬
‫הגיע הרגע שהיתה ראויה לראות בה ‪ ,‬אלו דברי‬ ‫בעני זה‪.‬‬

‫הרא"ה בבד"ה יע"ש‡‪.‬‬ ‫‡‪ Ì‬כי המרחק רב בינינו ולא לדידי צרי ומהת‬

‫‪ Î"‡Â‬לכאורה ה"נ דאורייתא הוא שהרי קבעתה וסת‬ ‫להכא כמה גדולי ישראל איכא שיכול לסמו‬
‫בהסכמת ומה מצא בי כי סמ ראשו ורובו עלי‬
‫לתשמישיה והרי היא משמשת ברגע הוסת‬ ‫כתיב‪ ,‬א רצו יראי ה' אעשה ורצונו הוא כבודו‬
‫ממש‪ ,‬דפשיטא דאיכא למיחש שמא תראה‪ ,‬מ"מ נ"ל‬ ‫ואעבור פרשתא דא ואתני' כיד ה' הטובה עלי לברר‬
‫דרא"ה נמי לא אמרה אלא בוסת דעלמא אבל וסת‬ ‫עיקר הדי עפ"י ש"ס ופוסקי ראשוני ז"ל וממילא‬
‫מחמת אונס התשמיש גרוע טפי ולכ"ע לאו‬ ‫רווחא שמעתתא להיות לי דברי מעלתו שעשועי‬
‫דאורייתא וכמ"ש תוס' בנדה ס"ו ע"א ד"ה ונאמנת‬ ‫לטייל בדבריו ולפלפל בה כי כ דרכה של תורה‪.‬‬
‫וכו'‪ ,‬דאפי' לרבי דס"ל בעלמא תרי זימני הוה חזקה‬
‫ואשה קובעת וסת בתרי זימני‪ ,‬מ"מ בוסת שמחמת‬ ‫‪ ¯Ó‡Â‬הנה פשוט בהרואה ד מ"ת א תספור‬

‫תשמיש דגריע טובא בעינ ג' זימני‪.‬‬ ‫ותטבול אחר כל ראייה מ"ת אי איסור‬
‫דאורייתא בבעילתה כי א איסור דרבנ שקבעה וסת‬

‫˙˘‪‰Ú˜ ‰·Â‬‬
‫‡‪.·Ò 'ÓÚ (ËÈ˘˙) Ò"˘‰ ÏÚ Ò"˙Á ˙‰‚‰ 'ÈÚ .„"˜Ò ÊÙ˜ 'ÈÒ ‰ÏӢ ÌÁÏ· ‰‡¯Â .·Ó˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Ì‚  ȷ¯ ¯‡È·Â ‡ȷ‰ .‬‬