Page 61 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫‪ÂÎ‬‬

‫ע"ב וא"כ צדקו דברי ר"ח במקצועות דזה נדר‬ ‫נדרו משבת וי"ט‪ .‬משמע מלשו דבשארי ימי ב'‬
‫להתענות ב' ה' מיומי חול הוי לתועלת ונחת רוח‬ ‫וה' דחול אסור וקש' אמאי הא נדר שהותר מקצתו‬
‫להקב"ה ושבתות וי"ט התענית שלא לרצונו א"כ‬
‫מתירי לשבתות וי"ט ולא יומי חול ופשוט לענ"ד„‪.‬‬ ‫הותר כולו‪ .‬אלו דברי מהר" מינ ש ‪.‬‬

‫] ‪[‰·Â˘˙Ï ¯„Â‬‬ ‫]‪[‰¯ˆ ˙Ú· ¯„ ˙¯˙‰‬‬

‫‪ ‰ ‰Â‬הנודר לעשות דבר טוב כ וכ א יצילהו ה'‬ ‫‪ Ì Ó‡Â‬הוא לא ידע טע לאיסור זה ומפני זה כתב‬

‫וניצל פשוט דקיבל טובה והוי ג לתועלת‪.‬‬ ‫מה שכתב‪ ,‬אכ בס' בנימי זאב סי' )רפ"ט(‬
‫א יש נודר לתשובה כגו מ"ש ב"ח ומייתי ש" סי'‬ ‫]רס"ו[ המציא מעצמו טע נכו וקלסי' הרמ"א‬
‫רכ"ח ס"ק ק"ו שנדר שלא להורות‪ ,‬אעפ"י דמי‬ ‫בתשובה סי' ק"ג משו דהוי כנדר לדעת ותועלת‬
‫שהגיע להוראה ואינו מורה עבירה היא בידו‪ ,‰‬א‬ ‫חברו וקיבל ממנו טובה שאי מתירי אלא לרצונו‪.‬‬
‫לעומת זה בחליו פשפש במעשיו וחשד עצמו אולי‬ ‫וה"נ הנדר הוא לטובת כביכול‪ ,‬כי נחת רוח לפני‬
‫שגג בהוראה ולא הגיע עדיי ומפני זה חלה‪ ,‬ע"כ‬ ‫שאמרתי ונעשה רצוני כביכול‪ ,‬ועשה לו טובה‬
‫מקבל על עצמו שלא להורות עוד‪ ,‬וכ השוחט‬ ‫שהצילו מצרה ואי מתירי לו אלא מרצונו ית"ש‬
‫אעפ"י מי שהוא בקי וירא ד' מרבי מצוה קעביד‬
‫להיות מומחה לרבי כמ"ש רבינו יונה בשערי‬ ‫וע"כ אי להתיר עיי"ש‪.‬‬
‫תשובה שלו )שער ג אות צו(‪ ,‬מ"מ זה שחלה פשפש‬
‫במעשיו ודאג אולי נכשל בבדיקת סכי והרגשה‬ ‫‪ ÈÙÏÂ‬זה ליתא מ"ש מהר" מינ שיהא פלוגתא‬
‫והכשיל לרבי ומקבל עליו לשוב ולא לשחוט עוד‪,‬‬
‫ואלו אינ מתני תנאי א יצילנו ה' אלא חוזר‬ ‫רחוקה‪ ,‬ז"א דהא בהא תליא‪ ,‬למ"ד אסור‬
‫מעבירה שבידו ומתחרט על העבר‪ ,‬אפי' מת בתו‬ ‫לנדור בעת צרה דהוי כבונה במה‪ ,‬א"כ אי כא‬
‫חליו הרי זה מת מתו תשובה‪ ,‬ולכאורה זה הוי‬ ‫תועלת ונחת רוח להקב"ה ואפי' החולה סובר‬
‫לתועלת חברו בלי קבלת טובה‪ ,‬מכל מקו אי לו‬ ‫שעושה נחת רוח בנדרו‪ ,‬וחישב לעשות מצוה נותני‬
‫היתר‪ ,‬ודברי הש" סימ רכ"ח ס"ק מ"ג תמוהי‬ ‫לו שכר כעושה מצוה‪ ,‬ויש נחת רוח להקב"ה‬
‫ושגיאה בלי עיו במח"כ‪ ,‬וכבר השיג עליו שער‬ ‫במחשבת טעותו של זה‪ ,‬מ"מ כשנודע לו שהמקיימו‬
‫המל ריש פ"ו משבועות‪ .Â‬ועוד קבלת התשובה‬ ‫כאלו מקריב עליו קרב עושה נחת רוח בהתירו‬
‫שזיכהו הקב"ה לקבל עליו היא גופה טובה ואי לו‬ ‫ומצוה לשאול עליו‪ ,‬משא"כ להתוס' דמצוה לנדור‬
‫בעת צרה והוי נחת רוח להקב"ה אי מתירי אלא‬
‫היתר‪.‬‬ ‫לרצונו וא"כ למאי דקיי"ל )יור"ד סי' רג ס"ה( כתוס'‬
‫ורשב"א )חולי ש ( ורוב הפוסקי דמצוה לנדור בעת‬
‫‪ ‰·Â˘˙·Â‬אחרת אמרתי מ"ש הש" סי' רכ"ח ס"ק‬
‫צרה‪ ,‬א"כ אי להתיר נדר ההוא‪.‬‬
‫ק"ח להשיג על הרמ"א שכתב על‬
‫הרמב" מנדר מגבינה‪ .‬חלילה לשווי' לרמ"א טועה‬ ‫] „¯ ˘‪[Â˙ˆ˜Ó ¯˙‰‬‬
‫בפשיטות‪ ,‬א ס"ל לרמ"א מלשו רמב" דהאי גברא‬
‫אזיל בתר תאותיו ולא היה מעצור ברוחו עד שאכל‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬נלע"ד הנודר ויש בו קצת לתועלת חברו וקצת‬
‫כל כ גבינה ונחלה ממנו ועבר על מ"ע ושמרת‬
‫את נפשותיכ ‪ ,‬ובחליו גדר בעדו לסגור ולחסו בעד‬ ‫שאיננו לתועלתו‪ ,‬מתירי את שאי בו תועלת‬
‫אותו שלא לאכול אפי' כ"ש גבינה לתשובה על‬ ‫אפי' שלא לרצו חבירו ואת שיש בו תועלת לא‬
‫חטאו ושוב נתחרט ורוצה לאכול עכ"פ כ"ש ע"ז‬ ‫הותר‪ ,‬דלא שיי לומר מתו שהותר מקצתו הותר‬
‫סובב והול דברי רמב" וע"ז הקשה לרמ"א וא"ש‪.‬‬ ‫כולו דאי לו להתיר מה שנוגע לחברו‪ ,‬ואי לומר‬
‫בהיפו מתו שלא הותר ה לא הותר נמי ה דזה‬
‫אינו אלא בהפרת הבעל עיי לשו ר" נדרי פ"ב‬

