Page 430 - 2
P. 430
Ì˙Áתשובה קעה ‰ˆ˘ ¯ÙÂÒ
משכחת ליה ברואה ג"פ מ"ת והוכרח לגרשה ואח"כ ]·[ÌÈÓÚÙ '‚ Ô ÈÚ· È·¯Ï Û‡ ˘ÈÓ˘˙‰ ˙ÒÂ
הזקינה ופסקה וחדל להיות לה אורח כנשי דהי'
מותרת לו„ ומשו"ה הוצר ללא יוכל ,אלו דבריו. Ï"ÈÂדג רש"י דנדחק ומוקי רישא כרשב"ג וסיפא
ולק"מ ,דלב"ש אסור לגרשה אא"כ מצא בה ערות
דבר דוקא אבל בכה"ג ישרה אותה ע"י שליש עד כרבי ,לא יחלוק על תוס' בזה דוסת תשמיש
שתזדק ותהיה מותרת לו )עיי' סי' קפ"ז סעי' י"ב( ואפי' גרוע ,אלא דהי' ק' לרש"י תינח בבעל ראשו ושני
למא דאוסר להשרותה ע"י שליש נמי עיי ש"ע בעינ בכל אחד ג"פ ,וג עוד נניח לה להנשא ג
אה"ע רס"י קי"ז ,מ"מ האי לאו איסור דאורייתא לשלישי אפי' לרבי ,אבל בבעל השלישי אחר ב'
הוא ,אבל מה"ת יכול הוא להשרותה ע"י שליש פעמי בוודאי הוחזקה לרבי ,כיו דבעלמא בתרי
וא"כ אסור לגרשה לב"ש .אע"ג דלכאורה א היא זימני הוה חזקה ,והכא נהי דוסת תשמיש גרוע הוא
צווחת גרשני ואנשא לשני ואבדוק נפשי מודה ב"ש מ"מ אחר שכבר אתחזקה זו ג"פ בתרי בעלי וב"פ
דיכול לגרשה ,כיו שהיא רוצית בגירושי ,א"כ בבעל השלישי שוב אי סברא לרבי שלא תהיה
בלא"ה לק"מ קושית הירושלמי דהא צרי קרא מוחזקת ולמה נתיר לה פע ג' ג בבעל השלישי
כששניה רוצי בגירושי ויעיי חי' רשב"א ש אע"כ כרשב"ג אתיא והיינו דמסיי רש"י דתלתא
זימני בעי' כרשב"ג בכולהו גרסי' פע שלישי עכ"ל.
ובפר"ח על הל' גיטי בתחלתו )סי' קיט( יע"ש. ר"ל דאפי' בבעל הג' נמי גרסי' פע השלישי מזה
מוכח דאתיא כרשב"ג ,אבל מודה רש"י דג לרבי
ÔÎÂמה שהקשה אמתני' שלהי נדרי )צ ,ב( באומרת
בעי' ג"פ בראשו ושני·.
טמאה אני ל אמאי לא תאומ במגו דאי בעיא
תאמר ראיתי ד מחמת תשמיש ג"פ ,אלא שמעלתו ‰ ‰Âבנימוק"י ס"פ הבע"י כתב הא דאנו מכריעי
נדחק בזה ופשוט שתוכל לעשות תחבולות שימצא
ד על עד שלו שתכניס עמה ד צפור כמ"ש הר" בנישואי ומלקיות כרבי בתרי זימני הוה
בש הירושלמי בסוגיא דפתח פתוח )כתובות ט ,א(. חזקה ובווסת כרשב"ג ,משו דספיקא הוא אי בתרי
וכ אפי' בבדיקת שפופרת תוכל להתחבל בתחבולות זימני הוה חזקה או בתלתא ע"כ בוסתות דרבנ
וימצא ד בראשו וא"כ תאומ טמאה במגו דרואה אזלינ לקולא יע"ש ,ויבואר לקמ בדברינו אי"ה.
ד מ"ת .הנה יעיי תוס' כתובות ס"ג ע"ב ד"ה אבל א"כ מבואר מזה דלרבי דס"ל אפי' בוסתות דרבנ
אמרה וכו' ועיי' מהרש"א יבמות קי"ו ע"ב בתוס' בתרי זימני הוה חזקה לא מספיקא אתי עלי' אלא
ד"ה באותה שעה וכו' ,והשתא כיו דברואה מ"ת לדידיה בתרי זימני הוה חזקה דאורייתא ודאית,
יוצאה בלא כתובה כמבואר ]באבהע"ז[ רס"י קי"ז ומ"מ בוסת התשמיש מודה דבעינ תלתא זימני ש"מ
א היה זה בתחלת נישואיה עכ"פ ,ובאומרת טמאה שהוא גרוע מאוד משאר וסתות דרבנ אשר ע"כ אני
אני ל למשנה ראשונה יש לה כתובה תו לק"מ דלית אומר שג רא"ה בבד"ה הנ"ל מודה בוסת הגרוע
הזה שאפי' איסור עונה הסמו לוסת שהיא בעלמא
לה מגו כמבואר. דאורייתא הכא דרבנ בעלמא הוא וזה ברור ונכו
Â˙Âי"ל לפי הנ"ל דבאומרת שראתה מ"ת אינה בלי פקפוק בעזה"י‚.
בטוחה שיגרשנה כי אפשר שישרה אותה ע"י ‡ÏÂהוצרכתי להארי בזה כיו שג מעלתו כתב
שליש עד שתזקי ועכ"פ אי יכולי להוציאה
משא"כ בטמאה אני ל דאפי' להתוס' זבחי ב' ע"ב כ בש הגאו נב"י )מהדו"ק יור"ד סי' מט(
ד"ה סת וכו' הרי הטע מבואר בתשו' מהר" דאיסור רואה מ"ת לאו דאורייתא וחשב מעלתו כי
שבתשובת רשב"א סי' תת"מ הנ"ל משו דמאיסה הגאו ז"ל חידש זה ,ובא מעלתו לעשות לו סמוכי
בעיניו כיו שזינתה תחתיו ולא יבוא עליה וזה שיי בחריפות ובקיאות ,ולא צריכנא דכבר קדמוהו
אי הוא יודע שזינתה או מאמי לה אבל אי אמרה
היא טמאה אני ל והוא אינו מאמי רק אנחנו נאסור רבותינו הראשוני ז"ל ולא נסתפק אד בזה.
אותה משו דשויא נפשה חד"א איננה מאוסה
בעיניו שהרי הוא אינו מאמי לה והי' צרי לגרשה ˘"ÓÂמעלתו מירושלמי שלהי גיטי דפרי לב"ש
למה לי לא יוכל בעלה אשר שלחה לשוב
לקחתה ת"ל דה"ל סוטה וק' מאי קושיא דהא
·.‰Ò 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˘‡ ȯӇ ˙"¢ 'ÈÚ .͇ ‰"„ ‚ ˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Î"Π.
‚.‚ ˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‚Ù˜ 'ÈÒ ËÚ˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰Ê· „ÂÚ ‰‡¯Â .
„.Ë"˜Ò ÊÙ˜ 'ÈÒ Ù"¯Π'ÈÚ .¯ÂÒÈ‡Ï ‰ÏÚ‰˘ ÁÒ 'ÈÒ ‡"Á È"·˘‰ ȯ·„ ‰Á„ Â"Î˜Ò ÊÙ˜ 'ÈÒ Ë"„Ò‰Ï Ï"Ò ÔΠ.
