Page 222 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˜‪Â‬‬

‫ולא במלאכת עצמ ‪ .‬אלא בעבד שמל וטבל‬ ‫משפטי ‪ ,‬שמלת למע כמו בעבור נפרש שיאמר‬
‫וגופו קנוי וידו כיד רבו ואי לו מלאכת עצמו‪,‬‬ ‫ששת ימי תעשה כל מעשי בבית ובשדה‬
‫וכל מה שקנה קונה רבו‪ ,‬לא שיי לחלק בי‬ ‫בעבור שינוח בשביעי ב אמת והגרי ע"ש‪,‬‬
‫מלאכת רבו למלאכת עצמו אלא במציאות רחוק‪.‬‬ ‫והיינו במלאכתו של ישראל‪ .‬ואיירי הכא בגר‬
‫משא"כ גר תושב דכשאינו שכירו ולקיטו מותר‪.‬‬ ‫תושב שאינו מצווה על השבת רק במלאכת‬
‫ועבד תושב נמי איננו אלא כשכיר בעלמא ואי‬ ‫ישראל מצווה הישראל עליו כמו על בהמתו‪,‬‬
‫ידו כיד רבו‪ .‬וכ משמע קצת מלשו רש"י פ'‬ ‫וא"כ ב אמת הנזכר כא מיירי בעבד תושב‬
‫החול ש ובלשו חי' הריטב"א‪ .‬ובהמה נמי‬ ‫שהתנה על מנת שלא למולו שאינו בשביתת‬
‫כשעושה אחד מלאכה עמה שלא ברשות בעלי ‪,‬‬ ‫עצמו יאסר במלאכת רבו וכמבואר פרק ד'‬
‫אי הבעלי עוברי אפילו בשוגג ואונס וככל‬
‫דברי הדרת גאונו‪ ,‬ואי שו דוחק ברמב" ספ"כ‬ ‫מחוסרי כפרה )ט‪ ,‬א(‪.‬‬
‫מהל' שבת ואי כא מחלוקות‪ ,‬וצדקו דברי רבינו‬
‫‪ ‰ ‰Â‬מה שפירש"י בפ' החול )מח‪ ,‬ב ד"ה גר‬
‫האי שבש"ל ודברי הרוקח סי' ש' הנ"ל‪.‬‬
‫תושב( דגר תושב מצווה על השביתה‪,‬‬
‫‪ Ó"ÓÂ‬המשכיר בהמתו לגוי ועושה בה מלאכה‬ ‫משו דשבת כע"ז‪ ,‬והוא קיבל שלא לעבוד ע"ז‪,‬‬
‫ופירושו תמוה דהוא מותר במלאכת עצמו כמו‬
‫בשבת הוה מלאכתו של ישראל ועובר מ‬ ‫שהקשו תוס' ואדרבא גוי ששבת חייב מיתה‪ .‬י"ל‬
‫התורה לולי ההערמות שבש"ע סי' רמ"ו עפ"י‬ ‫קצת דרש"י ס"ל דכיו שרצה הקב"ה שיהיה‬
‫הראשוני ‪ ,‬וע"כ הדר לכל מה דכ' ומפרש לעיל‬ ‫בעיני ישראל כאילו כל מלאכתו עשויה וג‬
‫דהערמה זו עכ"פ שרי כשמוכרי בדמי שויה‪,‬‬ ‫בהמתו תשבות‪ ,‬א"כ כל שנעשית מלאכתו של‬
‫ומכ"ש כשיפקירנו אח"כ ג"כ ומטע שכתבתי‬ ‫ישראל בשבת הוה אביזרייהו דחלול שבת‬

‫לעיל‪.‬‬ ‫דישראל דהוה כעובד ע"ז‪.‬‬

‫‪ ÔÎÂ‬אי למחות באורדניש שמוכרי בהמת‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬גר תושב שהוא ב אד בר דעת ועושה‬

