Page 218 - HATAM-1
P. 218

‫‪˙·¢˙Â‬‬  ‫אורח חיי‬                                 ‫˜ · ˘‡‪˙ÂÏ‬‬

‫דבר שאי בלבה לתת מתנה גמורה ולא גירשה אלא‬         ‫הדיוט לרשות גבוה הוא ע"ש‪ ,‬וה"נ הפדיו אפוקי‬
‫בשלה ואנ בעינ ונת עכ"ל‪ .‬ופשיט גמ' מזק ‪ ,‬ודחי‬      ‫ממונא מגבוה להדיוט(‪ .‬וע"ז כ' תוס' הא לית כא‬
‫זק שאיני דידע לאקנויי‪ ,‬ופירש"י שהוא חכ יודע‬       ‫דעת אחרת מקנה‪ ,‬ותי' תוס' כיו שהגיע לעונת‬
‫שאיננו שטר אא"כ מקנהו לו לגמרי וגמר בדעתו‬         ‫נדרי ויכול להפריש טבל ולהכניס התרומה מרשות‬
‫ומקנה‪ ,‬אבל אשה לא ידעה כולי האי ולא גמרה‬          ‫הדיוט לרשות קדושת השבט הכי נמי יכולי לפדות‬
‫לאקנויי בדעתה אלא בשאלה בעלמא עכ"ל‪ .‬ושוב‬          ‫ולהכניס לרשות אחרי ‪ ,‬הכי הוה ס"ד‪ ,‬ומסיק לא‬
‫פשיט מערב ודחי גברא שאני‪ .‬ושוב מסיק ופשיט‬         ‫במע"ש דרבנ הוא דיכול להכניס לרשות בעלי ‪,‬‬
‫מאשה כותבת גיטה‪ .‬ולכאורה טפי הוה מצי לאתויי‬       ‫ומסיק בעצי שאינו נקוב דרבנ ‪ ,‬ולא הוי מצי‬
‫מהא מתני' דמע"ש דאפילו אשה קטנה היינו שפחה‬        ‫להקשות כל דתיקו רבנ וכו' וכדהקשה לעיל‬
‫העברית ידעה לקנות בכה"ג‪ ,‬דאע"ג דהת להקנות‬         ‫וכדהקשה הפ"י‪ ,‬די"ל מעשר ירק ועצי שאינו נקוב‬
‫והכא לקנות מאי שנא‪ ,‬כיו דהשפחה מעיקרא לא‬          ‫קיל טפי כדמשמע ביומא פ"ג ע"ב‪ .‬ומ"ש תוס'‬
‫קבלה הני זוזי מרבה אלא שתפדה ב מעשרו‬              ‫בעירובי ל"ב ע"א דמעשר עיקרו דאורייתא כמו‬
‫ולבסו תחזור לו שניה ‪ ,‬ואי אי בכח דעתה לקנות‬       ‫עירובי ‪ ,‬היינו מעשר דג או אפילו פירות בזה"ז‬
