Page 221 - HATAM-1

‫‪‰ ˜ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה סב‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫‪ ÔÚÈÂ‬ראיתי הדרת גאונו מזדנדז קצת בלשו‬ ‫כי יקדיש ביתו כתיב‪ ,‬אבל בעלמא הוי ליה כשלו‬
‫ממש‪ ,‬משו הכי ע"כ אתי קרא בחמ לאוסופי‬
‫הרמב" והרב המגיד ספ" משבת‪ ,‬והנה‬ ‫אפילו סת אחריות דכל נפקד‪ .‬וצדקו תשו' רש"י‬
‫כל דברי רשב"א בנוי על רמב" בתורת האד‬
‫ונמוקי חומש שלו‪ ,‬ע"כ אמרתי לבאר קצת וכתנא‬ ‫וג דינו של מג"א ז"ל‪.È‬‬
‫דמסייעא‪ .‬הנה בפ' יתרו בדברות הראשוני כתיב‬
‫לא תעשה כל מלאכה אתה ובנ ובת עבד‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬לכאורה בישראל שהפקיד חמצו אצל גוי‬
‫ואמת ובהמת וגר אשר בשערי ‪ ,‬ואע"ג דבכל‬
‫דוכתא גר שער הוא התושב‪ ,‬כתב הרמב" ראו‬ ‫הלא פליגי וס"ל לרמב" דאינו עובר‬
‫חז"ל לומר הכא בגר צדק שראוי להקדימו בתורה‬ ‫ישראל מדאורייתא‪ ,‬ונהי דפליגי היינו בחמ‬
‫קוד גר תושב‪ ,‬ויע עבד ואמה וגר צדק מצווי‬ ‫דעכ"פ נקראו הבעלי מצוי ‪ ,‬אבל בבהמתו ביד‬
‫בעצמ על השבת‪ ,‬ע"כ הפי' הכא במחמר אחר‬ ‫גוי וקיבל אחריות אפילו יוקרא וזולא ובבהמה‬
‫בהמתו‪ ,‬וכאומר לא תעשה מלאכה אתה ובהמת‬ ‫לא שיי לא ימצא‪ ,‬כי היכא דלעני מלאכת שבת‬
‫ולא בנ ובהמת ולא עבד ובהמת וגר צדק‬ ‫לא מקרי בהמת ישראל ה"ה לעני פיטו ‪ ,‬ומכ"ש‬
‫ובהמת והכל מוסב על האד עצמו‪ .‬ובדבורי‬ ‫הכא דעושה ע"ד מכירה ולא ע"ד פקדו ‪ ,‬מכ"ש‬
‫אחרוני שבפרשת ואתחנ דמדבר ממש מאותו‬ ‫שאפילו החולקי ש בתשו' רש"י יודו הכא‪,‬‬
‫עני שבדברות הראשונות ויו השביעי שבת וגו'‬
‫לא תעשה כל מלאכה אתה ושור וכ בנ ושור‬ ‫ויעיי מג"א סי' רמ"ו סק"י‪.‬‬
‫וגר ושור ‪ ,‬א הת כתיב למע ינוח עבד‬
‫ואמת ‪ ,‬וכיו שה מצווי על עצמ לא יצדק‬ ‫‡‪ ‡Ï‬דלכאורה כל זה אי אמרינ גוי יש בו דעת‬
‫למע ‪ ,‬ע"כ פי' הרמב" למע אלמטה קאי למע‬
‫כשתראה עבד ואמת נוחי תזכור כי עבד היית‬ ‫לקנות ולקבל אחריות ע"ד הערמה של‬
‫במצרי ‪ ,‬ומשו הכי בדברות הראשונות שלא‬ ‫היתר‪ ,‬א אי נימא גוי אי בו דעת וכדמוכח קצת‬
‫הוזכר יציאת מצרי בשבת לא כתיב למע ‪.‬‬ ‫מהוכחה דבעלי כיסי שהוכחתי‪ ,‬א"כ ג כל‬
‫קבלת אחריות הכל היא לפני ואי בו ממש‪,‬‬
‫‡‪ Ì Ó‬בפ' משפטי כתיב ששת ימי תעשה‬ ‫ותיקשי אתשו' רש"י הנ"ל‪ .‬אע"כ יש בו דעת‬