‫לפט קוד פסח על אופ הנ"ל‪ ,‬ומכ"ש‬ ‫על דעת עצמו ולא כבהמה ע"כ הוא עצמו‬
‫שיש ראיה ברורה ממכירת מבכרת‪ ,‬אע"ג דיש‬ ‫מוזהר שלא תיעשה מלאכת ישראל על ידו‪,‬‬
‫דיעות במרדכי דחולי וכס משנה בדעת‬ ‫דישראל המחלל שבת הוה כעע"ז‪) ,‬ממלאכתו(‬
‫הרמב" דבכור בזה"ז דרבנ ‪ ,‬כבר הארכתי‬ ‫]ומלאכתו[ של ישראל שנעשית ע"י בעל חי‬
‫במקו אחר דאי דעת רוב הפוסקי נוחה מזה‬ ‫אפילו בהמה‪ ,‬הו"ל אביזרייהו דחלול שבת דהוה‬
‫ולא קיי"ל הכי‪ .‬אלא שכבר כתבתי לעיל דבבכור‬ ‫כע"ז‪ .‬א"כ זה הגר תושב נהי דמותר במלאכת‬
‫מקלינ טפי להמציא קניני לפטור מבכורה‬ ‫עצמו דמלאכת גוי לא הוי כעע"ז אדרבה מצוה‬
‫קעביד דגוי ששבת חייב מיתה‪ ,‬מ"מ במלאכת‬
‫משו קדש בזמ הזה‪.‬‬ ‫ישראל דהוה בישראל כע"ז מוזהר ג הוא עליו‬
‫כע"ז‪ ,‬ולדינא אי כא מחלוקות בי פירש"י‬
‫‪ È˙ ÈÈÚÂ‬בכל דברי קדשו ומצאתי בה הרבה‬
‫ותוס' ורמב" ‪.‬‬
‫דברי טע זקני ונחמדי מזהב‬
‫ואדרכמוני ‪ ,‬ויש לי הרבה אריכות במקומות‬ ‫‪ Ì"·Ó¯Â‬היה נ"ל דוחק לפרש למע ינוח‬
‫אחרי בעניני אלו ובפרט במתנה על מנת‬
‫להחזיר‪ ,‬ואי הפנאי מסכי כי הפסיקוני עוברי‬ ‫דדברות אחרונות דמוסב למטה‬
‫דרכי דר הרבי המוטל עלי אי"ה עוד אקח‬ ‫דלמע תזכור יציאת מצרי דזה הוא באמת דוחק‬
‫מועד‪ .‬ותמהני מ"ש הדר"ג נ"י אלשו הרמב"‬ ‫גדול‪ ,‬ע"כ היה נראה לו בי בדברות ראשוני‬
‫פ"ג מזכיה ומתנה )ה"ט( בי שהתנה להחזיר מיד‬ ‫ובי באחרוני הכל מיירי מאזהרת האדו על‬
‫בי שהתנה להחזירה לזמ קצוב וכו'‪ ,‬והוקשה‬ ‫עבדו‪ ,‬דאע"ג דהעבד מוזהר על עצמו וחייב‬
‫לו שדר לשנות הפשוט תחלה‪ ,‬יעיי סמ"ע סי'‬ ‫סקילה‪ ,‬מ"מ עוד באזהרה ג על האדו דומיא‬
‫ע"ב סק"ז ובכתובות כ' ע"ב תוס' ד"ה אחד וכו'‪.‬‬ ‫דבהמה דקרא דמיירי מאזהרת בעליה עליה‪.‬‬
‫נמצא בי בהמה ובי עבד שמל וטבל ובי עבד‬
‫·‪ Ô‡Î‬אשל נדרי להעתיק איזה דבורי מחי'‬ ‫תושב ובי גר תושב הבעלי מוזהרי עליה ‪,‬‬
‫וכל אזהרת הבעלי אינה אלא במלאכת הבעלי‬
‫למס' נדרי ספ"ד )מג‪ ,‬א( בסוגיא דהפקר‬
‫מה ששיי לפלפולא הדא‪.‬‬

‫‪.˘"Ú ˙ˆӷ ‡Â‰ ·ÈÈÁ ‡‰„ ·"ˆÂ ÂÏ˘ Â˙·ÏÓ ÏÚ ‡Ï ÌÈÏÚ·‰ ˙·ÏÓ ÏÚ ˜¯ ‰ÂÂˆÓ Â È‡ „·Ú„ ¯"„Ó ‰¯Â‡ÎÏ ¯‡Â·Ó .***È‬‬