Page 227 - HATAM-1
P. 227
‡Ò˜ ¯ÙÂÒ תשובה סה Ì˙Á
ש ריש ד מ"ז ,א"כ מועיל תקנת הככר לעשותו דבדיעבד א לא הקדי השבותי להדלקה מותר
בסיס ג לדבר המותר ,משא"כ רב דס"ל דלא אח"כ.‰
כר"ש בשאי מתכוי כמבואר ש מ"א ע"ב א"כ
בלאה"נ אסור בטלטול משו שמא יכבנה ‡ Ì Óכ"ז מה שאינו אסור מצד עצמו כגו
כמבואר ש מ"ו ע"ב רמי ליה אביי לרב יוס
וכו' ,נמצא בי השמשות היה הנר אסור לטלטל הטמנה שהיה מותר בספק חשיכה לכ"ע
מחמת איסורו של עצמו ולא משו בסיס וממילא או אפילו שארי שבותי למ"ד לא גזרו על שבות
אתקצאי לכולי' יומא אפילו אח"כ שכבה וממילא בי השמשות ,נמצא לא הוצרכו להקדימ מצד
לא מועיל ככר שהרי אי איסורו משו בסיס עצמ רק משו קבלתינו שבת ע"י הדלקה .לזה
ומש"ה לא מפליג רב בדידי' ומיושב קושי' תוס' נאמר אי עבר והדליק תחלה לית ל בה .משא"כ
שבת הנ"ל אלו דבריו .וקורא אני הוצק ח למ"ד גזרו שבות בי השמשות אפילו בדיעבד
אסורי בספק חשיכה .והשתא א"ש דלא נקט נמי
בשפתותי ע"כ יברכ אלקי לעול . הטמנת את החמי משו דלא הטילו עליו
לעורר בני ביתו עליה אלא אות דברי שא
Ú„Âדצריכי להוסי ולומר דס"ל כמסקנת תוס' ישכחו לא יהיה לה תקנה בי השמשות ,אבל
מה שיש לו תקנה ג אחר הדלקה לא צריכי
ביצה ל"א ע"ב ד"ה ונפחת וכו' ,דאילו לשאל עליה קוד ההדלקה .ומשו כ לא
לשיטת רש"י וסייעתי' ש דמוקצה מחמת איסור הזקיקוהו לומר הטמנת .והשתא א"ש הא דפרי
דרבנ לא אמרינ ]מיגו אפי'[ היכא דמסתלק הש"ס מערבת ולא משני הא לכתחלה הא
המוקצה מ העול .א"כ ה"נ דבר שאי מתכוו דיעבד ,ז"א ,דע"כ ערוב אפילו דיעבד נמי לא
איסור דרבנ בעלמא הוא אפילו להסוברי כר'
יהודה כמ"ש תוס' בסוגיא דמצר הנ"ל ועיי דאל"כ ליתני הטמנת אע"כ דיעבד נמי לא.
ביומא בסוגיא הנ"ל וא"כ לית כא מוקצה,
ועדיי אינו נמלט מהדוחק לפמ"ש תוס' בשבת ·˘ÂÈÓÂנמי קושייתו אבה"ג הנ"ל ,דהרי לא הוי
מ"ו ע"ב ד"ה דכל היכא וכו' דהוי מצי לדחויי
דהכא ה"ל מלאכה שאצ"ל וא"כ בלאה"נ הא מצי לשנויי דזמ ערוב הוא בה"ש אלא
כיבוי ה"ל מלאכה שאצ"ל דמודה רב דפוטר. משו דאדליק צרי להקדימו קוד הדלקה,
ועיי ביצה ח' ע"א תוס' ד"ה וא"צ ובמ"ש צל"ח דא"כ דינו ממש שוה כמו הטמנה וליתני
ש בלשו רש"י ,ועיי בכתובות )ה ,ב( סוגי' ד הטמנת ולק"מ אשיטת הל"ג ,אדרבא מוכח
מהכא דאי כרמב" דמותר לעשות מלאכה
מפקיד פקיד בתוס'. ומכ"ש להטמי אחר הדלקה ,א"כ קשה קושי'
תוס' שבת הנ"ל לשני הא לכתחלה הא דיעבד,
„ÂÚהקשה לו לשו תוס' בשבת מ"ה ע"ב ד"ה וא"ל א"כ ליתני נמי הטמנה דהא הטמנה מותר
הכא במאי עסקינ שכ' בש הר"י פורת אפילו אחר הדלקה וק"ל.
דבעל חי ראוי לשתק בו תינוק הבוכה והקשה
תוס' א"כ אמאי מודה ר"ש בבע"ח שמתו הא „ÂÚכ' ליישב קושי' התוס' שבת סי' רע"ט
בחיי נמי היה ראוי לתינוקות והק' מעלתו נ"י
מה בכ הא בלאה"נ בעל חי בי"ט ראוי לאכילת )סק"ז( אהמתירי לטלטל נר שהדליקו בו
אד ואפ"ה מודה ר"ש בבע"ח שמתו כיו שלא באותו שבת ע"י שמניחי עליו מבע"י ככר
לעשותו בסיס לדבר המותר .והקשה הנ"ל א"כ
היה עומד לכלבי . קשה אדרב דאמר בשבת מ"ה ע"א מניחי נר ע"ג
דקל בשבת ולא בי"ט ע"ש ,לפלוג וליתני בדידי'
‡ ¯ÓÂאני דהא דמוכ לאד לא מועיל להתירו מניחי נר בשבת אי לא הניח עליו ככר משא"כ
בהניח עליו ככר עכ"ד תוס' שבת .ושזהו כוונת
לכלב כשנתנבל ,היינו טעמא משו דה"ל הכל בו שהביא ב"י ש ,וע"ז כתב התלמיד שיש
ככלי שנשברו בי"ט דלכ"ע בעי' עכ"פ שיעשו ליישב ,דודאי למאי דקיי"ל דאי אסור בטלטול
מעי מלאכה בעול כמבואר בשבת קכ"ד ע"ב נר הדולק אלא שנעשה בסיס לשלהבת כמבואר
אבל בשאי עושי מעי מלאכה כלל אסור ,וה"נ
˜ÁˆÈ ȯ٠˙"¢· .'ÂΠ‡Â‰ ‡ÓÏÚ· ÏÂËÏË„ ˙·˘ ¯ÂÒȇ ‡Ï‡ ԇΠÔȇ ˙·˘· ÔˆÏÁ ̇˘ :Ì˘ Ôȯ„‰ Ò ‰Ó¯ „È· ¯‡Â·Ó ÔΠ.‰
˘Ú"¢·Â ‡È 'ÈÒ ˆ"ÎÁ ˙"¢ ˆ¯ 'ÈÒ ˙·˘ È΄¯Ó '¯ ‰ÎÈ˘Á ˜ÙÒÓ ‰¯ÂÓÁ ˙·˘ ˙Ï·˜ ̇ ‰Ê· ˜ÏÁ ÌÈ Â˘‡¯‰˘ ¯ÈÚ‰ Ì
.‡Ò¯ È"ÒÂÒ Ï"‰·· ·" ˘Ó 'ÈÚ .‚ˆ˘ 'ÈÒ
