Page 248 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˜‪˙Âχ˘ ·Ù‬‬

‫בשבת כמו בהטמנה דחיישינ להא‪ .‬ובשלמא‬ ‫דערב שבת אסורה משו שמא ירתיח כפירוש‬
‫בעססיות דצרי למוצאי שבת ולא לשבת‪ ,‬לא‬ ‫הרי" ורמב" רפ"ד דשבת‪ ,‬שימצא קדרתו‬
‫חיישינ שיחלל שבת משו זה‪ .‬וכ"כ להדיא פני‬ ‫מעלה רתיחות בשבת ויגלנה ויחזור ויכסנה‬
‫יהושע ש ‪ .‬מיהו בהא דנחשדו על השבתות‪,‬‬ ‫בשבת‪ ,‬והו"ל טומ במוסי הבל בשבת‪ ,‬וזה‬
‫משמע אפילו שלא לצור שבת חיישינ בגיטי‬ ‫אסור משו מחזי כמבשל ולא משו יחתה‪.‬‬
‫נ"ג ע"ב ונ"ד ע"א יע"ש גבי נטע בשבת‪ ,‬ואי‬ ‫ומכ"ש להראב"ד דמפרש שמא ירתיח קדרה‬
‫שיצטנ ‪ ,‬נמצא בהטמנה דערב שבת אי הטע‬
‫להארי יותר בזה‪.‬‬ ‫משו חיתוי‪ ,‬וכ י"ל טע איסור הטמנה דשבת‬
‫משו שמא ירתיח כפירש"י )לד‪ ,‬א( ורוב‬
‫‪ È ¯¯ÂÚ‬רב א' בסוגיא זו‪ ,‬להר" דלא מקרי חזרה‬ ‫הפוסקי שירתיח קדירתו שנצטנ בשבת ולא‬
‫משו חיתוי‪ ,‬ואע"ג דע"כ זה ליתא‪ ,‬דהרי מפורש‬
‫אלא כשנוטל מערב שבת ומחזירו בשבת‬ ‫בש"ס דאחד מני ההטמנות אסור משו חתוי ולא‬
‫וכ הוא בהגהת רמ"א )סי' רנג ס"ב( אבל אי עקר‬ ‫משו הרתחה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה‪,‬‬
‫בשבת ומחזירו בשבת‪ ,‬זה לא חמירא משיהוי‪,‬‬ ‫מ"מ המקש דעססיות שלא ידע סברת חתוי‪ ,‬הוה‬
‫א"כ לא בעי' למדחק כולי האי בפי' משנתינו‬ ‫סבר טע איסור ב' ההטמנות משו הרתחה‪,‬‬
‫לחנניה וכה יאמר‪ ,‬כירה שהסיקוהו וכו' לא ית ‪,‬‬ ‫ומשו"ה הקשה מעססיות ולא מפרק במה טומני ‪,‬‬
‫דהיינו לא יחזיר מה שעקר מערב שבת אא"כ גר‬ ‫ולא הוקשה למעלתו קו' זו כ"א מפרק כירה‬
‫וקט ‪ ,‬אבל לשהות משהי אע"פ שאינו גרו ‪,‬‬ ‫דלתוס' )ש ד"ה לא( לא מיירי כלל מהטמנה ודלא‬
‫ומה ה משהי וכו'‪ ,‬ושוב מיירי מחזרה היכא‬ ‫כרש"י‪ ,‬וס"ל למעלתו דלא שיי בשיהוי וחזרה‬
‫שנוטל בשבת ומחזירו בשבת עצמו· כדמשמע‬ ‫שו טע אלא שמא יחתה‪ ,‬וא"כ קשה מה עלה‬
‫לשו נוטלי דמיירי בשבת כמ"ש תוס' )ש ד"ה‬
‫וב"ה( וס"ל בית שמאי נוטלי בשבת ולא מחזירי‬ ‫על דעת המקש הנ"ל‪.‬‬
‫באינו גרו דבהא מיירי עכשיו המציעתא‬
‫דלשהות וג הסיפא וב"ה מתירי ‪ ,‬והוה אוקמתא‬ ‫‪ ¯Ó‡Â‬אני אפילו לפי דבריו לק"מ‪ ,‬דודאי‬
