Page 114 - HATAM-1
P. 114
˙·¢˙ אורח חיי ˙Âχ˘ ÁÓ
פשוט בעיני מש"ס תענית ד י"ז לא נצרכה אלא ראשונה דכבר הראו שאינ מזלזלי בדרבנ ,
לאסור יו שלפניו וכו' ר"ח דאורייתא וכו' וכ וא"כ ג הכא הוה ליה לאפלוגי בי פרשה
בד י"ח ע"א לאסור יו שלאחריו ועיי"ש ראשונה לשניה שבפרשה שני' יחזרו ללמוד .
ומבואר להדיא דא היכא דמקלעי אהדדי בעי
חיזוק והדברי מבוארי אצלנו בחדושנו ש ‚ Ìבזה אשמי אנחנו על אשר לא בארנו היטב
עכ"ל. כוונתינו אבל באמת דברינו נכוני .דבשלמא
הת שפיר אמריני דכיו דליכא תו זלזול אינ
‰ ‰Âקושייתו עצומה מאד וסתירה גדולה לנ"ד רשאי לבטל ממלאכת של בעל הבית ,ולכ
בפרק שני כל שאי כא זלזול כמ"ס עוסקי
דהרי חזיני דהוצרכו חז"ל לעשות חיזוק במלאכת וקורי ,אבל הכא מאי איכפת ל א
לדבריה א היכא דאיכא דאורייתא ג"כ וג יקראו כל הפרשיות ,אטו פרשיות ק"ש לאו דברי
אנחנו בעת כתבנו אל כבודו הרמה ג לנו היה תורה ה .ובאמת כבר נתקשו בזה הקדמוני
קשה מש"ס דר"ה ד י"ט דמבואר ש ג"כ אמאי אשמעינ דמפסיקי לק"ש ,הא הוא ג"כ
לכאורה סתירה לסברת כבוד דודנו הרב הגאו דברי תורה עיי עליה וא"כ כיו שכבר הפסיק
לק"ש לפרשה ראשונה ומטע זלזול אמאי יפריד
רשכב"ה מוהר"י ני' הנ"ל. בי הדבקי ולא יקראו כסדר כל הפרשיות.
בשלמא א מפסיק לפסוק ראשו שפיר הקשו
‡ Ì Óלכבודו כדי שלא יהא נחשד מאור של דלא יפסיקו רק לפסוק ראשו ותו לא משו
שפסוק ראשו הוא קבלות עול מלכות שמי ואי
ישראל בדבר פשוט כזה וג מפני כי גו לו עני לפרשיות כלל ,ע"כ הצרכנו לומר דחשוב
סברתו ישרה ונכונה מאד ע"כ שמנו פנינו ליישב זלזול .אבל כשכבר התחיל לקרות פרשה ראשונה
הדבר .ובכ ראינו שגו דברי הש"ס קשה א של ק"ש מה לי תלמוד תורה או לקרות פרשה זו
בלא סברתו למה צריכי חיזוק כלל הא ודאי לא
יפרצו בו משו שאסור מדאורייתא כאשר נתקשו כתקנה .וז"ב מאד ואי כא סתירה כלל.
בזה המפרשי . ÔÈÈÚÂברשב"א ז"ל בחדושיו לברכות ד י"א על
‰ ‰Âלפי מה שכתבו ש המפרשי דלכ אסרו הא דאמר ר' מני גדול ק"ש בעונתה יותר
מעוסק בתורה ,עיי"ש שהארי אי ק"ש גדול
חז"ל יו שלפניו ,לא משו שחששו שלא יותר מדברי תורה או א ה שוי עכ"פ ,והביא
יפרצו ביו"ט זה ,דהא מדאורייתא הוא בלא יו"ט דברי הירושלמי דאי מבטלי שינו מפני שינו
זה .וממילא לא יפרצו בו .רק ניהו דלא יתענו מ"מ והא דשניא הקורא מכ וכאיל לא הפסיד כאד
לא נזכר הנס הזה שבשבילו עשאוהו יו"ט ויסברו שקורא בתורה הא בעונתה חביבה יותר מדברי
ברבות השני שמחמת היו"ט שהוא מדאורייתא תורה ,אמר ר' יוד ר' שמעו ב יוחאי ע"י שהיה
דהיינו יו"ט גדלי' ב אחיק הוא דאי מתעני בו. חדד בד"ת לפיכ אינה חביבה עליו יותר מדברי
ועיקר תקנת יו"ט זה הוא בשביל הנס שיזכרו תורה ,עיי"ש שהארי בזה הרבה .עכ"פ א
שנעשה לה נס באות הימי .ולכ אסרו יו הפסיקו לפרשה ראשונה ודאי אי לה לחזור
שלפניו ואז ממילא נדע דהוא מחמת יו"ט זה, ללמוד עד שיקראו אות כתקנ .משא"כ בפסוק
דהא מחמת יו"ט של גדלי' לא היה יו שלפניו ראשו מבואר ברא"ש דא לשיטת הפוסקי
נאסר בתענית דדברי תורה אינ צריכי חיזוק. דפרשה ראשונה דבר תורה ,מ"מ להפסיק
מלמודו ברבי אינו צרי אלא למלכות שמי
וע"כ הוא מחמת יו"ט זה ונזכר הנס עיי"ש.
בלבד עיי"ש וז"ב.
‰˙ÚÓÂממילא מיושב ג בש"ס דתענית ש ,
)„( מ"ש מעכת"ה וז"ל הטהור מה שכתבו
דלכ אסרו יו שלפניו ויו שלאחריו
משו כדי שיזכרו הנס דאתוק תמידא ולא שדוד הגאו בספר ישועות יעקב העמיק
משו שחששו שלא יבואו להספיד ולהתענות העיו היכא דעשו חכמי חיזוק לדבריה יותר
בה ,דהרי בלא"ה לא יבואו להספיד ולהתענות משל תורה א נזדמנו דאורייתא ודרבנ יחד ולא
בה משו יו"ט דאורייתא דאיכא ביה .וסרה צרי חיזוק א מ"מ עשו חיזוק או לא .והנה
מהר תלונת מעכת"ה על סברת דודנו הגאו הנ"ל ספרו של הגאו איננו פה במחיצותינו אבל הדבר
דבאמת היכא דאיכא דאורייתא ודרבנ יחד אי
צריכי חיזוק ובזה ג דברינו נכוני .
‡ Ì Óאחר העיו קשה מש"ס דר"ה הנ"ל.
דלכאורה יש להבי דא נאמר דהא