Page 114 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫‪˙Âχ˘ ÁÓ‬‬

‫פשוט בעיני מש"ס תענית ד י"ז לא נצרכה אלא‬ ‫ראשונה דכבר הראו שאינ מזלזלי בדרבנ ‪,‬‬
‫לאסור יו שלפניו וכו' ר"ח דאורייתא וכו' וכ‬ ‫וא"כ ג הכא הוה ליה לאפלוגי בי פרשה‬
‫בד י"ח ע"א לאסור יו שלאחריו ועיי"ש‬ ‫ראשונה לשניה שבפרשה שני' יחזרו ללמוד ‪.‬‬
‫ומבואר להדיא דא היכא דמקלעי אהדדי בעי‬
‫חיזוק והדברי מבוארי אצלנו בחדושנו ש‬ ‫‚‪ Ì‬בזה אשמי אנחנו על אשר לא בארנו היטב‬

‫עכ"ל‪.‬‬ ‫כוונתינו אבל באמת דברינו נכוני ‪ .‬דבשלמא‬
‫הת שפיר אמריני דכיו דליכא תו זלזול אינ‬
‫‪ ‰ ‰Â‬קושייתו עצומה מאד וסתירה גדולה לנ"ד‬ ‫רשאי לבטל ממלאכת של בעל הבית‪ ,‬ולכ‬
‫בפרק שני כל שאי כא זלזול כמ"ס עוסקי‬
‫דהרי חזיני דהוצרכו חז"ל לעשות חיזוק‬ ‫במלאכת וקורי ‪ ,‬אבל הכא מאי איכפת ל א‬
‫לדבריה א היכא דאיכא דאורייתא ג"כ וג‬ ‫יקראו כל הפרשיות‪ ,‬אטו פרשיות ק"ש לאו דברי‬
‫אנחנו בעת כתבנו אל כבודו הרמה ג לנו היה‬ ‫תורה ה ‪ .‬ובאמת כבר נתקשו בזה הקדמוני‬
‫קשה מש"ס דר"ה ד י"ט דמבואר ש ג"כ‬ ‫אמאי אשמעינ דמפסיקי לק"ש‪ ,‬הא הוא ג"כ‬
‫לכאורה סתירה לסברת כבוד דודנו הרב הגאו‬ ‫דברי תורה עיי עליה וא"כ כיו שכבר הפסיק‬
‫לק"ש לפרשה ראשונה ומטע זלזול אמאי יפריד‬
‫רשכב"ה מוהר"י ני' הנ"ל‪.‬‬ ‫בי הדבקי ולא יקראו כסדר כל הפרשיות‪.‬‬
‫בשלמא א מפסיק לפסוק ראשו שפיר הקשו‬
‫‡‪ Ì Ó‬לכבודו כדי שלא יהא נחשד מאור של‬ ‫דלא יפסיקו רק לפסוק ראשו ותו לא משו‬
‫שפסוק ראשו הוא קבלות עול מלכות שמי ואי‬
‫ישראל בדבר פשוט כזה וג מפני כי גו‬ ‫לו עני לפרשיות כלל‪ ,‬ע"כ הצרכנו לומר דחשוב‬
‫סברתו ישרה ונכונה מאד ע"כ שמנו פנינו ליישב‬ ‫זלזול‪ .‬אבל כשכבר התחיל לקרות פרשה ראשונה‬
‫הדבר‪ .‬ובכ ראינו שגו דברי הש"ס קשה א‬ ‫של ק"ש מה לי תלמוד תורה או לקרות פרשה זו‬
‫בלא סברתו למה צריכי חיזוק כלל הא ודאי לא‬
‫יפרצו בו משו שאסור מדאורייתא כאשר נתקשו‬ ‫כתקנה‪ .‬וז"ב מאד ואי כא סתירה כלל‪.‬‬

