Page 135 - HATAM-1
P. 135

‫‪ËÒ ¯ÙÂÒ‬‬  ‫תשובה כג‬                              ‫‪Ì˙Á‬‬

‫ותוספת קדושה היא‪ ,‬אבל הנכנס לאהל נדה אשר‬       ‫דאלו לר"א אי אפשר לומר דלר"ע מטמא באהל‪,‬‬
‫לדעת רובא דרובא עביד כדינא‪ ,‬ניקו ונאמר לו‬      ‫דא"כ לא הוה לי' למימר מטמא במשא אלא‬
                                               ‫מטמא באהל כמת‪ ,‬ומכ"ש במשא‪ .‬ועיי' לשו‬
‫שיחמיר ויקנוס את עצמו שלא לעלות לדוכ ‪,‬‬         ‫רמב" פ"א מטומאת מת הלכה ב'‪ .‬אע"כ לא‬
    ‫אתמהה הוא דבר שאי הדעת סובלו‚*‪.‬‬            ‫מטמא באהל לר"א אליבא דר"ע‪ ,‬אלא ס"ל כרבה‬
                                               ‫אליבא דר"ע‪ ,‬וס"ל לרבה מטמא נמי באהל ודלא‬
‫‪ ÍÂ˙Ó‬הדברי למדנו דעת הראב"ד ז"ל דעכ"פ‬          ‫כמ"ש תוספות ]שבת[ ש )פב ב( ד"ה ולר"ע‬

‫כה שכבר הוא טמא בטומאת מת‪ ,‬אסור‬                                ‫למאי הלכתא‪.‬‬

‫לו מ התורה לכנס לאהל המת‪ .‬דהרי אזמ הזה‬         ‫‪ Ó"ÓÂ‬צל"ע האי פיסקא דלע"ד אדרבא אי קיי"ל‬

‫קאי הראב"ד שכלנו טמאי מתי ‪ ,‬ואפ"ה כ'‬           ‫בפי' דר"ע כרבה דאפילו באהל קאמר‪,‬‬
‫המחמיר מתבר ‪ ,‬ויעיי דגול מרבבה בי"ד סי'‬        ‫א"כ פשיטא דלית הלכתא כר"ע‪ ,‬דהא קיי"ל‬
                                               ‫בחולי י"ג )ע"ב( כרבנ דריב"ב דתקרובות ע"ז‬
     ‫שע"ב ד"ה אמר יחזקאל וכו' יע"ש„‪.‬‬           ‫אינו מטמא באהל‪ ,‬דלעני אכילה איתקש ולא‬
                                               ‫לעני טומאה‪ .‬וי"ל עפ"י דברי תוס' ש ובע"ז‬
‫‪ ÈÏÂÏÂ‬דברי הראב"ד הייתי אומר חומרת‬              ‫ל"ב ע"ב ד"ה והיוצא‪ ,‬מ"מ מסתיי דהרמב"‬
                                               ‫רפ"ז משאר אבות הטומאה פסק כרבנ דר"ע‬
‫המקצועות הוא עפ"י מ"ש רמב" על‬                   ‫וכרבנ דריב"ב יע"ש‪ .‬והראב"ד שתיק לי' הת‬
 ‫התורה בפסוק לא אוכל לקו מפני כי דר‬            ‫ואודויי אודי לי'‪ .‬ועוד אפילו נימא דאיתקש למת‬
                                               ‫לטמויי נמי באהל‪ ,‬אבל מא לימא ל שהנזיר‬
‫נשי לי )בראשית לה‪ ,‬לח(‪ .‬וג בפ' נדה )ויקרא יב‪,‬‬  ‫מגלח עליו‪ ,‬וכל שאי הנזיר מגלח אי הכה‬
                                               ‫מוזהר‪ .‬ונהי דמתטמא באהל‪ ,‬מ"מ אינו מוזהר‬
‫ד( שהאומות הראשוני היו יודעי להזהר‪ ,‬עוד‬         ‫שלא לטמאות‪ .‬והרי החרב איתקש לחלל )פסחי‬
‫שלא לדרו על מקו דריכת כפות רגלי הנדה‪,‬‬          ‫יד‪ ,‬ב(‪ ,‬ואפ"ה אי הכה מוזהר על ה היקשא‪,‬‬
                                               ‫כיו שאי הנזיר מגלח אלא על נפשות מת ממש‪,‬‬
‫והיו נזהרי מהבל דבורה וכדומה‪ ,‬הרחקות‬           ‫ולא על מה דאתי בהיקשא‪ .‬ועיי' פלוגתת ר"ת‬
‫יתירות עפ"י ידיעת בטבעיות שהוא ארס מזיק‪.‬‬       ‫ורבנו חיי בתוס' נזיר ד' נ"ד ע"ב )ד"ה ת"ש(‬
                                               ‫יע"ש‪ ,‬וה"נ מהיכי תיתי להחמיר‪ .‬ועוד סוגיא‬
‫וא"כ ס"ל דכה שאינו נזהר בזה‪ ,‬אינו ראוי‬         ‫דעלמא דלא כוותיה‪ ,‬שאי ל כה נזהר‪ ,‬ויכול‬
‫לעמוד לשרת לפני ה' משו הקריבהו נא לפחת ‪.‬‬       ‫להיות נזהר מליכנס באהל עבודה זרה בארצות‬