‫קני גמור בכה"ג הרי לא קנתה ואי המעשר פדוי‬           ‫ובעצי נקוב‪ ,‬אבל ירק ואינו נקוב קיל טפי„*‪.‬‬
‫ואע"כ דעתה לקנות‪ ,‬וה"ה אשה מקנה טבלא‬
                                                  ‫‡‪ Ì Ó‬רשב"א כתב בחי' דהכי פרי ר' אויא וז"ל‪,‬‬
  ‫לבעלה וכ"ש הוא דהכא בקטנה והת גדולה‪.‬‬
                                                  ‫וא"ת עוד האי מדקדק מכא דקט זוכה‬
‫‪ Ï"ˆÂ‬אי הכי נמי הוי מצי לאתויי מהכא אלא‬           ‫לאחרי דכיו דהאב זוכה לה המעות הללו זכו‬
                                                  ‫בה דבר תורה כמ"ש א"כ לעצמ ה פודי ‪ .‬י"ל‬
‫הוה מצי למידחי במע"ש דרבנ אבל‬                     ‫דכיו שאי זה אלא הערמה וכוונת לפדות אות‬
‫בדאורייתא אפילו גדולה לא משו הכי מייתי‬            ‫לצור אביה והמעשר חוזר הוא לאביה אי לאו‬
                                                  ‫דזוכה לאחרי אי פדיונ פדיו בכיוצא בזה עכ"ל‪.‬‬
          ‫מאשה כותבת גיטה כצ"ל‪.‬‬                   ‫וצרי פירוש לפירושו‪ ,‬דכיו דפירוש לשו הערמה‬
                                                   ‫ערמה של היתר הוא‪ ,‬כמש"ל בלשו הרמב"‬
‫‪ ‰ ‰Â‬הרשב"א הקשה אי ס"ד קט זוכה מ התורה‬            ‫וכמ"ש רשב"א עצמו בלשו קושייתו שהקנה לה‬
                                                  ‫המעות קני גמור הקונה מדאורייתא‪ ,‬ולעני פדיית‬
‫הא דתנ בפ' מי שמת זוכי לקט ואי זוכי‬               ‫המעשר אי חילוק א פודי הפירות לעצמ או‬
‫לגדול וכו' כק' תוס'‪ ,‬ותיר רשב"א וז"ל‪ ,‬ואי נמי‬      ‫לאביה לעול פטורי מחומש‪ ,‬כמ"ש הר"ש ש‬