‫‡˙ ‪ÌÈ˘ÈÏ· ÂÈ˙‡ˆÓ ‡ÏÂ) .Ï"ÎÚ ¯ÂÒȇ· „ÓÂÚ ÔÎ ‰˘ÂÚ Â È‡ ̇ ,Ë"È ˙ÂÁÓ˘ Ô‰· ‰˘ÚÈ ,Ë"È Ô‰· ‡·È˘ '‰Â '· ÏΠ¯È˙È Ì‰Â ,‰ÂˆÓ‰‬‬
‫·‪.(·"˘˙ Ì"È ˙ÂÚˆ˜Ó‰ ¯ÙÒ‬‬

‫„‪.Á"¯ ȯ·„ ¯‡·Ï Î"˘Ó ·"Ú 'ÈÒ ‡"Á χÈÎÏÓ È¯·„ ˙"¢ 'ÈÚ .‬‬
‫‪.„"‰ Á"Ù ˙"˙ 'ω Ì"·Ó¯· ‡·Â‰Â ‰¯ÂÓ Â È‡Â ‰‡¯Â‰Ï ÚÈ‚‰˘ „ÈÓÏ˙ ‰Ê Y "‰È‚¯‰ ÏÎ ÌÈÓˆÚÂ" (· ,ËÈ) Ê"Ú· ‡˙ȇ„Î .‰‬‬

‫‪.Ì˘ ‰·Â˘˙ ÈÁ˙Ù· ‡·Â‰Â .Ê ‰Îω .Â‬‬