Page 116 - HATAM-1
P. 116
˙·¢˙ אורח חיי ˘‡˙ÂÏ
‰˙ÚÓÂמיושבי היטב כל הקושיית הנ"ל .דמה דקס"ד דגדלי' נמי דברי סופרי הוא וא"כ היה
לפניו מותר בהספד .ולכ עשאוהו יו"ט ויהי'
שהקשה השאגת אריה הא בר"ח עצמו נכפל בו יו"ט ואז שפיר אסור א קוד לה
ג"כ מותר להתענות .לא קשה מידי ,דקושיית בהספד ועל זה מקשה הש"ס שפיר ותיפוק לי'
הש"ס הוא דכיו שהוא יו שלאחר ר"ח א"כ דהוה לי' יו שלאחר ר"ח א דקס"ד דר"ח ג"כ
מוטל בי שני ימי טובי ובלא"ה הוא כיו"ט מדרבנ הוא ויו שלאחריו מותר בהספד ,וא"כ
עצמו ואסור בהספד ,ומאי הועילו במה שהוסיפו שפיר הועילו בתקנת לעני הספד ,מ"מ בזה לא
יו"ט מדעת ולא משו התענית אתיני עלה הועילו כלל ,דהכי קאמר הש"ס והא הוה יו
דודאי מותר להתענות בר"ה ורק לעני הספד הוא שלאחר ר"ח ,וא"כ מוטל בי שני ימי טובי
ועשאוהו כיו"ט עצמו כמו דקאמר בש"ס בתענית
דאמרינ כ וכנ"ל. ש ,ועיי בתוס' ובפ"י כא ,וא"כ לא הועילו
כלו בתקנת ,דבלא"ה א שר"ח דרבנ ,מ"מ
Ì‚Âשאר הקושיות נידחו בזה ,דהמקש באמת יהיה כא יו שלאחריו אסור בהספד משו
שמונח בי שני ימי טובי דהיינו ר"ה וגדלי'
לא ידע מכל זה דגדליה הוה דברי תורה רק ב אחיק .ולזה משני לי' הש"ס ר"ח דאורייתא
עיקר מחלוקת של המקש והתרצ היה לעני ולא בעי חיזוק .וא"כ בשביל ר"ח היה מותר יו
הספד .ומעתה ממילא מיושב קושיא הנ"ל דכא שלאחריו בתענית ובהספד ,וממילא אי סברא
לאו מטע חיזוק בעינ לאסור יו שלפניו, לומר שבשביל שמוטל בי שני ימי טובי
דבאמת אי אנו צריכי כא לחיזוק כלל כיו יאסרו אותו בהספד ובתענית דכיו דדאורייתא
דאיכא בלא"ה איסור דאורייתא ,רק דמכיו דבלא אינו צרי חיזוק לאסור יו שלאחריו בתענית
זה היה אסור בתענית מחמת שנכפל בו יו ששו וזה ודאי דבשביל שמונח בי שני ימי טובי
ניהו דודאי בתענית ובהספד לא היה אסור בשביל יאסר בתרווייהו .וע"ז מקשה לי' הש"ס ותיפוק
שנכפל בו יו ששו אבל עכ"פ בחד מינייהו היה ליה שהוא יו שלפני יו גדלי' ב אחיק ,וא"כ
אסור ואז שפיר מאחר שמונח בי שני ימי ממילא אסור יו שלפניו בתענית ,וא"כ שפיר
טובי אסור בתרווייהו .ודו"ק היטב כי הוא דבר בשביל שמונח בי שני הימי טובי עשאוהו
חז"ל כיו"ט עצמו ואסרוהו בהספד וא"כ מאי
נפלא בביאור הסוגיא. הועילו בתקנת .ולזה משני הש"ס גדלי' ב
אחיק דברי קבלה הוא ואינו צרי חיזוק כדברי
‰·¯„‡Âמכא ראיה ברורה דליכא חיוב בר"ה תורה ,וא"כ היה יו שלפניו מותר בתענית ובלא
תקנת חז"ל היה מותר בהספד ובתענית ,ובשביל
לשמוח בו ומותר להתענות בו .דאל"ה שהוא מונח בי שני ימי טובי לא אסרו אותו
יקשה מאי קאמר הש"ס ר"ח דאורייתא ולא בעי חז"ל בתרווייהו ,דדוקא ש בתענית דחד מינייהו
חיזוק ,הא כיו דעכ"פ הוה אמינא דמצוה דרבנ ,וא"כ בשבילו היה יו שלאחר כ"ח באדר
להתענות דאינו בכלל מועד ולכפרת עו הוא אסור בתענית ,ולכ בשביל שמונח בי שני
כמבואר ברא"ש ובטור סי' תקצ"ו ,וא"כ עכ"פ הימי אסרוהו א בהספד ,משא"כ כא
אי הדבר מדאורייתא שאסור להתענות בר"ה, דתרווייהו דאורייתא והיה הימי שבנתי מותר
וא"כ ע"כ בעי חיזוק לעני התענית ,וכיו שצרי בי בתענית ובי בהספד ,ובשביל שמונח בי שני
חיזוק לעני התענית א"כ יו שלאחר ר"ה אסור ימי טובי לא אסרו חז"ל בהספד ובתענית,
בתענית ,וכיו דבלא"ה אסור בתענית שוב ולכ שפיר הועילו חז"ל במה שתיקנו אותו יו
ממילא אסור א בהספד משו דמונח בי שני ליו"ט דאז שפיר נאסר יו שלפניו בהספד כיו
ימי טובי ומאי הועילו חז"ל בהא דהוסיפו דנכפל בו יו ששו וכמ"ש .וא"כ בלא"ה היה
יו"ט זה הא בלא"ה אסור יו שלפניו בהספד אסור בתענית ואז שפיר אסור א בהספד מחמת
ובתענית שמונח בי ר"ח ובי יו שנהרג גדליה
ב אחיק .אלא ע"כ דודאי מותר להתענות וא"כ שמונח בי שני ימי טובי וז"ב.
אינו צרי חיזוק לעני התענית ,דא יתענה א
בר"ח עושה מצוה ,ועכ"פ לא יפסיד כלו ושפיר
הועילו במה שתיקנו אותו יו"ט ,דאל"ה היה
מותר יו שלפניו בהספד ובתענית דלא שיי בזה
לומר שמונח בי שני ימי טובי דבשביל זה לא
התירו חז"ל תרווייהו וכנ"ל ודו"ק היטב.
