Page 230 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˜‪˙Âχ˘ „Ò‬‬

‫‪ ˙Ú„Â‬מהרי"ק שרש ט' דאפילו יש בו נדנוד‬ ‫על הפורענות‪ .‬ויוצדק יותר לשו מס' סופרי‬
‫פי"ב אינו בדי שיהיו בני מתקללי ואני מתבר ‪.‬‬
‫איסור עוקר ההלכה‪ ,‬ויפה תפש עליו‬ ‫אבל ברכה ממש נתק מפני הנכנסי ויוצאי‬
‫פר"ח במנהגי איסור שלו אשר בהלכות י"ט )סי'‬
‫תצו( אות יו"ד וכל דבריו נכוני וכמ"ש הרדב"ז‬ ‫וא"ש‪.‬‬
‫בש הריטב"א ע"ש‪ .‬ומיהו מה שהשיג על‬
‫המהרי"ק דמייתי ראי' מרב דאיקלע לבבל‬ ‫‡·‪ Ï‬מ"מ אי טע קפידת העליה לתורה משו‬
‫ומצאו שקראו הלל בר"ח ולא הפסיקו משו‬
‫מנהג אבותיה אע"ג דברכו והוה ברכה לבטלה‬ ‫תוס' ברכות או אמירת ברכו‪ ,‬אלא הקריאה‬
‫דעובר משו לא תשא דאורייתא‪ .‬והפר"ח השיג‬ ‫בעצמה היא עני גדול ורב ור ‪ ,‬ובעלי ח" חלקו‬
‫דברכה לבטלה אינו אלא אסמכתא ומדרבנ ‪,‬‬ ‫ז' קרואי אברה יצחק ויעקב משה אהר יוס‬
‫וטפי ה"ל למימר דהא הברכה שמברכי על‬ ‫דוד‪ ,‬ומשו"ה אמרו ששי הוא מעולה ומובחר‬
‫המנהג ואומרי וציונו היינו שציונו אל תטוש‬ ‫שבקרואי כמ"ש מג"א סי' רפ"ב סק"ט‪ .‬ועיי‬
‫תורת אמ ‪ ,‬וכיו שהמנהג של הלל גופי' לית בי'‬ ‫בטי"ד סי' ת' ר"ת היה עולה לעול שלישי‬
‫שו איסור לכאורה‪ ,‬א"כ ממילא אי כא לא‬ ‫אפילו כשהי' אבל‪ ,‬ובש"ס פ' הניזקי ס' ע"א‬
‫תשא וצ"ע לכאורה‚‪ .‬ועיי תוס' סוכה מ"ד ע"ב‬ ‫משמע נמי שלישי עדי מדאמרינ אחריה‬
‫)ד"ה כא ( ודבריה ש בלאה"נ צ"ע דנדחקו‬ ‫קוראי הממוני פרנסני על הצבור‪ ,‬יהיה אי‬
‫ליישב ברכת שופר דיו"ט ב' דר"ה‪ ,‬ומה יענו על‬ ‫שיהיה אי הטע מפני שמבר אלא מפני‬
‫ברכת מרור דליל ב' של פסח דמרור עצמו דרבנ‬ ‫שקורא‪ ,‬ואע"ג שעתה מקרי אותו מ"מ יש לו‬
‫ובי"ט ב' מנהג אבותינו ומברכי עליו‪ ,‬ונדחקתי‬ ‫זכות הנ"ל‪ ,‬אבל אלו העולי ואינ יודעי‬
‫מרור שאני שמברכי על אכילת מרור דעלמא‬ ‫לקרות ע הש" ולפעמי אינ משגיחי כלל‬
‫בזמ מצותו ולא לאכול מרור השתא‪ ,‬משא"כ‬ ‫רק מברכי לפניו ולאחריו ויורדי ‪ ,‬הלואי שלא‬
‫שופר דמברכי לשמוע השתא קול שופר‪ ,‬ואילו‬
‫היו מברכי על תקיעת שופר דעלמא הוה דומה‬ ‫יעלו‪ ,‬ומה נעשה וכבר דשו בי' רבי ‪.‬‬
‫למרור„‪ ,‬וכעי זה ברא"ש בברכות )פ"ב סי' ה‬