‫הנה כי כ בזמננו אלה‪ ,‬דאי שו אד נזהר מזה‪,‬‬                  ‫ארמיי המלאה גלולי ‪.‬‬
‫או דנשתנו הטבעיי והזמני והמקומות‪ ,‬או כיו‬
                                               ‫‪ ‰ ‰Â‬מ"מ סיי הראב"ד המחמיר מתבר ‪ ,‬הנה‬
 ‫שדשו בי' רבי שומר פתאי ה'‪ ,‬בי כ ובי כ‬
                                               ‫אי כוונתו שכה המטמא באהל נדה‬
‫לעת כזאת אי כא בית מיחוש בעני זה‪,‬‬              ‫יחמיר שלא לעלות לדוכ ‪ ,‬שזהו דבר תימה‬
                                               ‫שנאמר לכה המטמא למתי שיחמיר על עצמו‬
      ‫והמחמיר אינו אלא מ המתמיהי ‪.‬‬             ‫שלא לעלות לדוכ ‪ ,‬ויהי' עוד מוסי על חטאתו‬
                                               ‫פשע‪ .‬אנ לא שבקינ לי' מטע קנסא‪ ,‬והוא‬
‫‪ È˙Ú„ÈÂ‬כי הגאו מו"ה זלמ מרגליות בתשו'‬          ‫יחמיר ויקבל על עצמו שלא לעשות עוד כמעשיו‬
                                               ‫הרעי ‪ ,‬וא"כ אי שיי המחמיר מתבר ‪ .‬ע"כ‬
‫בית אפרי )או"ח סי' ו( נתעורר ע"ז‬               ‫כוונת הראב"ד המחמיר שלא לכנס לאהל ע"ז‬
‫לומר דמשו כ אי הכהני נושאי כפי בכל‬             ‫ונדה מתבר ‪ ,‬דחייש לחומרת מתני' הנ"ל‬

‫יו ויו בזמננו‪ .‬ונ"ל טע פשוט דנ"כ כתיב‬
‫בקרא אחר עבודה וכדילפינ רפ"ב דמגלה )יח‪ ,‬א(‬

 ‫מדכתיב )ויקרא ט‪ ,‬כב( וירד מעשות החטאת ויבר‬
‫את הע ‪ ,‬ותפלה במקו עבודה‪ ,‬ואי ספק כשאי‬

 ‫עבודה רצויה והיא פגול ח"ו‪ ,‬ג ברכת כהני‬
‫לא תחול על המתברכי אז‪ .‰‬והיות בעו"ה כל‬

‫ימות החול טרודי על המחיה והכלכלה ורוב‬
‫התפלות בלי כוונה וטרדה מרובה‪ ,‬ותפלה בלא‬

‫כוונה כקרב שאינו רצוי‪ .‬ע"כ מברכי בי"ט‬
‫שהעול פנויי ומכווני בתפלת ‪ .Â‬וכה"ג כ'‬
 ‫בפירוש המחזור על המנהג שנוהגי לבר‬

        ‫הילדי בשבת וי"ט דוקא ע"ש‪.‬‬

                                  ‫‚*‪.ÔÈÈÚÈ ‰"„ „È 'ÈÒ (‚Ï˘˙ Ì-È) Ò"˙Á ˙·¢˙ ı·Â˜· „È ·˙ÎÓ Â È·¯ ˙·Â˘˙ ‰‡¯ .‬‬
‫„‪‡"Á ,‚Î 'ÈÒ Á"ˆ¯‰Ó ˙"¢ ,ÍÏȇ „Θ Û„ ·"Á ÌÈ ˜Ê‰ ¯Ú˘ 'ÈÚ .· ‰¯Ú‰ ÏÈÚÏ ,ËÏ˘-ÁÏ˘ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‬‬

                                              ‫·‪.· ˙‡ ϯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ Ó"‚‡ ˙"¢ ÊË ˙‡ ‚È 'ÈÒ ˙Âω‡ ‡"ÂÊÁ ,‰Ó„˜‰‬‬
                ‫‪.Ì˘ ‰ÓÏ˘ ÔÈ · ˙"¢·Â „Ó 'ÚÒ ÁΘ 'ÈÒ ‡"Ó¯ 'ÈÚ . .'È 'ÈÒ ‰ÓÏ˘ ÔÈ ·Â Ì˘ ‡"¯˜ · ,ÁÏ ‰ËÂÒ 'ÈÚ .‰‬‬
   130   131   132   133   134   135   136   137   138   139   140