Page 112 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫‪ÂÓ‬‬

‫נבלה אחר שאסרוהו חכמי פטור מלאו דנבלה‪,‬‬ ‫עצמ היו שני הימי שוי בספק ובכל יו מה‬
‫אבל עובר על עשה ול"ת אשר יורו ולא תסור‪.‬‬ ‫גברא בחזקת חיוב קיי ‪ ,‬ומ הדי לבר ואנו‬
‫והרמב" בשרש א' וב' צווח על זה‪ ,‬א"כ מ"ט‬ ‫נוהגי כמנהגיה ‪ ,‬וא כ לאיזה צור כתב‬
‫הקילו חכמי בדברי סופרי וספיקותיה הלא‬ ‫רמב" טע משו זלזול‪ .‬וכבר הארי ש‬
‫הכל דאורייתא‪ .‬וכתב שדוחק לומר שכ התנו‬
‫חכמי שיהיה תקנותיה על זה האופ ‪ ,‬זה נ"ל‬ ‫בלח"מ‪ ,‬ובמק"א הארכנו בו בחי' פ' במה‬
‫מדליקי )כג‪ ,‬א(‪.ÊË‬‬
‫דוחק‪.‬‬
‫‪ Ï" ‰ÏÂ‬י"ל דצרי לטע זלזול לעני ברכות‬
‫‡‪ Ì Ó‬התשב" בס' זוהר הרקיע ]בהקדמה[‬
‫מרור בי"ט ב' של פסח שהוא ספק‬
‫החזיק זה לאמת ברמב" ‪ ,‬שחכמי‬
‫התנו כ בתקנת ומחלו להקל על אלו האופני‬ ‫דרבנ ‪ .‬ועוד כל קידוש של י"ט הוא רק דרבנ‬
‫לולי כ היא דאורייתא‪ .‬ועיי בנושאי כליו‬ ‫כמ"ש מג"א רס"י רע"א וע"כ משו זלזול‪,‬‬
‫בהלכות ממרי ‪ .‬נמצא לפ"ז היכא שלא וויתרו‬ ‫ולעול י"ל כבעל כנה"ג כנ"ל‪ .‬אלא דקשה קצת‬
‫חכמי בתקנת כגו בק"ש הנ"ל‪ ,‬שכיו שספק‬ ‫לומר משו זלזול י"ט הלא מברכי על ספירת‬
‫קרא ק"ש אפילו נימא מ התורה פטור דספיקא‬
‫לקולא‪ ,‬מ"מ מדרבנ חייב‪ ,‬א"כ חייב מ התורה‪,‬‬ ‫עומר בלילה ההוא ולא חששו לזלזול‪.‬‬
‫כי כל תקנת דבר תורה היא‪ ,‬אלא שה התנו‬
‫בספיקא דרבנ שה הברכות יהיו להקל‪ .‬וא‬ ‫‪ Ó"ÓÂ‬יש לפקפק דכל זה א הברכה שיי‬
‫בק"ש או היכא דאתחזק חיובא ראו לתק שלא‬
‫יוותרו על תקנת ‪ ,‬או ראו שיש לבר על ספק‬ ‫להמצוה אקב"ו כ וכ ‪ ,‬כיו שהמצוה‬
‫מרור בי"ט שני‪ ,‬כיו שלא וויתרו בכא המרור‬ ‫מחוייבת ג הברכה שיי אשר ציונו להחמיר‬
‫דאורייתא והברכה דאורייתא וכל פרשיות ק"ש‬ ‫בספק‪ .‬אבל ברכות ק"ש אינ שייכי למצות‬
‫וברכותיה דאורייתא‪ .‬כנלע"ד להסביר העני‬ ‫ק"ש והיא דרבנ לבר על אור עול הזה ועל‬

