Page 107 - HATAM-1

‫‪ Ì˙Á‬תשובה טו )א( ‪‡Ó ¯ÙÂÒ‬‬

‫זכור את היו ע"ש‪ .‬ועכ"פ ביו ההוא בעי אמירה‬ ‫‪ ‡È‰‰Â‬דהתוס' דמגלה ותשו' הרא"ש הנ"ל‬
‫בפה בלי ספק‪ .‬ולכ צרי שיוציאו מי שהוא חייב‪.‬‬
‫דאיירינ ביה לא אפטר בלי לויה של‬
‫‪ ˘"ÓÂ‬פר"ח דבפרק לולב הגזול )לח‪ ,‬ב( אמרינ‬ ‫דברי תורה בעזה"י‪ ,‬אלו ה קיצור דברי הרא"ש‬
‫בתשובה הנ"ל‪ ,‬דהקשה הא לר' יהודה סומא‬
‫שומע כעונה‪ .‬אשתומא קאמר‪ ,‬מה בכ‬ ‫פטור ממצות ואי פקח שנסתמא יפרוס על שמע‪.‬‬
‫הא על כל פני צרי שישמע מבר חיובא‪ .‬והעני‬ ‫ותי' ק"ש דרבנ ואתי' דרבנ ומפיק דרבנ ‪.‬‬
‫בזה הוא כ ‪ ,‬דבכל המצות שאינ מוטלי על‬ ‫והקשה פר"ח רס"י ס"ז ג' קושיות‪ ,‬א' סתירה‬
‫גו האד ‪ ,‬שלוחו כמותו‪ ,‬ואי צרי לעמוד על‬ ‫בפסקיו דבפרק מי שמתו )סי' טו(· פסק להדיא‬
‫גביו כלל‪ .‬ומש"ה מ"ע שציוה הקב"ה למול בנו‪,‬‬ ‫ק"ש דאורייתא‪ .‬ב' עכ"פ מה יענה הרא"ש לר'‬
‫שעיקר המצוה שיהיה הב נימול‪ ,‬ומוטל על האב‪,‬‬ ‫אלעזר דס"ל ק"ש דאורייתא מה יתר על מתני'‬
‫שלוחו כמותו‪ ,‬ואפילו האב במצולות הי ‪ .‬ומ"ע‬ ‫דמגלה דלר"י סומא שראה מאורות פורס על‬
‫של שחיטת קדשי שמוטל על הבעלי שיהיו‬ ‫שמע‪ .‬ורוצה לומר הפר"ח דע"כ פריסת שמע‬
‫קדשיה נשחטי או שיהיה כרי מופרש ממתנות‬ ‫דמתני' היינו ברכה ראשונה שבק"ש ולא ק"ש‬
‫כהונה‪ ,‬וכל כיוצא בזה הוה שלוחו כמותו ושלא‬
‫בפניו‪ .‬אבל מצוה שעל גופו כגו להניח תפילי‬ ‫עצמו וכמ"ש רש"י במגלה כ"ג ע"ב‪.‬‬
‫וליקח לולב‪ ,‬אי אפשר לשלוחו שיניח על ידו של‬
‫עצמו‪ ,‬או ליטול לולב בידו ויוציא רבי י"ח‪ ,‬זה‬ ‫˙‪ Â‬הקשה ק' ג' נהי דפליגי בק"ש‪ ,‬באמת ויציב לא‬
‫א"א„‪ .‬ויעיי' כפות תמרי )סוכה מא‪ ,‬ב( בזה )ואי‬
‫הספר אתי לציי מקומו(‪ .‬וה"ה בעבירה כגו‬ ‫פליגי‪ ,‬ואי יוציא הסומא י"ח‪ ,‬והרי עיקר‬
‫שביתת שבת שהמצוה שינוח הגו ‪ ,‬ואזהרה שלא‬ ‫ראייתו מפרק ערבי פסחי )קטז‪ ,‬ב( דמייתי תוס'‬
‫יעשו ידינו מלאכה‪ .‬ומשו הכי אפילו למא‬ ‫מגילה )כ"ד( ]יט‪ ,‬ב[ הנ"ל‪ ,‬והת מבואר דביציאת‬
‫דאמר יש שליחות לעכו" להחמיר‪ ,‬ויש שליח‬ ‫מצרי דאורייתא לא מצי מפיק סומא‪ .‬וכתב פר"ח‬
‫לדבר עבירה היכא דאינו בר חיובא‪ ,‬מ"מ מותר‬ ‫וז"ל‪ ,‬ואי להתעקש ולומר דביציאת מצרי דכתיב‬
‫מ התורה שיעשה נכרי בשליחותו שאי ידו של‬ ‫ביה זכירה והוא בפה כדמוכח פ"ב דמגלה אינו‬
‫גוי העושה מלאכה כידו של ישראל‪ .‬והארכתי‬ ‫מוציא אחרי י"ח‪ ,‬דליתא‪ ,‬דהא קי"ל בפרק לולב‬
‫הגזול )לח‪ ,‬ב( שומע כעונה עכ"ד‪ .‬ודבריו האחרוני‬
‫בזה בחי' ר"פ מי שהחשי ‪.‰‬‬ ‫הללו מאוד תמוהי דא זכירת יציאת מצרי דפרק‬
‫ע"פ חמיר משו דזכירה משמע בפה‪ .‬א"כ דק"ש‬
‫‪ Ê"ÙÏÂ‬בכל מצות התלויי בדבור פה‪ ,‬אי אפשר‬ ‫נמי‪ ,‬הא מהאי קרא דלמע תזכור נפקא שהוא‬
‫דרשת ב זומא שלא זכה בה ראב"ע‪ .‬וא"כ בכל בקר‬
‫שיוציא אד את חבירו י"ח‪ ,‬דאי פיו‬
‫כפיו‪ ,‬ואלולי כ היה אד בשוקי ורחובות וזה‬ ‫וערב צרי לזכור בפה ואי יוציא הסומא י"ח‪.‬‬
‫פורס על שמע בבהכ"נ ומוציאו ידי חובתו‬
‫וכיוצא בזה‪) .‬ומ"ש שלהי ר"ה )לד‪ ,‬א( להוציא‬ ‫‡·‪ Ï‬הדבר אינו כמו שחשב הרב ז"ל‪ ,‬אלא מ"ע‬
‫ע שבשדות מילתא אחריתי היא ואי כא מקומו‬
‫כמוב (‪ .‬ולא עלה זה על הדעת‪ .‬ע"כ אחז"ל‬ ‫דליל פסח הוא מוהגדת לבנ ‪ ,‬ובעי בודאי‬
‫שומע כעונה‪ ,‬כיו ששומע ומכוו לדבריו‪,‬‬ ‫הגדה בפה‚‪ ,‬עיי גיטי ע"א ע"א תוס' ד"ה והא‪.‬‬
‫שמיעת אזנו הוה כמוציא בשפתיו ממש וכאלו‬ ‫ועכ"פ מחשבה וזכרו בעלמא לא מהני‪ ,‬מש"ה‬
‫סומא אינו יכול להוציא בדאורייתא )אפילו לכ"ע‬
‫נעשית המצוה בגופו של זה‪.Â‬‬ ‫מדכתיב בעבור זה(‪ .‬ועיי במני המצות‬
‫להרמב" שבראש היד החזקה ושבספר שרשי‬
‫‪ ‡ˆÓ‬יש כא ג' מיני ‪ ,‬מצוה המוטלת על גופו‪,‬‬ ‫מצוה קנ"ז שלא הביא רק לשו הקרא והגדת‬
‫לבנ ‪ ,‬וברפ"ז מחמ ומצה ציר לזה ג פסוק‬
‫לא שיי שליח כלל‪ .‬ושלא ע"י גופו‬