‫בקני סודר שאי לו דעת להבחי קני חליפי סודר‪,‬‬         ‫במשנת מע"ש‪ .‬א"כ תירוצו של הרשב"א צרי‬
‫ואי נמי כיו דקיי"ל קוני בכליו של קונה אי לו דעת‬
‫להקנות כליו ע"ש‪ .‬מבוא מזה דאי זה כשיעורי‬               ‫ביאור אי יולד מזה שזוכי לאחרי ‪.‬‬
‫הלכה למשה מסיני מגזירת הכתוב אלא תלי' בדעת‬
‫א הגיע לפלגות ראוב גדולי חקרי לב‪ ,‬ונהי שלא‬        ‫‡·‪ Ï‬יוב דבגיטי כ' ע"ב אמרינ או דלמא אשה‬
‫נתנו חז"ל תורת כל אחד בידו ולומר זה לפי דעתו וזה‬
‫לפי דעתו אלא סיימו השיעורי לפי שנות הקט ‪ ,‬מ"מ‬     ‫לא ידעה לאקנויי ופירש"י לא גמרה ומקני'‬
 ‫מבואר הא דס"ל שאינו זוכה לאחרי היינו משו‬

‫„*‪.Ô˜˙ ‡˙Èȯ‡„ ÔÈÚÎ Ô ·¯ Ô˜˙„ ÏÎ ‰È· Ô È¯Ó‡Â ‰¯Â˙‰ ÔÓ ¯˜ÈÚ ÂÏ ˘È ȇ„ ‰Ê .Ô ·¯„ ˘"ÚÓ· ȯÈÈÓ„ È ˘Ó„ È‡Ó ÏÚ È" Ù‰ ˙È˘Â˜ ¯˜ÈÚ„ ·"ˆ ‰¯Â‡ÎÏ .‬‬

‫„‪‡Ï‡ ,ÔÎ ˙¢˜‰Ï ‰ÏÎÈ 'Ó‚‰„ "‰‡„ Ï"ˆÂ .· ,Ê˘ · ,ËÏ ÌÈÁÒÙ· ÁÎÂÓ„Î ‰¯Â˙‰ ÔÓ ¯˜ÈÚ ÂÏ ˘È˘ ·Â˘Á ‰¯Â˙‰ ÔÓ ÔÓÊ ‡Â‰˘ ÂÊȇ· ‚‰Â ˘ ¯·„ ÏÎ‬‬
‫„‪˙Ó‡ ȯ·„· ,ÌÈ Â¯Á‡‰ ÈÏ„‚ ‰Ê· ˜ÏÁ ˙Ó‡·Â .˙È·‰ ÔÓÊ· ȯÈÈÓ Î"Ú ,‰È¯·Ú ‰Ó‡ ÔÈ„ ‡ÎÈÏ Ê"‰Ê·˘ ÌÂ˘Ó ,Ê"‰Ê· ÈÓ˜Â‡Ï ‡ÎÈÏ„ ‰ÈÏ ‡È˘˜ ‰È ÈÓ ‡ÙÈ„Ú‬‬
‫·˜‪‰ˆ¯˘ ÈÓ È˙ȇ¯ Ì˘· ‡ȷ‰ ·"ȉ ‡"Ù ˘"ÚÓ 'ω ÍÏÓ‰ ¯Ú˘·Â .‰¯Â˙‰ ÔÓ Â¯˜ÈÚ ·Â˘Á ‡Ï Ê"‰Ê· ‰Ó¯˙˘ ÂÊ ‡È‚ÂÒÓ ÁÈΉ „ 'ÈÒ ÌȯÙÂÒ È¯·„ Ò¯Ë Â‬‬
‫‪‡"·Ëȯ ÔÈÂÚÈ . ȷ¯ ˙Ú„· Ï"ˆ ÔΠ.Íȯ٠‰È ÈÓ ‡ÙÈ„Ú„ ‡Ï‡ Ï" ‰ ‡ÓÚËÓ ‡˙ÈÏ È‡„ ‡‰„ ·˙Π[‡"Ϙ˙ ˙ ˘· Ó"‰Ú˘‰Â Î"˜˙· ÒÙ„ ˙Ó‡ ȯ·„‰] ¯ÓÂÏ‬‬
‫‚‪‰Ó„˜‰· Èʂχ È"¯‰ÓÏ Ô ·¯„ ‡Ú¯‡ 'ÈÚ .‰¯Â˙‰Ó ¯˜ÈÚ ÂÏ ˘È˘ ·Â˘Á˘ ˙ Ïȇ ¯˘ÚÓÏ ‰¯Â˙‰ ÔÓ Â¯˜ÈÚ Ôȇ˘ ·Â˘Á„ ·Â˜  ȇ˘ ıÈˆÚ ÔÈ· ˜ÏÁÓ˘ Ì˘ ÔÈËÈ‬‬