‫מעשי וביו השביעי תשבות למע ינוח‬ ‫וכמו שמוכח מבכור‪.‬‬
‫שור וחמור )כמו וינוח( ]וינפש[ ב אמת‬
‫והגר‪ ,‬הת א"א לפרש דלעצמו מזהיר‪ ,‬דהא‬ ‫‪ Ù"ÎÚÂ‬י"ל דכמו שנוהגי עכשיו שמוכרי‬
‫כתיב למע ינוח שור ולא מיירי באד העושה‬
‫מלאכה ע הבהמה ותיבת למע לא יצדק שפיר‪.‬‬ ‫בדמי שוי' ממש וכותבי שטר בלשונ‬
‫ע"כ אחז"ל דהבעלי מוזהרי על שביתות‬ ‫עפ"י דינא דמלכותא‪ ,‬וכותבי בתוכו כל לשו‬
‫בהמת שלא תעשה מלאכה‪ ,‬וקאמר ששת ימי‬ ‫יפוי כח ואחריות‪ ,‬ואפילו א לפעמי הגוי עני‬
‫תעשה מעשי באופ שביו השביעי תשבות‬ ‫ואי לגבות מנכסיו‪ ,‬מ"מ כיו שנתחייב לשל‬
‫הבהמה‪ ,‬ולא תקשור הבהמה במחריש‪3‬ה בע"ש‬ ‫ושיעבד גופו ונכסיו גובי מעצמו‪ ,‬וא אי לו‬
‫ותחרוש מעצמה בשבת או ברחיי ותטחו‬ ‫משתל משכר פעולתו אתו ושכרו לפניו מהני‪,‬‬
‫בשבת‪ **È‬אלא בששת ימי תעשה כאילו כל‬ ‫ואעפ"י שהגוי יודע שכ דרכ של ישראל למכור‬
‫מלאכתי עשוי'‪ ,‬באופ שבשביעי תשבות‬ ‫ולחזור ולקנות ממנו יש לסמו על זה‪ ,‬ובפרט‬
‫הבהמה‪ ,‬ולמע מוסב על ששת ימי תעשה‬
‫כאילו כל מלאכתי עשוי' למע תהיה סיבה‬ ‫א מפקירי אח"כ בפני שלשה כמש"ל‪.‬‬
‫שינוח ג שור וחמור מעשות מלאכתי בשבת‬
‫אפילו ע"י עצמו בלי סיועת אד ‪ .‬וז"ל רמב" פ'‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬חזו הוית בדברי הדר"ג נ"י חידש לנו‬

‫דשביתות בהמתו אינו מצווה אלא‬
‫לעשות מלאכות ישראל‪ ,‬אבל מלאכת גוי ואי‬
‫ישראל נהנה ממנו כלל לא נאסר‪ .‬ומסתיעא‬
‫מלשו הרשב"א ]ח"א[ בתשו' סי' נ"ט ומסתיעא‬
‫מדברי רוקח סי' ש' דמייתי ב"י סי' רמ"ו ודברי‬
‫רבינו האי דמייתי ב"י סי' ש"ה‪ ,‬ורמז עליה ט"ז‬
‫סי' רמ"ו סק"ד‪ .‬לפענ"ד כיוו האמת ודברי‬

‫אלוקי חיי המה‪.*È‬‬

‫‪.· ,‡Ï ‰ÎÂÒ Ò"Á 'ÈÁ·Â ,ÊΘ 'ÈÒ „"¯ÂÈ 'Á· „ÂÚ ‰‡¯ .‡"‚Ó‰ ȯ·„ ÔÎ ˘¯ÙÏ ·˙Î Ì‚˘ Ù˜ 'ÈÒ ÁȘ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .È‬‬
‫‪ÌȯÁ‡ ̇ Ï·‡ ,‰ÓˆÚÓ ‰˘ÂÚ ‰Ó‰·‰ ̇ ˜¯ ‰È‡¯  ȇ ‡"·˘¯‰ ȯ·„Ó :ÔωτΠ¯ÈÚ‰ ‡ È"ÒÂÒ ˙·˘ È È„ ‡"Á ‰ È· ȯӇ· .*È‬‬
‫‪.„ȷ ‰ÁÂÓ Â˙‡ ‰‡Â¯ ̇ ·˙Î Á˜Â¯· Ì‚Â .ÍÈ˘Á‰˘ ÈÓ Ù"¯ ȯȇӉ ˘"ÓΠ‰ÈÏÚ ‰ÂˆÓ ÁÈÈ ‰Ê Ôȇ ‰Î‡ÏÓ ‰ÓÚ ÌÈ˘ÂÚ‬‬
‫‪‰¯Ò‡ ‰Ó‰· ˙˙È·˘„ · ÊÈ ˙·˘ ÏÈ ÂÏÓ È"¯‰ 'ÈÙ 'ÈÚÂ] .'ÂΠ¯˙ÂÓ„ ‡"·˘¯‰ ȯ·„Ó ‰È‡¯ ˘È ‰Ê· ‰ÓˆÚÓ [‰Î‡ÏÓ] ˙¢ÂÚ Ì‡ ˜¯Â‬‬

‫˙‪.[‰"Ή Â"ÎÙ ˙·˘ 'ω ˘"‡· '¯Â .ÁÈ 'ÚÒ ‰˘ 'ÈÒ Á"‡ È"·‰ Î"Π.Á"·Úˆ ÌÚËÓ ‰¯Â‬‬
‫‪.Ì˘ ÏÈ ÂÏÓ È"¯‰ 'ÈÁÏ ˙¯ډ·Â Ì˘ ‡"·Ëȯ 'ÈÚ .‰Ê· ˜ÏÁ ˘ Ì˘ Ê"‡È¯ ȘÒÙ · ,‚ ˜ ˙·˘ „"ȯ ȘÒÙ 'ÒÂ˙ 'ÈÚ .**È‬‬