‫רוויחא‪ .‬וקושיא אלימתא היא לפע"ד‪ .‬אלא לפ"ז‬
‫לא הוזכר כלל במשנה דפליג בית שמאי אחזרה‬ ‫בבשיל ולא בשיל דלא מייאש מיניה‬
‫בגרו וקטו ‪ ,‬ובברייתא )לז‪ ,‬א( דר"מ ור' יהודה‬ ‫מלאכלו ביומו חיישינ שמא יחתה‪ ,‬א בקדרא‬
‫גבי עקר ד"ה לא יחזיר‪ ,‬משמע בודאי דב"ש‬ ‫חייתא כמו עססיות ותורמסי ‪ ,‬הוה ס"ל לא שיי‬
‫חתוי‪ ,‬דהרי בלא"ה מייאש מיניה מלאכל ביומו‪,‬‬
‫וב"ה פליג ג אהא‪.‬‬ ‫וכ חביות של מי שהאש רפוי ולא מטי עד‬
‫למוצאי שבת לא חיישינ לשמא יחתה דבלא"ה‬
‫‪ „ÂÚ‬קשה במ"ש הש"ס ש ל"ז ע"א ולטעמי‬ ‫יגיע לבשולו‪ .‬משו"ה הקשה המקש ק' ש‬
‫והתוס' יפה הקשו מבשר בצל וביצה דמיירי נמי‬
‫נוטלי אי קטמה אי אי לא קטמה לא‬ ‫מחי‪ ,‬ותי' היכא שאי הקדרה מפסקת ידע המקש‬
‫וכו'‪ ,‬וקשה דילמא ה תנא סבר עבר ושהה בלא‬ ‫דשיי חתוי א בחי אבל בקדרה מפסקת הוה‬
‫גר אסור המאכל ביומא לכל אד ולמוצאי‬ ‫ס"ל בחי לא שיי חתוי‪ ,‬ומסיק דאפ"ה חייש‬
‫שבת מותר‪ ,‬נמצא אפילו לכלבי לא חזיא‬ ‫משו שקשי להתבשל‪ .‬וכבר ביאר כל זה בחי'‬
‫ביומא משו דחזי לאד למוצאי שבת והו"ל‬
‫מוקצה ביומי' ואי נוטלי אא"כ קטמה והשהה‬ ‫רשב"א וקצת מזה בפני יהושע ש ‪.‬‬
‫בהיתר‪ ,‬ועיי מג"א סי' ש"ח סקנ"ו וסי' תמ"ו‬
‫‪ "‰‡Ï·Â‬אני אומר א חכמתו עמדו לו במה‬
‫ססק"ג‚‪.‬‬
‫שכתב דהוה ס"ל להמקש טעמו של‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬אי המאכל נעשה מוקצה מחמת איסור‬ ‫משנתינו משו דלמא אתי למיעבד כ בשבת‪,‬‬
‫ואע"ג דכתבו הפוסקי בלא בשול כל צרכו לא‬
‫דרבנ ‪ ,‬תלי' באשלי רברבי ביצה ל"א‬ ‫חיישינ להא‪ ,‬מ"מ אפשר דהמקש הוה חייש‬
‫ע"ב בפירש"י ותוס'‪ ,‬בית שהיה מלא פירות‬ ‫ליה‪ ,‬ומכ"ש דאפשר הוה חייש לשמא ירתיח‬
‫ונפחת ע"ש‪ .‬ומ"מ נ"ל דעכ"פ הכלי לא יעשה‬
‫בסיס לזה המוקצה הקל לכ"ע‪ ,‬דבלא"ה פליגי‬
‫באי דעתו להניחו לש כל היו והכא לא היה‬

‫·‪˙Ú„ Ì‚ ‡È‰ ÔΠ‰Ó¢ ‰Ù¯‚· ˜¯ ‡Â‰ Ô"¯‰„ ‡¯È˙ȉ ,˙·˘· ÏË ˘Î ˙·˘· ¯ÈÊÁ‰Ï ¯ÂÒ‡ Ì¢ Û¯‚  ȇ·„ Ï"È ‰¯Â‡ÎÏ .‬‬

‫‪.‰Ê ÔÈ Ú· Î"˘Ó ‚ ¯ 'ÈÒ ¯"Ó‡Ó È"ί· 'ÈÚ .Ì˘ ‡"Ó¯‰‬‬
‫‚‪.‡ ,ÊÏ ˙·˘Ï 'ÈÁ· ÂÓˆÚ Ò"Á‰ ı¯˙Ï ·˙΢ ‰Ó '¯ .‬‬