‫ואי כא מקו לקבל ארי ‪.‬‬ ‫אור האמתי התורה הקדושה בברכת אהבה‪,‬‬
‫כאשר סמכ דהע"ה השמי מספרי וגו' שמש‬
‫‪ Ù"ÎÚÂ‬נ"ל פשוט כפסק הרבני הנ"ל דלעול‬ ‫ש אהל בה ‪ ,‬ושוב סמ לזה תורת ה' תמימה‪,‬‬
‫אבל איננו ברכה על ק"ש אקב"ו לקרות שמע‪.‬‬
‫חוזר ומבר ברכת ק"ש כיו דחוזר‬
‫מחמת ספק יציאת מצרי ואמת ויציב דאורייתא‬ ‫וכ"כ ב"י סי' מ"ו ע"ש‪ .‬וא"כ מ"ט לחזור‬
‫וחוזר כל ק"ש וממילא יחזור על ברכותיה דלא‬ ‫הברכות מספק‪ .ÊÈ‬ע"כ אי לנו אלא סברת‬
‫הרשב"א בתשובה )ח"א סי' שכ( שהוציא כ מר"א‬
‫ליהוי זלזול בדרבנ כמ"ש לעיל‪.‬‬ ‫דאע"ג דמ התורה ליכא אלא פסוק א' להרשב"א‬

‫‪ ‡ÏÂ‬אארי בשאר פלפולי עמוקי שנכנסו‬ ‫ופרק א' לשארי פוסקי ‪ ,‬ומכל מקו צרי לחזור‬
‫כל ק"ש‪ ,‬ש"מ כ היה תיקונ מעיקרא שכל‬
‫בעלי תשובה שאינו עני לכא ואני חו‬ ‫שצרי לקרות מספק יקרא כתקונה‪ .‬וטעמא נראה‬
‫למחיצתי וספרי אינ אתי‪ .‬א מ"ש שהגאו‬ ‫לי דלא לזלזולי באיד וכמ"ש לעיל מברכת‬
‫בספר ישועות יעקב )אה"ע סי' סו סק"ד( העמיק‬ ‫מרור‪ ,‬והוא הדי בכל סדר ברכת ק"ש‪ ,‬דדא ודא‬
‫עיו היכא דעשו חכמי חיזוק לדבריה יותר‬
‫משל תורה‪ ,‬א נזדמנו דאורייתא ודרבנ יחד ולא‬ ‫א' היא‪.‬‬
‫צרי חיזוק‪ ,‬אי מ"מ עשו חיזוק או לא‪ ,‬ספרו של‬
‫הגאו אינו פה במחיצתנו‪ ,‬אבל הדבר פשוט‬ ‫‪ ¯È·Ò‰ÏÂ‬הדבר אי תיקנו חז"ל לבר מספק‬
‫בעיני מש"ס תענית י"ז ע"ב לא נצרכא אלא‬
‫לאסור יו שלפניו וכו' ר"ח דאורייתא וכו'‪ ,‬וכ‬ ‫אפילו על ספק עשיית מצוה‪ ,‬הנה‬
‫י"ח ע"א לאסור יו שלאחריו יע"ש‪ .‬מבואר‬ ‫שיטת רמב" בספר המצות שלו )שורש א(‬
‫להדיא אפילו היכא דמקלע אהדדי בעי חיזוק‪,‬‬ ‫ובחבורו הלכות ממרי )פ"א ה"ב( דכל תיקוני‬

‫חז"ל דאורייתא ממש הוא‪ ,‬היא מ"ע דאורייתא‬
‫ככל אשר יורו ‪ ,‬והעובר ע"ז עובר על לאו‬
‫דאורייתא לא תסור‪ .‬ולהרמב" לפ"ז אע"ג דכל‬
‫הספיקא לקולא מ התורה‪ ,‬מ"מ האוכל ספק‬

‫˘ ‪Ò"˙Á ˙"¢ 'ÈÚ .‰ 'ÚÒ „ί˙ 'ÈÒ Á"‡ Ò"˙Á ˙‰‚‰ ‰‡¯Â .Ì"·Ó¯‰ ˙Ú„· ‡˘ ‰ÂˆÓ Á" Ó‰ Î"Π.¯·ÂÚÓ ÏÂχ Ôȇ˘ ÌÈ‬‬
‫‪.Ô ·¯„ ‡Â‰ È ˘ Ë"ÂÈ ,Ϙ‰Ï ‰¯Â˙ ˜ÙÒ˘ Ì"·Ó¯‰ ˙Ú„Ï˘ ¯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ‬‬
‫‪.‡È 'ÈÒ Â"Á ÔÏ‰Ï ‰Ê ÔÈ Ú· „ÂÚ Î"˘Ó ‰‡¯Â .ÊË‬‬

‫‪.(.‡Ò) ‚ 'ÈÒ ‰"Á Ì"˘¯‰Ó ˙"¢· ‰Ê· ¯‡È·˘ ‰Ó ÁÓ¯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ Ò"˙Á ˙"¢ ÔÈÈÚ .ÊÈ‬‬