Page 135 - HATAM-1
P. 135
ËÒ ¯ÙÂÒ תשובה כג Ì˙Á
ותוספת קדושה היא ,אבל הנכנס לאהל נדה אשר דאלו לר"א אי אפשר לומר דלר"ע מטמא באהל,
לדעת רובא דרובא עביד כדינא ,ניקו ונאמר לו דא"כ לא הוה לי' למימר מטמא במשא אלא
מטמא באהל כמת ,ומכ"ש במשא .ועיי' לשו
שיחמיר ויקנוס את עצמו שלא לעלות לדוכ , רמב" פ"א מטומאת מת הלכה ב' .אע"כ לא
אתמהה הוא דבר שאי הדעת סובלו‚*. מטמא באהל לר"א אליבא דר"ע ,אלא ס"ל כרבה
אליבא דר"ע ,וס"ל לרבה מטמא נמי באהל ודלא
ÍÂ˙Óהדברי למדנו דעת הראב"ד ז"ל דעכ"פ כמ"ש תוספות ]שבת[ ש )פב ב( ד"ה ולר"ע
כה שכבר הוא טמא בטומאת מת ,אסור למאי הלכתא.
לו מ התורה לכנס לאהל המת .דהרי אזמ הזה Ó"ÓÂצל"ע האי פיסקא דלע"ד אדרבא אי קיי"ל
קאי הראב"ד שכלנו טמאי מתי ,ואפ"ה כ' בפי' דר"ע כרבה דאפילו באהל קאמר,
המחמיר מתבר ,ויעיי דגול מרבבה בי"ד סי' א"כ פשיטא דלית הלכתא כר"ע ,דהא קיי"ל
בחולי י"ג )ע"ב( כרבנ דריב"ב דתקרובות ע"ז
שע"ב ד"ה אמר יחזקאל וכו' יע"ש„. אינו מטמא באהל ,דלעני אכילה איתקש ולא
לעני טומאה .וי"ל עפ"י דברי תוס' ש ובע"ז
ÈÏÂÏÂדברי הראב"ד הייתי אומר חומרת ל"ב ע"ב ד"ה והיוצא ,מ"מ מסתיי דהרמב"
רפ"ז משאר אבות הטומאה פסק כרבנ דר"ע
המקצועות הוא עפ"י מ"ש רמב" על וכרבנ דריב"ב יע"ש .והראב"ד שתיק לי' הת
התורה בפסוק לא אוכל לקו מפני כי דר ואודויי אודי לי' .ועוד אפילו נימא דאיתקש למת
לטמויי נמי באהל ,אבל מא לימא ל שהנזיר
נשי לי )בראשית לה ,לח( .וג בפ' נדה )ויקרא יב, מגלח עליו ,וכל שאי הנזיר מגלח אי הכה
מוזהר .ונהי דמתטמא באהל ,מ"מ אינו מוזהר
ד( שהאומות הראשוני היו יודעי להזהר ,עוד שלא לטמאות .והרי החרב איתקש לחלל )פסחי
שלא לדרו על מקו דריכת כפות רגלי הנדה, יד ,ב( ,ואפ"ה אי הכה מוזהר על ה היקשא,
כיו שאי הנזיר מגלח אלא על נפשות מת ממש,
והיו נזהרי מהבל דבורה וכדומה ,הרחקות ולא על מה דאתי בהיקשא .ועיי' פלוגתת ר"ת
יתירות עפ"י ידיעת בטבעיות שהוא ארס מזיק. ורבנו חיי בתוס' נזיר ד' נ"ד ע"ב )ד"ה ת"ש(
יע"ש ,וה"נ מהיכי תיתי להחמיר .ועוד סוגיא
וא"כ ס"ל דכה שאינו נזהר בזה ,אינו ראוי דעלמא דלא כוותיה ,שאי ל כה נזהר ,ויכול
לעמוד לשרת לפני ה' משו הקריבהו נא לפחת . להיות נזהר מליכנס באהל עבודה זרה בארצות
הנה כי כ בזמננו אלה ,דאי שו אד נזהר מזה, ארמיי המלאה גלולי .
או דנשתנו הטבעיי והזמני והמקומות ,או כיו
‰ ‰Âמ"מ סיי הראב"ד המחמיר מתבר ,הנה
שדשו בי' רבי שומר פתאי ה' ,בי כ ובי כ
אי כוונתו שכה המטמא באהל נדה
לעת כזאת אי כא בית מיחוש בעני זה, יחמיר שלא לעלות לדוכ ,שזהו דבר תימה
שנאמר לכה המטמא למתי שיחמיר על עצמו
והמחמיר אינו אלא מ המתמיהי . שלא לעלות לדוכ ,ויהי' עוד מוסי על חטאתו
פשע .אנ לא שבקינ לי' מטע קנסא ,והוא
È˙Ú„ÈÂכי הגאו מו"ה זלמ מרגליות בתשו' יחמיר ויקבל על עצמו שלא לעשות עוד כמעשיו
הרעי ,וא"כ אי שיי המחמיר מתבר .ע"כ
בית אפרי )או"ח סי' ו( נתעורר ע"ז כוונת הראב"ד המחמיר שלא לכנס לאהל ע"ז
לומר דמשו כ אי הכהני נושאי כפי בכל ונדה מתבר ,דחייש לחומרת מתני' הנ"ל
יו ויו בזמננו .ונ"ל טע פשוט דנ"כ כתיב
בקרא אחר עבודה וכדילפינ רפ"ב דמגלה )יח ,א(
מדכתיב )ויקרא ט ,כב( וירד מעשות החטאת ויבר
את הע ,ותפלה במקו עבודה ,ואי ספק כשאי
עבודה רצויה והיא פגול ח"ו ,ג ברכת כהני
לא תחול על המתברכי אז .‰והיות בעו"ה כל
ימות החול טרודי על המחיה והכלכלה ורוב
התפלות בלי כוונה וטרדה מרובה ,ותפלה בלא
כוונה כקרב שאינו רצוי .ע"כ מברכי בי"ט
שהעול פנויי ומכווני בתפלת .Âוכה"ג כ'
בפירוש המחזור על המנהג שנוהגי לבר
הילדי בשבת וי"ט דוקא ע"ש.
‚*.ÔÈÈÚÈ ‰"„ „È 'ÈÒ (‚Ï˘˙ Ì-È) Ò"˙Á ˙·¢˙ ı·Â˜· „È ·˙ÎÓ Â È·¯ ˙·Â˘˙ ‰‡¯ .
„‡"Á ,‚Î 'ÈÒ Á"ˆ¯‰Ó ˙"¢ ,ÍÏȇ „Θ Û„ ·"Á ÌÈ ˜Ê‰ ¯Ú˘ 'ÈÚ .· ‰¯Ú‰ ÏÈÚÏ ,ËÏ˘-ÁÏ˘ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .
·.· ˙‡ ϯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ Ó"‚‡ ˙"¢ ÊË ˙‡ ‚È 'ÈÒ ˙Âω‡ ‡"ÂÊÁ ,‰Ó„˜‰
.Ì˘ ‰ÓÏ˘ ÔÈ · ˙"¢·Â „Ó 'ÚÒ ÁΘ 'ÈÒ ‡"Ó¯ 'ÈÚ . .'È 'ÈÒ ‰ÓÏ˘ ÔÈ ·Â Ì˘ ‡"¯˜ · ,ÁÏ ‰ËÂÒ 'ÈÚ .‰