‫·‪.‡˙Èȯ‡„ ˘"˜ Ï"ÓȘ„ Ô ·¯„ ˘"˜ ¯Ó‡„ χÂӢΠ‡˙Îω ˙ÈÏ :Ï"Ê .‬‬
‫‚‪‰„‚‰ ‡˜Â„ Íȯˆ ÁÒÙ ÏÈÏ·Â ,·Ï· ‰¯ÈÎÊ È"Ú ÌȯˆÓ ˙‡ÈˆÈ ˙¯ÈÎÊ Á"„È ÌȇˆÂÈ ‰ ˘‰ Ïη˘ ‚Ú˜ 'ÈÒ ˘‡¯ ÌÈÓ˘· ˙"¢· Î"Π.‬‬
‫·‪.·Ï· ‰¯ÈÎÊ· ÌȇˆÂÈ ÁÒÙ ÏÈÏ· Û‡˘ ˘ ‡Î ‰ÂˆÓ Á" Ó‰ ͇ .‚È 'ÈÒ ‡"‚‡˘ ,„"Ù ˘"˜Ï ˙ÏÏÂÎ ‰ÁÈ˙Ù· ‚"Ó¯Ù‰ Î"Π.‰Ù‬‬

‫„‪.·"˜Ò ·Ù˘ 'ÈÒ ‡"˜Ò ·Ù˜ 'ÈÒ Á"‰Âˆ˜ 'ÈÚ ÔÈ˘Â„˜„ ·"Ù ˘È¯ „"ȯ 'ÒÂ˙‰ Î"Î .‬‬
‫‪‰¯Ó‡ ‡Ï ÂÙ‚· ‰˘ÚÈ˘ Íȯˆ˘ ‰¯È·Ú ÏÚ È¯‰ ,‰¯È·Ú ¯·„Ï ÁÈÏ˘ Ôȇ„ ‡¯˜ Íȯˆ ȇӇ „"ȯ 'ÒÂ˙‰ ÏÚ ‰˘˜‰ Ì˘ Á"‰Âˆ˜· .‰‬‬

‫‪.· ,ËÎ ‰ÎÂÒ Ò"˙Á 'ÈÚ ,‡Î˘ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ‡¯ 'ÈÒ ,„Ù 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â ,˙ÂÁÈÏ˘ ˙˘¯Ù ÏÏÎ‬‬
‫‪Ï"Ò„ ȯ‰ ,·Ϸ ¯Â‰¯‰Ó Ú¯‚ ‡Ï ‰ ÂÚÎ ÚÓ¢„ · ,„ ˙Âί· ¯Â˘ ¯Âη· ÔÈÈÚ .ËÈ 'ÈÒ Â"Á ‰ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Ò"˙Á ˙"¢ ÔÈÈÚ .Â‬‬
‫˘‪'ÈÒ ˙Âί· È"‰˜Â ‰"˜Ò „ 'ÈÒ '‰ ˙ί· ¯Ú˘ (¯Ó¯Ù) ‰„˘‰ ÁÈ˘ 'ÈÚ ,‡·ÂÈÁ ¯· ‰ ÂÚ· ˆ"‡ Ê"ÈÙÏ ,„ÂÁÏ Â˙ÚÈÓ˘· ‡ˆÂÈ‬‬