‫בזה המפרשי ‪.‬‬ ‫‪ ÔÈÈÚÂ‬ברשב"א ז"ל בחדושיו לברכות ד י"א על‬

‫‪ ‰ ‰Â‬לפי מה שכתבו ש המפרשי דלכ אסרו‬ ‫הא דאמר ר' מני גדול ק"ש בעונתה יותר‬
‫מעוסק בתורה‪ ,‬עיי"ש שהארי אי ק"ש גדול‬
‫חז"ל יו שלפניו‪ ,‬לא משו שחששו שלא‬ ‫יותר מדברי תורה או א ה שוי עכ"פ‪ ,‬והביא‬
‫יפרצו ביו"ט זה‪ ,‬דהא מדאורייתא הוא בלא יו"ט‬ ‫דברי הירושלמי דאי מבטלי שינו מפני שינו‬
‫זה‪ .‬וממילא לא יפרצו בו‪ .‬רק ניהו דלא יתענו מ"מ‬ ‫והא דשניא הקורא מכ וכאיל לא הפסיד כאד‬
‫לא נזכר הנס הזה שבשבילו עשאוהו יו"ט ויסברו‬ ‫שקורא בתורה הא בעונתה חביבה יותר מדברי‬
‫ברבות השני שמחמת היו"ט שהוא מדאורייתא‬ ‫תורה‪ ,‬אמר ר' יוד ר' שמעו ב יוחאי ע"י שהיה‬
‫דהיינו יו"ט גדלי' ב אחיק הוא דאי מתעני בו‪.‬‬ ‫חדד בד"ת לפיכ אינה חביבה עליו יותר מדברי‬
‫ועיקר תקנת יו"ט זה הוא בשביל הנס שיזכרו‬ ‫תורה‪ ,‬עיי"ש שהארי בזה הרבה‪ .‬עכ"פ א‬
‫שנעשה לה נס באות הימי ‪ .‬ולכ אסרו יו‬ ‫הפסיקו לפרשה ראשונה ודאי אי לה לחזור‬
‫שלפניו ואז ממילא נדע דהוא מחמת יו"ט זה‪,‬‬ ‫ללמוד עד שיקראו אות כתקנ ‪ .‬משא"כ בפסוק‬
‫דהא מחמת יו"ט של גדלי' לא היה יו שלפניו‬ ‫ראשו מבואר ברא"ש דא לשיטת הפוסקי‬
‫נאסר בתענית דדברי תורה אינ צריכי חיזוק‪.‬‬ ‫דפרשה ראשונה דבר תורה‪ ,‬מ"מ להפסיק‬
‫מלמודו ברבי אינו צרי אלא למלכות שמי‬
‫וע"כ הוא מחמת יו"ט זה ונזכר הנס עיי"ש‪.‬‬
‫בלבד עיי"ש וז"ב‪.‬‬
‫‪ ‰˙ÚÓÂ‬ממילא מיושב ג בש"ס דתענית ש ‪,‬‬
‫)„( מ"ש מעכת"ה וז"ל הטהור מה שכתבו‬
‫דלכ אסרו יו שלפניו ויו שלאחריו‬
‫משו כדי שיזכרו הנס דאתוק תמידא ולא‬ ‫שדוד הגאו בספר ישועות יעקב העמיק‬
‫משו שחששו שלא יבואו להספיד ולהתענות‬ ‫העיו היכא דעשו חכמי חיזוק לדבריה יותר‬
‫בה ‪ ,‬דהרי בלא"ה לא יבואו להספיד ולהתענות‬ ‫משל תורה א נזדמנו דאורייתא ודרבנ יחד ולא‬
‫בה משו יו"ט דאורייתא דאיכא ביה‪ .‬וסרה‬ ‫צרי חיזוק א מ"מ עשו חיזוק או לא‪ .‬והנה‬
‫מהר תלונת מעכת"ה על סברת דודנו הגאו הנ"ל‬ ‫ספרו של הגאו איננו פה במחיצותינו אבל הדבר‬
‫דבאמת היכא דאיכא דאורייתא ודרבנ יחד אי‬

‫צריכי חיזוק ובזה ג דברינו נכוני ‪.‬‬

‫‡‪ Ì Ó‬אחר העיו קשה מש"ס דר"ה הנ"ל‪.‬‬

‫דלכאורה יש להבי דא נאמר דהא‬