Page 224 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˜ ‪˙Âχ˘ Á‬‬

‫˙˘‪‚Ò ‰·Â‬‬
‫]‪[˙·˘· ‰Î‡ÏÓ Â· ‰˘ÚÈ È‚‰˘ Ó"Ú ˘"Ú· ¯˜Ù‰‬‬

‫סי' של"ד סקי"א דאי לאו דיכול להציל ע"י גוי‬ ‫‪‰"‰ ‚ ÂÚ È‡¯Â˜Â ˙·˘ ȯÓ¢ ·ÂË ·¯ ÏÚ Â‚ Ú˙È‬‬
‫הוה הכל הפקר כמציל מ הנהר ומ הגייס וכו'‪,‬‬ ‫‡˜¯‪'‰ ÌÚ Èω Ó ı¯Ù· È„ÓÂÚ ¯„‚ ȯ„‚ Ë"Â‬‬
‫א"כ בכלי שבבית כ"ש הבית עצמו שדולק‬ ‫·˜"˜ ‡‪.‰Ó˘ '‰ ¯ÈÚ· ‰ÓÁ · ‡¯È ‡"ÚÈ „˘‡ÓÏ‬‬
‫והול הוא מופקר ממילא‪ .‬א"כ מאי צור בש"ס‬
‫)שבת קכא‪ ,‬א( למימר גוי שבא לכבות אדעתיה‬ ‫‪ Ì˙¯˜È‬הגיעני‪ ,‬ונפש בשאלת אודות מ" א'‬
‫דנפשיה עביד כדי לקבל שכר וע"ש מג"א סקכ"ז‪,‬‬
‫וקשה תיפוק ליה דגוי בשל הפקר עושה אע"ג‬ ‫שמקלו הגיד לו להתיר למוכרי טובאק‬
‫שלמחר יזכה הישראל בהנותר מ הדליקה מ"מ‬ ‫לעשות פעולת ע"י גוי ביו ש"ק בביתו ע"י‬
‫היו הפקר הוא ואילו היה הגוי רוצה לזכות בו‬ ‫שיפקיר הטובאק בעש"ק‪ ,‬ונראה שאולי המ"‬
‫בעצמו היה זוכה בו‪ ,‬ועוד ליעבד תקנתא‬ ‫הצי במג"א סי' רמ"ו סק"ט בש הב"ח שמתיר‬
‫שישראל יאמר להדיא הצילו לכ או יפקירנו‬ ‫הפקר בפני ג' אפילו לכתחלה ואולי ג הוא ציוה‬
‫בפני ג'‪ ,‬אע"כ גוי העושה ע"ד ישראל אפילו‬
‫בהפקר אסור להשכיר פועל להדיא אלא בדליקה‬ ‫שיפקיר בפני ג' בכל עש"ק‪.‬‬
‫אי אומרי לו אל תכבה אי אתי ממילא‬
‫ובהדלקת נר מוחי נמי בידי ‪ ,‬א"כ מבואר מזה‬ ‫‪ „"ÚÙÏÂ‬לא טב הורה‪ ,‬חדא שלא הוזכר היתר‬
‫דלא מהני הפקר אלא להפקיע שביתות בהמתו‬
‫ולא באופ אחר‪ ,‬וא"נ בשביתות כלי לב"ש עיי‬ ‫ההפקר אלא לעני שביתות בהמתו‬
‫תוס' שבת י"ח ע"ב ד"ה אפקורי מפקירו וכו'‬ ‫ולא להתיר לגוי לעשות מלאכתו ע"ד ישראל‬
‫כאשר יבואר אי"ה‪ .‬שנית דאי לסמו על ההפקר‬
‫אבל לא זולת בעני אחר‪.‬‬ ‫כזה אלא כשהמופקר חו לרשותו של ישראל‬
‫אבל להפקיר מה שבביתו לא‪ .‬ג' דעכ"פ איכא‬
‫·' להפקיר והוא בביתו ורשותו לא שמענו אלא‬ ‫משו מראית העי כיו שבאמת הוא שכירו‬
‫ופועלו ועושה מלאכה בביתו של ישראל בשבת‪.‬‬
