Page 188 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˜‪˙Âχ˘ ·Î‬‬

‫עד יבוא מי שדעתו רחבה מדעתינו ויעמיד הדבר‬ ‫שאי זה עיקור הפרי אבל לעני במ"מ אי לחלק‬
‫בזה‪ ,‬וראיה ברורה משבולת שועל‪.‬‬
‫על בריו ותל"מ‪.‬‬
‫‪Â"Ù˜˙ ˙·Ë '‚ '‚ ÌÂÈ ˙Âί· ÈÓ˙ÂÁ Ïη ÌÂ˙Á‡Â‬‬ ‫‪ ÔÚÈÂ‬כי אי בידינו דבר ברור ואי דעתינו מכרעת‬

‫‪.˜"ÙÏ‬‬ ‫אפילו כדעת הנמלה‪ ,‬לא יאכלנו אלא בתו‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬ ‫הסעודה לא אותו הטירקשי וויי ולא הטיטרקי‬

‫˙˘‪‡ ‰·Â‬‬
‫]·¯‪[‰ÏÈÏ· ÏÓ‚‰ ˙Î‬‬

‫ועל זה היה ראוי להרעיש עולמות ולא על ברכת‬ ‫‪·¯‰  ȯÂÓ ÂÓ˘ '‰ ‡¯˜ ¯‡Â˙ ȯ٠‰ÙÈ Ô Ú¯ ˙ÈÊ‬‬
‫הודאה‪ ,‬ומזה ידי אי לא ידי לעצמו לפשוט יד‬ ‫‪'È˙Ó‡„ ‡ ¯·„Ó 'ÈÓÚ„ 'È˘È¯ Ô Áχ È˙·˘ ÌÎÁ‬‬
‫במנהגי ישראל כי אות שהוא חושב מנהג‬
‫בורות ה בארות חצובי ממקור מי חיי‬ ‫·˜"˜ ‪.‡"ÚÈ ËÒÚȯË‬‬
‫נוזלי מ לבנו ‪ ,‬ויבואר הכל אי"ה ואוז שומעת‬
‫‪ ˙¯˜È‬מכתבו הגיעני תכרי כתבי פלפולא‬
‫מילי יבח וחי אוכל יטע ‪.‬‬
‫דאורייתא נידו שפאר רו מעלתו עלה‬
‫‚¯‪ Ô ÈÒ‬ר"פ הרואה )נד‪ ,‬ב( אר"י א"ר ד' צריכי‬ ‫מ הי לשלו ולעיתותי ערב יקירי קהלתו‬
‫מכבדי התורה נאספו אל עמק הברכה והוליכוהו‬
‫להודות וכו' והרגיש רבנו האי שמשונה‬ ‫למקו קודש בהכ"נ בשירי ותופי ובאורי‬
‫סדר הש"ס מסידור הקרא מ"מ ראית שהש"ס סידר‬ ‫כבדו ה' והללוהו על בוא רב לשלו ‪ .‬והוא הרב‬
‫ב' שה ד'‪ ,‬ב' ה שהאד עצמו מרצונו מכניס‬ ‫נ"י היה מתכוו נגד המברכי לבר ברכת הגומל‬
‫עצמו בסכנה‪ ,‬א' מה י מכניס עצמו לסכנה בידי‬ ‫כדי עולה מ הי ‪ .‬ועל זה נתעורר שכנגדו‬
‫שמי כי א לא שלחו עליו משמי רוח סועה‬ ‫החלוק עליו ה"ה חכ מופלא יצחק גויטא נ"י‬
‫וסוערה אי כא סכנה על הרוב הא חדא‪ .‬וזאת‬ ‫ואמר שאי לבר ברכת גומל בלילה כי נתק‬
‫שנית שמכניס עצמו בסכנת מדבר שהוא סכנת‬ ‫במקו זבח תודה כמ"ש הרא"ש ר"פ הרואה )סי'‬
‫בעלי חיי ארי' וגנבי או רעבו וצימאו אי מי‬ ‫ג(‪ ,‬ותודה אינו אלא ביו ‡‪ .‬ועוד שכ' תוס' ש‬
‫ואיננו משמי ‪ ,‬שה ד' שהסכנה באה מאליו‪ ,‬א'‬ ‫נ"ד ע"ב שהמנהג לבר כשעולה לתורה ופאר‬
‫משמי היינו חולה‪ ,‬ב' גירוי אויבי היינו חיבוש‬ ‫רו מכ"ת פר גדר המנהג‪ .‬ואגב ריתחי' אמר כי‬
‫כ פר גדר מנהג בסידור גט שציר ב אחותו‬
‫והרי מסודרי בסידור נכו בש"ס‪.‬‬ ‫עמו לדיי ושמעלתו רגיל להקל במנהגי ישראל‪,‬‬
‫ופאר"מ החזיק בעד עצמו ע סיועת הרב‬
‫‡‪ Ì Ó‬דהע"ה סידרו ברה"ק בסידור אחר‬ ‫המאה"ג מו"ה מאיר ליבש )מלבו ( ]מלבי" [ נ"י‬
‫שיפה עשה שמותר לבר בלילה ברכת הגומל‪,‬‬
‫ואנחנו לא נדע‪ ,‬וסידר יורדי הי לבסו‬ ‫וע"ד כי נקל בעיניו מנהגי ישראל חלילה לא‬
‫ואחר ג' ראשוני סיי ויזבחו זבחי תודה ויספרו‬ ‫במנהגי המיוסדי על אדני פז כ"א מנהגי‬
‫מעשיו ברנה‪ ,‬נראה היינו בשעת זבחי תודה‬ ‫הדיוטות כגו האי דסידור גט ע צירו ב אחותו‬
‫אומרי שירה על הנסכי מזמור לתודה‪ ,‬ואז ג‬ ‫והתנצל בזה וביקש ממני לחוות דעתי ג אני‪.‬‬

