Page 64 - 2
P. 64
Ì˙Áתשובה יא ËÎ ¯ÙÂÒ
באמת פסול לעדות ,משא"כ כשלא ראוהו שני ולא ורוצה לקרבו אל הסברא ע"ש .ובאורי ש )סק"א(
הועד עליו בב"ד אע"פ שהוא יודע בו שהוא גזל כתוב שאי צרי שו קירוב אל הסברא אלא גזירת
שבפניו גזל ,מ"מ כיו שעכ"פ זה העדות הוא אמת, מל היא אעפ"י שהעני אמת אי לו לצר עמו
יע"ש .וא"כ לפי זה צרי עיו גדול הא מבואר ש
ראוי ונכו מחויב להצטר עמו. ל"א ע"ב במתני' ובכל הסוגי' ש דשבועת עדות
נוהג בשני עדי דג עד השני מחייב קרב שבועה,
·˘ÂÈÓÂקושיא הנ"ל דשפיר משכחת שבועת עדות והשתא קשה אמאי ,הא מכיו שנשבע הראשו לשקר
ושמעו זה השני ,הרי יודע הוא בו שהוא רשע ופסול
אפי' ללקות דא יאמר ידעתי בחברי שהוא לעדות .וא ע"ג דיש לו זמ לחזור בו תו כ"ד
גזל צרי לברר דבריו ע"י אותו הב"ד שהועד עליו ולהעיד ,מ"מ שבועתו שנשבע לשוא כבר אשתבע
בפניה ואל"ה לא מהימ להוציא ישראל מחזקת ליה בלי ספק ,וא"כ ממנ"פ אי נשבע באמת שלא ידע
כשרותו ,ומכ"ש דלק"מ קושיא ראשונה שהקשיתי משו ששכח העדות באותה שעה א"כ השני אינו
אי יתחייב עד השני קרב שבועה הא שמע את אלא עד אחד ומשביע ע"א פטור ,ואי ידע ונשבע
הראשו בהשבעו על שקר ז"א דמה בכ מ"מ ראוי לשקר א"כ נהי דיכול לחזור בו תו כדי דיבור כמ"ש
ש תוס' ל"ב ע"א ד"ה בתו כ"ד ,מ"מ יאמר נא זה
ומחויב להצטר עמו. השני א ג יחזור ויודה אסור לי לצר עמו שהרי
אני יודע שנשבע לשקר ונפסל לעדות וכיו שכ לא
][‰˘ÁΉ· ‡"Ú הפסדתי ממו בשבועתי .ויעיי היטב במ"ש הר"
בשבועות ד )שט"ו ע"א( ]מה ,א[ .ועוד ,בלאה"נ
‰Ï„‚Âמזה נסתפקו חכמי בריסק הביא הש" סי' קשה בטלת כל שבועות העדות שכל אחד יאמר
ידעתי בחבירי שהוא רשע ואיני רוצה לצר עמו.
ל"א )סק"א( בשני עדי המכחישי זה את
זה בפני ב"ד דאפשר שה בעצמ חוזרי ומעידי È˙Ú„ÈÂדיש לומר דמיירי שבא אח"כ ומודה שאינו
בפנינו בעדות אחרת אע"פ שהב"ד יודע שהאחד
מה יודע בחבירו בודאי שהוא פסול והעיד שקר יודע שחברו רשע ואפ"ה נשבע לשקר
ואפ"ה הוה ס"ל שיצטרפו ,ואע"ג דהעלה הש" ש ומשו"ה מייתי קרב אבל כל זמ שאינו מודה בעצמו
לאסור מדברי הר" כבר הביא התומי )ש ( דרש"י אה"נ דלא מחייב מידי דנוכל לומר כנ"ל .מ"מ אכתי
ורמב" חולקי .וג בחידושי„ הארכתי הרבה קשה בר"פ שבועות הפקדו )לז ,א( דחקו רש"י ותוס'
לקיי דברי חכמי בריסק .וזולת זה נמי עד כא לא ש ד"ה הזיד וכו' בטעמא דמלתא דלא שיי מלקות
קאמר הש" הת משו דעכ"פ הוברר הדבר בפני בשבועות העדות והשתא מ"ט דחיקא להו עלמא
ב"ד שאחד משניה פסול ועד שקר העיד בפני ב"ד לימא מטע הנ"ל דמנא ידעינ דלמא אינו ראוי
אבל בלאו הכי כ"ע ]מודו[ דאפי' לזה שיודע בו לצר ע חבירו מטע שראה לבו דבר איסור ואפילו
שהוא פסול מצטר עמו דגזירת מל היא כ . מוחזק לנו איד בצדיק וחסיד גמור מ"מ אי לוקי
את זה על חזקתו של זה וכ מבואר להדי' בסנהדרי
Î"‡Âבנדו דיד נמי ,אע"פ שיודע בו מה שה פ' ע"א שני שיצא ח מביניה והרג שניה
פטורי ואמר ר' יוסי אפי' אבא חלפתא ביניה
מגזמי עליו ,מ"מ עדיי לא נפסל לעדות עד פירש"י אבא חלפתא שהכל יודעי שהוא חסיד ולא
שיעידו כ בפני ב"ד„* ,וזולת זה אפי' ה בעצמ זרקה לא מחייבו איד משו האי חזקה יע"ש היטב
מותרי לאכול מבדיקתו כיו דרוב בהמות כשרות
וקרוב לודאי שזאת שבדק עתה כשרה היא ואינו א"כ ה"נ דכוותי' ואי יתחייב מלקות.
מוכרח שתהיה טריפה אותה שהוא מעיד עתה עליה.
‡ Î"Úמזה אני אומר בטח דהא דהיודע בחבירו
‡ Ú„ÈÂשאי הנדו דומה לראיה ממש ,כי הת גבי
שהוא גזל ,פי' שיודע בו שהוא כבר נעשה
עד אחד דעלמא שיודע בעצמו כי המעשה גזל בשני עדי בב"ד אחר וזה העד יודע מזה אע"פ
אמת נכו וראוי היה לעשות כל הצטדקאות רק שאי אחר עמו שיודע מזה מ"מ לא יצר כיו שהוא
להציל העשוק ואפי' להצטר ע עד שקר ,כיו
שנפשו יודעת מאוד שהדי די אמת אלא אפקעתא
דמלכא הוא כי ה' ציוה שכ לא יעשה להצטר ע
עד רשע אע"פ שהמעשה אמת ,א"כ אי ל בו אלא
„.˙"Â˙„ ‡È‚ÂÒ (‡"΢˙ Ô„ ÂÏ) Ò"˙Á‰Ï ˙ÂÈ‚ÂÒ 'ÈÁ '¯ .
„*· 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˘"˙Ù·Â ‡Ï 'ÈÒ ˘È¯ Ó"‰˙ 'ÈÚ .‰¯È·Ú ¯·Ú˘ ÌÈ„Ú '· ˘È ̇ ˜¯ ÏÒ٠ ȇ˘ Ê"Î˜Ò ÊÙ 'ÈÒ ÌÈÓÂ˙‰Ï ‰ÈÏ ‡ËÈ˘Ù ÔΠ.
.ԇΠ¯"„ ‡È·‰ ‚"ȘÒ