‫ע"ש(‪ .‬ובתשו' הרדב"ז ח"א דמייתי )מהרי"ק(‬ ‫‪ Ì Ó‡Â‬לבטל מנהג יש לעיי ‪ ,‬דודאי אפילו‬
‫]פר"ח[ הנ"ל‪ .‬ונשי דיד נהגו לטבול על ד טהר‬
‫מנהג עיר א' הוה לעירו כנתפשט בכל‬
‫ומברכי על הטבילה והיינו כנ"ל‪.‬‬ ‫ישראל כיו דמתחלה לא הנהיגו כ אלא בעיר‬
‫הו"ל ככל ישראל וכעי שכתבו תוס' גיטי ל"ו‬
‫‪ ‰ÊÓÂ‬קשיא על פסק הרא"ש שלהי יומא דפסק‬ ‫ע"ב ד"ה אא"כ גדול וכו'‪ ,‬ונראה שהוצרכו לזה‬
‫לתר הא דריש מגלה דמייתי מיניה לעיל‬
‫מברכי על הדלקת נר יה"כ אע"פ‬ ‫דמשמע בעי' גדול לבטל‪ .‬והא קריאת י"ד לא‬
‫שמברכי להדליק‪ ,‬ופסק שלא לבר על מנהג‬ ‫נתפשט לכל ישראל שהרי מוקפי אינ קוראי‬
‫טבילת עיה"כ אעפ"י שנוסח הברכה על הטבילה‬ ‫בו‪ ,‬לזה כ' כיו דמתחלה כ נתק הו"ל פשט‬
‫וצ"ע‪ .‬והארכתי בכל זה בתשובה אחרת ]יור"ד‬ ‫איסורו‪ ,‬וה"ה במנהג שנהגו מעצמ בעיר א' הוה‬
‫לדידהו כנתפשט בכל ישראל‪ ,‬ופשוט יותר‬
‫סי' קצא[ ואי כא מקומו‪.‬‬ ‫מביעא בכותח‪ ,‬דהרי י"ט של גליות לא נתפשט‬
‫בא"י ומקו שנהגו שלא לעשות מלאכה וכו' לא‬
‫‪ „"ÚÏ ‰Â‬ליישב קצת דברי מהרי"ק כיו‬ ‫נתפשטה בעיר אחרת ומ"מ לדידהו הוה כנתפשט‬
‫בכל ישראל עתוס' פסחי י"ד ע"א ד"ה שתי‬
‫דאמרינ בעלמא )שבת קיח‪ ,‬ב(‬ ‫פרות ומג"א ססי' תצ"ג למד מש לדיד ‪ .‬ואפשר‬
‫האומר הלל בכל יו הרי זה מחר ומגד‬ ‫דאי ראיה מירושלי עת הרגל דקרא כתיב כל‬
‫ועמג"א רסי' תקפ"ד‪ .‬א"כ יש במנהג קריאת הלל‬ ‫הקהל כאחד חברי כמבואר בחגיגה כ"ו ע"א‪.‬‬
‫שלא בזמנו קצת איסור‪ ,‬ואי נימא אי כח למנהג‬ ‫עכ"פ אמת נכו הדבר דמנהג עיר א' הוה לאותה‬
‫במקו איסור ממילא אי כא וציונו והברכה‬
‫לבטלה‪ ,‬ואפילו אי ברכה לבטלה בעלמא לאו‬ ‫העיר כנתפשט בכל ישראל‪.‬‬

‫‚‪.[Ô ·¯„Ó Â‡ ˙"‰Ó ‡¯ÂÒȇ ȇ ‰Îȯˆ ‰ ȇ˘ ‰Î¯· ÔÈ Ú· (‡) ÂË 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯Â] .ÔÎ ÂÓˆÚ· ·˙΢ Ì˘ ÔÏ‰Ï Á"¯Ù· '¯ .‬‬

‫„‪Ôȇ˘ ˙ˆ˜ ÚÓ˘Ó 'ÒÂ˙·˘ Â˙Ú„ ‡ 'ÈÒ ‡"Á Ù"ˆ ˙"¢·Â .‡ˆ˜ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ‰Ó˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï '¯Â (‡) ÂË 'ÈÒ ÏÈÚÏ Â È·¯ Î"Π.‬‬
‫‪. ȷ¯Î Ì˘ ˘"Ó¯Ó Ò"˘‰‚ 'ÈÚ .· ÏÈÏ· ¯Â¯Ó ‰ˆÓ ÏÚ ÔÈί·Ó‬‬