Page 117 - HATAM-1
P. 117
Ì˙Áתשובה טו )א( ‡ ¯ÙÂÒ
אמאי עציבת אמר ליה דלא אותיבו עירוב  ˘Â„Á·Âלטור וש"ע או"ח רצינו לכאורה
תבשילי וכו' .ופרש"י ]ד"ה[ לשנה ,לשנה
האחרת וראש השנה היה שאינו יכול להניח להביא ראיה מכא להיפ דאסור
ולהתנות .וכבר נתקשו בזה כל המפרשי להתענות בר"ה .דלכאורה הדבר תמוה מאד על
ובראש הרב המהרש"א ז"ל אמאי פירש דוקא הא דקאמר הש"ס כא ותיפוק ליה דהוא יו
כא שהי' בראש השנה ולא בשני ימי טובי של שנהרג בו גדליה ב אחיק .הא יו שני של
גליות והי' חל בפע ראשונה ביו ה' ו' והוא תשרי נהרג בו גדליה ב אחיק כמבואר בב"י
לא נזכר עד יו ו' שלא היה יכול להתנות באו"ח סי' תקמ"ט בש רבינו ירוח שגדליה
וכפירש הר" ז"ל ,ופע שני' היה בחג השבועות נהרג בר"ה ונדחה התענית ליו חול ע"ש .וא"כ
שאחר זה שחל יו ע"ש ושבת ע"ש .ומה שכתב בזמ שלא היה תענית דהיינו בזמ שבית המקדש
היה קיי היה היו"ט במועדו ביו ב' של תשרי.
המהרש"א שדייק מלשו לשנה הוא דחוק. וא"כ מאי פרי הש"ס ותיפוק ליה דהוה ליה יו
שנהרג גדליה ב אחיק .וכבר התפלאו בזה
‡ Ì Óא נימא דמצוה להתענות בר"ה א"ש,
המפורשי .
דהנה לכאורה קשה טובא אמאי עצב
האי סמיא בשנה השנית הא כבר ידע ממנה ‡ Íבאמת הדבר נכו דהא עיקר הא דעשאוהו
הראשונה שכ היה מנהגו של שמואל שהיה
מערב תמיד משלו על כל מי שלא הניח וא"כ י"ט בזמ שבית המקדש היה קיי היה
היה לו להאי סמיא לסמו על עירובו של משו דקרי ליה צו וקרי ליה ששו בזמ שיש
שמואל .ועיי בספר פ"י ש ובט"ז סי' תקכ"ז שלו יהיה לששו ולשמחה וכו' וא"כ שפיר
)אל ( ]א [ על פי הנ"ל א"ש ,דהא הא דיוצא תיקנו דאותו יו של צו יהיה לששו ולשמחה.
ע"י עירו ושל הרב שבעיר שמזכה לה א וכיו שיו הצו היה בתלתא בתשרי א שמחתו
שהזוכה אינו יודע כלל ,הוא מטע שזכות הוא
לו ואנ סהדי דניחא ליה .וא"כ הכא לכ סבר היה בשלשה בתשרי ומקשה הש"ס שפיר.
הסמיא שאינו יוצא בעירובו של שמואל משו
דכיו דמצוה להתענות בר"ה ,א"כ עכ"פ לא ‰˙ÚÓÂלכאורה מוכח דאסור להתענות בר"ה,
ניחא ליה מקרי שאפשר שיתענה ורוצה לעשות
המצוה ולכ הוה עצב ואמר ליה וכו' ,דאי לאו דאי מותר א"כ אמאי אחרוהו הצו
שהי' פושע היה מותר לו כיו שאינו חוב עליו, לאחר ר"ה הא ביו ר"ה נמי רשאי להתענות.
ובפרט שרוצה הוא בכ ,ולכ שפיר היה מהני אמנ זה הדבר נכו מאד דהנה לכאורה טע
מה שמזכה לו .ומזה דייק רש"י ש דע"כ איירי הדבר דמותר להתענות בראש השנה הוא כמ"ש
בר"ה דאי לאו הכי אמאי הוה עצב האי סמיא הא הב"ח לעני שבת שובה ,דמש"ה מותר להתענות
כבר שמע משמואל בפע הראשו דמערב לכל בו א דכתיב וקראת לשבת עונג ,מ"מ זהו עונג
דידיה דיושב בתענית ע"ש .וה"ה בר"ה כיו דזהו
נהרדעי וז"ב. עונג דידיה כיו דרוצה לישב בתענית וג הוא
לכפרת עו לכ שפיר מותר .וזאת הוא דוקא א
ÏÎזה כתבנו לפילפולא והראינו פני לכא הדבר הוא מרצונו ולכפרת עונותיו ,אבל א נתק
לחיוב שצרי להתענות על הריגת גדלי' ודאי אי
ולכא .א לדינא הבאנו ש ראיה ברורה לתק כיו שאי זה תענוג ואי רצונו להתענות
ונצחת דאיכא בר"ה משו שמחת יו"ט ,מהא רק מחמת החיוב ,ובזה אינו רשאי בר"ה כיו
דאמרינ בחולי דר"ה הוא אחד מהד' פרקי שהוא ר"ח וי"ט .וכיו שהצו היה בשלשה
בשנה שהמוכר צרי להודיע אמה מכרתי היו בתשרי א הששו והשמחה היה בג' בתשרי
בתה מכרתי היו .ומשחיטי את הטבח בע"כ
דהעמידוהו על ד"ת דא דלא מש קנה במעות ודו"ק.
לבד .וע"כ משו דבר"ה איכא משו שמחת
י"ט .ועיי ברש"י ותוס' בע"ז ד ה' מבואר ‰ ‰Âהבאנו ש כדמות ראי' דמצוה להתענות
להדיא ש די"ט הוא ואוכלי בשר ע"ש
וברמב" הרי להדיא דאיכא שמחת י"ט .ומכ"ש בר"ה וליכא חיוב שמחת רגל בר"ה
דאי מצוה להתענות בר"ה וזהו ראיה שאי עליו וכשיטת הפוסקי הנ"ל ,מהא דאמרינ בש"ס
דביצ' ד ט"ז האי סמיא דהוה מסדר מתנייתא
קמיה דמר שמואל חזי' דהוה עצב אמר ליה,
אמאי אציבת א"ל דלא אותיבו עירובי תבשילי ,
א"ל סמו אדידי ,לשנה חזי' דהוה עצב א"ל
