Page 213 - HATAM-1
P. 213
ÊÓ˜ ¯ÙÂÒ תשובה ס Ì˙Á
זכוכית שה מוקצה כגו קרני דאומני מביא ה"ל ממש כפרהסיא ,ואפ"ה לא חשש ב"ה,
כרי וכסתות ומניח תחתיה ,ופרי הא מבטל מכ"ש לרחיי שיטח מאליו .נמצא מוכח מרב
כלי מהיכנו ,ומוקי לה בשליפי זוטרי ,והדר פרי יוס דהוה ס"ל בפירוש דה דכלי לכובס
מברייתא דתניא מתיר החבלי והשקי נופלי
מאליה אעפ"י שמשתברי ,ומוקי לה בכולסא, כפירושו של ר"ת.
והא קמ"ל דלהפסד מועט לא חששו .והקשה
הרשב"א אמאי לא מוקי ליה בשליפי רברבי ע"ש ‰ ‰Âש מבואר בתוס' דר"ת פסק כר' יוס
שתי' בדוחק גדול .וכ ]הקשו[ בתוס' מ"ג ע"ב
]ד"ה כבר[ ,ולשיטת התוס' וסייעת הנ"ל ניחא דלא חיישינ להשמעת קול הואיל וקאי
דפשיטא להש"ס דמשו הפסד ממונו התירו ר' אושעיא כוותיה ,א"כ ממילא דלא ניחוש
לטלטל מוקצה להדיא ,והא דאמרינ ריש פרקי בשבת לחשדא כמוכח מה דכלי לכובס,
דהתירו לטלטל פחות מד' אמות משו דאי לא וממילא דלק"מ מהירושלמי דפסק כרשב"א
שרית ליה אתי לאתויי ד"א משמע משו פסידא לאסור קבולת בשבת ,משו דס"ל כרבה דחייש
לחוד לא התירו ,הת היינו לטלטל ברה"ר פחות אפילו ברחיי להשמעת קול ואיהו ע"כ ס"ל
מד' אמות שזה הוא איסור חמור שהוא חצי נתינת כלי ע חשיכה לא הוה כמלאכת תלוש
שיעור מאיסור דאורייתא ,משו"ה אי לאו דחששו בבית ישראל ,אבל מ"מ אנ קיי"ל כר' יוס ודלא
שיביא ד"א להדיא לא התירו לו ,משא"כ טלטול כהירושלמי ,כנ"ל בישוב שיטת ר"ת .וא שאיני
מוקצה ]הוה[ פשוט להש"ס שהתירו לו .והא כדאי להכריע אפילו להחמיר מכ"ש להקל,
דהצרי ר"ה שיביא כרי וכסתות היינו משו ובשג שר"ת עצמו לא עשה מעשה כדבריו ,מ"מ
דאפשר למיעבד קצת בהיתירא עבדי .אבל חזי לאצטרופי להנ"ל ,ובפרט בשעת הדחק כנדו
בשליפי רברבי דא"א למיעבד בהיתירא דהרי א
יביא כרי וכסתות יבטל כלי מהיכנו ,מותר דיד .
לטלטל בהדיא ,וטוב יותר מלאפושי בטרחא
להביא כרי .ומשו"ה הוצר לשנויי בכולסא Â˙Âהא כ' מרדכי פ"ק דשבת בש הר"מ שהתיר
ולהפסד מועט לא חששו ולא התירו להביא כרי
וכסתות לבטל כלי מהיכנו ]אפילו[ לשעה קלה לקבוע לגבות מכס בשבת משו פסידא דאי
לא שרית ליה אתי למיעבד איסורא רבא .והעלה
ע"ש ברשב"א. ט"ז סי' רמ"ד )סק"ו( דלאו דוקא איסורא
דאורייתא שיכתוב אלא איסורא רבא דרבנ
Ì‚Âהר" ר"פ מי שהחשי ס"ל כהתוס' בזה שישכור פועלי להדיא ומשו"ה התיר בקבלנות.
וגביית מכס הוה מלאכת פרהסיא כמ"ש הרב"י
אלא שמחלק דהיכא דההפסד בא עליו וה"ל כמחובר ואפ"ה התיר משו פסידא רבא
פתאו לא התירו לו משו שאז בהול הוא ואתי דאי אד מעמיד עצמו על ממונו ויעבור על
למיעבד איסורא דאורייתא כמו שאמרו בהצלה
מפני הדליקה ,והעלה דשוללי ה"ל כהפסד איסורא רבא .וה"ה בנדו דיד .
פתאו ואסור להחביא מעותיו משו דלמא אתי
למיעבד איסורא דאורייתא .ודע דלפ"ז מ"ש ȯ·„ÎÂהטו"ז נ"ל נמי מלשו חי' רשב"א ר"פ
הר" פ' חבית ד ס"ז ע"א גבי צנור שעלו בו
קשקשי ע"ש ,צ"ל דס"ל דזה הוה כמו הפסד מי שהחשי דכ' שהמתירא מפני
פתאו אבל בהפסד שאינו פתאו ס"ל להקל שוללי לא נתיר לו לטלטל ממונו ,מה תאמר אי
כהתוס' .ועמג"א סי' ש"ז סק"ז מייתי הר" דפ' לא שרית ליה אתי לטלטולי ,מה בכ וכי נתיר
לו טלטול משו טלטול ע"ש ,משמע מדבריו
חבית ולא הרגיש בהנ"ל. דאי הוה איסורא רבא דרבנ מתירי לו איסורא
זוטא רק טלטול משו טלטול לא נתיר לו דמאי
Ï" Âדג התוס' וסייעת ס"ל חלוקו של הר"
אולמא דהאי מהאי.
לחלק בי הפסד פתאו ,כי היכא דלא
תיקשי עלייהו מהצלה מפני הדליקה באותה חצר „ÂÚÂהא מייתי רשב"א ור" ר"פ מי שהחשי
עתוס' ר"פ כל כתבי ,והא דהתירו להחביא ממונו
וה"ה פ"ו ובטור רס"י של"ד והרב"י ש
שיטת ר"ת ותוס' והתרומות וסמ"ג דס"ל משו
הפסד ממונו התירו לטלטל מוקצה להחביא מפני
השוללי וחומסי ,אע"ג דליכא למיחש שיעבור
איסורא ]רבה[ .ונ"ל ראיית מר"פ מי שהחשי
)קנד ,ב( כ ,דאמר ר"ה היתה בהמתו טעונה כלי