‫„"‪Ú˜¯˜· ˜¯È 'ÈÙ‡„ ·"ˆ ÈÙË ÏȘ ·Â˜  ȇ ˜¯È  ȷ¯ Î"˘Ó Ìχ .Ì˘ Ô ·¯„ ‡Ú¯‡‰ ÏÚ ˙Ó‡ ȯ·„‰ ˙‚˘‰ ˙·˘ÂÈÓ .Ì˘ ÔÈËÈ‚ „„ „È ̉ȯ·„Ó ‰ ‰Â ‰‬‬
‫·‪ÛÒ‰ȷ ˙Â„Ú ˙"¢· È˙‡ˆÓ ÔΠ.Ô ·¯„ ȯ˙ ȉ„ ÌÂ˘Ó ÈÙË ÏȘ„ Ï"È ·Â˜  ȇ˘ ıȈڷ Ê"‰Ê· ¯‰ˆÈ ˘Â¯È˙ Ô‚„ ‰"‰Â ,Ô ·¯„ ȯ˙ ȉ„ ÌÂ˘Ó ÈÙË ÏȘ Ê"‰Ê‬‬
‫‪‡˙Èȯ‡„·˘ ¯·„· ˜¯ ȉ ‡Ï 'ÂÎÂ Ô ·¯ Ô˜˙ Ï΄ ‡ÏÏΠ͉„ „Ï Û„ ˘È¯ Ê"Ú ‰„Â·Ú ˙„Â·Ú Â¯ÙÒ· ¯‚ÂϘ ˘"¯‰Ó ·˙΢ ‰Ó· ¯¯ÂÚÏ ˘È ·‚‡ .Ë Û Ú „È 'ÈÒ‬‬
‫‪ÔÎ ÁÎÂÓ„Î ,¯Ӈ ̉ ¯Ӈ ̉„ ÂϘ‰ Ô ·¯„· ‰Ê· ,Ô ·¯„Ó ‡Ï‡  ȇ ÂÓˆÚ ‡˙Èȯ‡„·˘ ‰Ó Ï·‡ ,Ô˜˙ ‡˙Èȯ‡„ ÔÈÚÎ Ô ·¯„· Û‡ ‰Ê·„ ,‰¯Â˙‰Ó · ‚‰Â‬‬
‫·‪,˘¯„Ó‰ ˙È··  ÈÏ‚¯Â Â È„È Â ÈˆÓ Í‡È‰ Î"‡ Âȯ·„Î ‡ÓÈ È‡„ ·"ˆ ‰¯Â‡ÎÏ .Ì˘ ‡È‚ÂÒ‰Ó ‰Ê ÏÏÎ ÏÚ ‰ÈÏ ‡È˘˜„ ȇӷ ‰Ê· Íȯ‡‰˘ ˘"Ú ,‡˙΄ ‰ÓÎ‬‬
‫„‪Ê"‰Ê· ˙ÈÚÈ·˘· È˘˜˙ ÔΠ.Ô ·¯„Ó ‡Ï‡ ‰· ‚‰Â Ôȇ ‡˙Èȯ‡„· ȯ‰ ,‰Ï ˙ÁÎ˘Ó ÈÎȉ ¯‰ˆÈ ˘Â¯È˙ Ô‚„ „·ÏÓ ˙¯٠¯‡˘· ‡ ˜¯È· Ê"‰Ê· Ó"¯˙ Ê"ÈÙÏ‬‬
‫„¯· ‪‡Ï ,‰¯Â˙‰ ÔÓ ¯˜ÈÚ ÂÏ Ôȇ ·Â˘Á ‰Ê„ Ô ·¯„ ȯ˙ ˘È ·ÂÈÁ‰ ¯˜ÈÚ·˘ ‡Îȉ ¯Ó‡ ‡Ï ¯‚ÂϘ ˘"¯‰Ó Ï˘ ‰Ê ÏÏ΢ Ï"ˆÂ .Ô ·¯„ ˙·ÏÓ· ‚‰Â ͇ȉ Ô‬‬
‫·‪·ÂÈÁ ¯˜ÈÚ˘ ¯·„· ‚‰Â  ȇ ‰Ê ÔÈ„˘ ¯Ó‡˜ ‰Ê ÏÚ ‡˙Èȯ‡„· ÔÈ„ ‡Â‰˘ ‰Êȇ ÂÙÈÒ‰ Ô ·¯Â ,Ô ·¯„ „Á ‡Â‰ ·ÂÈÁ‰ ¯˜ÈÚ„ ‡Îȉ ˜¯ ,‡˙Èȯ‡„ ÔÈÚÎ Ô ÈÚ‬‬
‫‪ÌÈ ˙‡ÙÓ ‡È·‰Â ¯‚ÂϘ ˘"¯‰ÓÎ ËÎ 'ÈÒ Á"‡ ‰˜„ˆ ˘Ó˘ ˙"¢ Ì˘· È ÏÏÎ ÛΉ ˙ίÚÓ ˘"‰‡Ù· Á"„˘· ˘"ÙÏ ÔÈÈÚ ,Ó"· ‰Ê· Íȯ‡‰Ï ˘È .Ô ·¯„Ó‬‬
‫·‪.Ô ·¯„ ‰ÂˆÓ Ë"‰Ó ÏÂÒÙÏ Ó"Ï ,Ô ·¯„ ‰¯È·Ú· ‰‡·‰ ‰ÂˆÓ „"ÓÏ˘ ‰˜„ˆ ˘Ó˘‰Î ·˙΢ ‚"Ù¯ ‰ÎÂÒ Á"ψ ˈ È"ÒÂÒ ‡"‚‡˘Ï ÔÈȈ ,ÂÈÏÚ ‰Ó˙˘ ÌÈÏÏÎ‬‬

           ‫‪.[Â"‰ „"Ù Ó"ÂÎÊ 'ω ÈÂω Á"¯‚‰ 'ÈÁ‰ ‰Ê· Íȯ‡‰˘ ‰Ó '¯ ,˘"ÚÓ ÔÂÈ„Ù· ˘È ‰ÈÎÊ ‰Êȇ ÏÈÚÏ Â È·¯ Î"˘Ó·] .‰Ê· ÔÈÈÚÓ‰ ¯¯ÂÚÏ ‡Ï‡ È˙‡· ‡ÏÂ‬‬
   213   214   215   216   217   218   219   220   221   222   223