‫להפקיע איסור חמ מ התורה משו‬
‫שהחמ אינו ברשותו של אד ועשאו הכתוב‬ ‫‡' מ"ש שלא הותר אלא בשביתת בהמתו‪ ,‬דהת‬
‫כאילו הוא ברשותו ובגילוי דעתא דלא ניחא ליה‬
‫סגי‪ ,‬אבל הכא בעי הפקר גמור וצרי שיוציאו‬ ‫כיו שהגוי עושה מלאכת עצמו רק שהבהמה‬
‫מרשותו עכ"פ‡‪ ,‬ובחמ גופיה נהי מדאורייתא‬ ‫של ישראל ש הזכירו הפוסקי די ההפקר דתו‬
‫מהני ביטול והפקר כנ"ל מ"מ חשו חכמי הואיל‬ ‫לא הוה בהמתו של ישראל ועושה מלאכתו‬
‫ואי כל הדיעות שווי ושמא לא יהיה פיו ולבו‬ ‫בבהמת הפקר‪ ,‬משא"כ הכא שעכ"פ הגוי עושה‬
‫שווי חייבו חז"ל לבדוק ולבער‪ ,‬מכ"ש הכא‬ ‫ע"ד ישראל‪ .‬והגע עצמ א ישכור ישראל‬
‫דקשה לסמו על ההפקר‪ ,‬כ"כ רדב"ז בתשו'‬ ‫פועלי ללקט לו מציאות ממקו המופקר היש‬
‫החדשות ח"א סי' י"ג ש המציא ד' תקנות לעני‬ ‫מי שיתיר‪ ,‬ואע"פ שאי הגוי זוכה בשביל ישראל‬
‫הפקעת איסור שביתות בהמתו וא' מה הפקר‬ ‫אלא מלקט המציאה במלאכה דאורייתא ושוב‬
‫בפני ג'‪ ,‬וכתב שזה הוא התיקו האחרו הגרוע‬ ‫יזכה הישראל בה אחר השבת או יצוד דגי‬
‫מכול ושיהיה המפקיר נזהר בנפשו שיהיה פיו‬ ‫וכדומה לטובת ישראל‪ .‬עיי תשו' תשב" ח"ב‬
‫ולבו שוי בהפקרו‪ ,‬והת היה הפסד מרובה‬ ‫סי' נ"ד‪ ,‬ואע"ג דמותר לומר לו לגוי עשה מלאכה‬
‫בשל בשבת וא אצטר אקנה ממ אחר השבת‬
‫מאוד כמבואר ש וסכנת השררה ע"ש‪.‬‬ ‫עיי סי' ש"ז ובמג"א סק"ג‪ ,‬מ"מ היינו בשל גוי‬
‫ממש אבל לעשות בהפקר לצור ישראל אסור‪.‬‬
‫‪ Ì‚Â‬הגאו שמלה חדשה )בבכור שור פסחי כ"א(·‬
‫‪ Ù"Ú‡Â‬שהדבר פשוט ומבואר אביא ראי' לדבר‪,‬‬
‫צווח כי כרוכיא אפילו על מכירת‬
‫דאל"ה תיקשי אהב"ח גופיה דידיה‬
‫אדידיה דאיהו ס"ל בדליקה הוא הפקר ממילא‬
‫אפילו לא אמר הצילו לכ כמ"ש מג"א בשמו‬

‫˙˘‪‚Ò ‰·Â‬‬

‫‡‪.Â"Ë˜Ò ÂÓ¯ 'ÈÒ ÌÈÈÁ ˙¯Â˙ .‰Î 'ÈÒ È Â˘¯‚‰ ˙„Â·Ú ˙"¢·Â .Êˢ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‬‬
‫·‪.· ‰¯Ú‰ ·Ò 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .‬‬