‫הבעלי אומרי שו שבח מעי המאורע‪.‬‬ ‫‡‪ ¯ÓÂ‬אני מה שביר ברכת הודאה בלילה ההיא‬

‫‡‚· אעורר כי לכאורה ממזמור לתודה מוכח‬ ‫להוראת שעה יפה עשה כאשר אבאר‬
‫אי"ה‪ .‬א מה שציר ב אחותו לישיבת דייני‬
‫דאמרינ שירה על נדבת יחיד‪ ,‬תודה נדבה‬ ‫בסידור גט‪ ,‬שגגה גדולה יצאה מלפני השליט‬
‫היא‪ ,‬אלא דגילה ל ברה"ק שעל אלו ראוי לנדב‬
‫נדבת תודה אבל נדבה היא‡*‪ .‬וא"כ מוכח דאומרי‬
‫על נדבת קרב יחיד כהרמב" פ"ב ממעה"ק הל'‬
‫ב'· דלא כהתוס' ר"ה למ"ד ע"ב סו הדיבור‪.‬‬

‫˙˘‪‡ ‰·Â‬‬
‫‡‪„„ˆÓ Ï·‡ .ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â .‰ÏÈÏ· ÏÓ‚‰ ˙ί· ˙¯ÈÓ‡ Ú ÓÏ Ôȇ ‰„Â˙ Ô·¯˜ ÌÚËÓ˘ ·˙Î ·"È˜Ò Ë"ȯ 'ÈÒ Á"‡ ¯È·„‰ Á˙Ù· .‬‬

‫‪.‰ÏÈÏ· ‰¯ÓÂ‡Ï Ôȇ ,ÏÏ‰Ï ÈÓ„„ (ÔÏ‰Ï ‡·ÂÓ) ¯"‡‰ Î"˘Ó ÈÙÏ‬‬
‫‡*‪.È ˙‡ Ì˘ ˜"Óˢ·Â ‡"Ï· · ,ËÚ ˙ÂÁ Ó È"˘¯ 'ÈÚ .‬‬

‫·‪'ω·˘ ÛÈÒ‰ ‚"˜Ò ËÏ 'ÈÒ Á"‡ "·‡· ¯ÈÚ‰ ÔΠ.‰¯È˘ ÔÈ ÚÏ ‡Ï Ï·‡ ÌÈÎÒ ÔÈ ÚÏ ¯Â·ˆ Ô·¯˜Â „ÈÁÈ Ô·¯˜ ‰Â˘Ó Ì˘ Ì"·Ó¯‰ .‬‬