Page 257 - HATAM-1
P. 257
‡ˆ˜ ¯ÙÂÒ תשובה פב Ì˙Á
בכרמלית דרבנ לא נתיר ליה אפילו כיסו ,דמאי לא ית אבל מטלטלו פחות פחות מד' אמות
תאמר אי לא שרית לי' אתי לאתויי ,למה נדחי ויע"ש בר" מה שהקשה עליו .ולע"ד נראי דברי
דרבנ מקמי דרבנ ,ועיי סי' של"ד במ"א סק"ג. הרמב" מלשו הש"ס גבי י"ח דבר פ"ק דשבת
י"ז ע"ב דקאמר ,מי שהחשי לו בדר נות כיסו
‰˙ÚÓמסברא י"ל כל שהתירו לטלטל בממו לנכרי בו ביו גזרו ,ומאי גזרו שיי ,אדרבא
הקילו וגדשו סאה ,אע"כ היתר זה היה ברור מאז
של עצמו מותר נמי בהשבת אבידה לטלטל בפחות מד' אמות ע"כ גזרו שיתנו לנכרי
לחברו לכל מר כדאית ליה ,ולא מטע דחי' או חמור וחרש שוטה וקט ,וא א"א בכל אלו
דאתי השבת אבידה ודחי אלא כיו דבשלו התירו העמיקו בסוד ליראי ה' לטלטל פחות מד' אמות.
משו דבהול ,נמצא ליכא במקו הזה גזירת וכל זה בכיס שלו דאד בהול ואתי לאתויי ,עיי
טלטול מוקצה וא"כ במקו מצוה לא יתחילו שבת )מד ,א( תוס' ד"ה מתו וכו' ,אבל זה שאינו
לגזור בתחלה ,ולא שיי העמידו דבריה כיו שלו לא גזרו עליו שהרי אינו בהול ,אלא הניחו
דבמציאה לא גזרו מעול למה יתחילו בביטול על עיקור הדי קוד הגזירה לטלטלו פחות מד'
מצות עשה. אמות‡.
‡ Ì Óבמקו דלדידיה אסור אי שרי אבידה ‰ÓÂשהקשו א"כ היה לו לרבא להודיענו זה
דאחריני דאתי עשה דאורייתא ודחי דלשו חכמי מעשיר .בתחלת העיו היה
שבות דרבנ או לא ,וא"כ בחול קיי"ל )ב"מ לג, נ"ל ע"כ לא שרי אלא פחות מד' אבל לא טלטול
א( אבידתו קודמת לאבידת חברו ובשבת יהיה מוקצה ,דהרי אפילו אמירה לנכרי לא התירו רק
ההיפו ·* ,יעיי בתוס' קדושי ל"ב ע"א )ד"ה רב טלטול פחות מד' אמות ,וא"כ לא משכחת לה
יהודה( ,ובזבחי צ' ע"ב ד"ה חטאת וכו' ,ועיי דינא אלא בכלי שאינ מוקצי ,אבל רבא
תוס' ב"ב ק"מ )ע"א( ד"ה מי אמרינ בסו בשמעתי מיירי בכיס מעות דמוקצה אי תקנה
הדיבור בש ירושלמי ,ויעיי כיוצא בזה מג"א למציאה דלא אתי לידי' ,דאפילו להמקילי
לטלטל מוקצה משו הפסד ממונו ,יעיי סי'
סס"י רי"א היו לפניו יי וכו'.
של"ד סעי ב' ,אבל מציאה לא.
˘ÈÂלהוכיח איסור מתשובת רשב"א שבסי' ש"ו
˘ ·Âהיה נראה לי דדינו של רמב" מבואר
סעי י"ב ,דמותר להכריז על אבידה בשבת
אפילו אסור לטלטלה משו דהוי חפצי שמי . להדיא בש"ס ע"ז ע' ע"א ,המוצא כיס
והשתא אי אמרת בשלמא דאסור להחזירה בשבת מטלטלו פחות מד"א ,והגירסא בכל
בשבת ,א"כ הו"ל הדבור דבור של חול ואסור הספרי שלפנינו המוצא בלא יו"ד ,ואינו לשו
בשבת אי לאו משו דהו"ל חפצי שמי ,אבל אי הוצאה שהוציא כיסו בשבת אלא המוצא לשו
ס"ד דמותר להחזירה בשבת והו"ל מידי דדחי מציאה שמצא כיס שאינו שלו .ועוד דא"כ היה
שבת ,פשיטא דהדיבור מותר ,וכי איצטר לו לומר המוציא כיסו בשבת .ועוד מתני' דר"פ
לאשמעינ דמותר לומר לחברו מול לי תינוק שלי מי שהחשי היה לו לאתויי ,אלא ע"כ כהרמב"
ואמציאה דלא אתי לידי' קאי דלית ליה תקנתא
מחר עיי סי' ש"ז ס"ח. אלא הטלטול ואפילו מוקצה נמי דאכיס קאי.
ÔÈÈÚÈÂמג"א סי' תמ"ו סק"ב ,לכל התירוצי ותמהתי על הראשוני שלא עמדו בזה·.
הנאמרי ש מבואר בכא לאיסור ,זולת Ó"Óכל הראשוני נחלקו עליו ולא התירו אלא
לתי' מהר" ש דטעמא דחמ משו דבעידנא
דמיעקר לשבות לא מקיי עשה דתשביתו ,והכא בדאתי לידי' ,ודעת הרשב"א וסייעתו
י"ל שפיר הוה בעידנא כמ"ש נימוק"י פ"ב דב"מ דכיסו נמי דוקא ברשות הרבי דאורייתא ,דאי
)ל ,א( דמשעה שמגביה המציאה עוסק במצות לא שרית לי' אתי לחלל שבת בדאורייתא ,אבל
השבה עד דמייתי ליה ליד בעלי .מ"מ אי נ"ל
להקל הכא ,דאי ללמוד קולא בהיתר השבות
˙˘·Ù ‰·Â
‡‰Ïډ „Ï 'ÈÒ ˙"„‰Ó ‡"ÏÒÁ ˙"¢· Ì‚ ÂÊ ‰Ï‡˘ '¯Â .Ì˘ Î"ÙÂ Ì˘ Â"Ù ˙·˘ 'ω Ó"‰Î¯Ó 'ÈÚ .‡ ,‚ ˜ ˙·˘ Ò"˙Á 'ÈÁ '¯ .
˘·.ԇΠ¯"„ ‡È·‰ ‡Ï ,Ș ¯‡ ‡ˆÓ ‰"„ ÂÒ¯ È"ÒÂÒ Ï"‰· 'ÈÚ .‡ÓÚË ˘"Ú ‰„È·‡ ˙·˘‰Ó ¯ÂËÙ ‚"‰Î
·Ì˘· Ì˘ ˙·˘ Ò"Á 'ÈÁ·Â .Ì˘ Â"Ù ˙·˘ 'ω Á˜Â¯ ‰˘ÚÓ Á"˜Ò ÂÒ¯ 'ÈÒ Á"‡ ‡"¯‚‰ ¯Â‡È· '¯ ,ÌÈ Â¯Á‡‰ ÈÏ„‚ ÍÎ ÏΠ„ÓÚ .
.‚"˜Ò Ì˘ "˜‰
·*.˘"Ú Âχ Ìȯ·„ ÒÏ˜Ó ÊÈ 'ÈÒ ·"Á ‰Ú„ È¯Ú˘ ˙"¢· .
