Page 259 - HATAM-1

‫‪‚ˆ˜ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה פג‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫מהרתי להשיב ואחר עד עתה להשיב מפני כבוד‬ ‫אחריו שהוא לעת הזאת ב ז' שני ‪ ,‬והנער בכל‬
‫תורתו‪.‬‬ ‫מעשיו כמתעתע מדבר וא קול דברי ובעצמו‬
‫אינו יודע מהו מדבר‪ .‬שומע בעת מדברי אליו‬
‫‪ „"Ú‬יתו קט עתיר נכסי בר שטי' וקרוביו‬ ‫ואינו יודע תכלית שו כוונה מיוחדת על בוריה‬
‫ממה שדברו אליו‪ .‬אינו לא חרש ולא אל א‬
‫בקשו לו מנוח אשר ייטיב לו בעה"ז‬ ‫לא פקח‪ ,‬כל מעשיו רמיזותיו קריצותיו תנועותיו‬
‫למוסרו בבית חינו חרשי ושוטי ללמד דעת‬ ‫מוכיחי מעידי ומגידי אשר הוא שוטה ודעתו‬
‫ותבונות יודיעו ‪ ,‬א הוא מסור בידי בעלי דת‬ ‫קלישתא מאוד‪ .‬ואחרי אשר אבי הנער הלזה הניח‬
‫אחר‪ ,‬אשר לא מבני עמינו‪ ,‬ואי אפשר להמציא‬ ‫עזבו גדול וס עצו ואי יורש אחר זולת‬
‫לו ש מאכליו ומשקיו ויתר צרכיו עפ"י דתה"ק‪,‬‬ ‫השוטה הזה‪ ,‬הנה קרובי הנער אספו הרופאי‬
‫והוא עתה כב ז' שני ‪ .‬ונשאל מאת פר"מ נ"י‬ ‫המומחי מנוסי ומוחזקי שבעיר הזאת‪ ,‬לדעת‬
‫א רשאי למוסרו בידיה לרפאותו להביאו לכלל‬ ‫מה יהיה משפט הנער וכדת מה לעשות למצוא‬
‫דעת‪ ,‬ופר"מ חש זרוע עזו בכח דהתירא והראה‬ ‫מזור ותרופה לתחלואי גופו ונפשו‪ ,‬והרופאי‬
‫פני לכל צדדי קולא‪ .‬ובקש ממני לחות דעתי‬ ‫כל פה א' כי יש בו מעט דעת ודעתו קלישתא‪,‬‬
‫הקלושה ג אני‪ ,‬ולעשות רצונו חפצתי ג כי‬ ‫ואי רפואה אחרת למכתו א לא בעיר וויע או‬
‫בעיר וואצי סמו לפעסט‪ ,‬אשר שמה הוק בית‬
‫אינני כדי להכריע‪.‬‬ ‫חנו מורי מחנכי מלמדי לאלה דעת ומזמה‪.‬‬
‫וא יבוא שמה בודאי בלי שו ספק יעלה מעלה‬
‫‪ ¯Ó‡Â‬א הוא שוטה כמ"ש והארי פר"מ‪,‬‬ ‫אחר מעלה בדעת‪ .‬וא כי לא יהיה חרי כשארי‬
‫בני אד ‪ ,‬עכ"פ יגיע למעלה להיות בעל אנושי‬
‫דמוב מדבריו שא יגדל כ בשטותו‬ ‫לישא ולית לכלכל דבריו במשפט לטרו טר‬
‫לא אתי לכלל מצות לעול ‪ ,‬כי שוטה כזה פטור‬
‫מכל המצות‪ .‬ועי"ז שאנו מכניסי אותו לבית‬ ‫לו‪.‬‬
‫החנו הנ"ל נביאהו לכלל דעת ויתחייב וישמור‬
‫מצות ה' ותורותיו‪ .‬היה נראה לכאורה בפשטות‬ ‫‪ ‰ÊÂ‬מקו השאלה‪ ,‬כי אחרי אשר ינת שמה א‬
‫להתיר‪ ,‬אע"ג שפר"מ נ"י כתב בסו דבריו וז"ל‪,‬‬
‫אבל להקל בתינוק זה שהוא כשוטה יותר‬ ‫כי )אי( אפשר לשלוח לו ולהכי לו די‬
‫מבשאר קט אינו נראה לכאורה וכו' עכ"ל פר"מ‪.‬‬ ‫מחיתו בכשרות א לא יניחו להוביל לו שמה‬
‫ויפה כתב מצד זה דניקל הואיל ונצטר לו שטות‬ ‫דבר ממקו אחר‪ ,‬והוא צרי להיות בחברה‬
‫ע קטנותו יהי' מותר למיספי ליה איסורא בידי‬ ‫ואגודות כל הנמצאי שמה וא במאכל ומשק ‪.‬‬
‫טפי מקט דעלמא‪ ,‬זה אינו נראה‪ ,‬בודאי כל‬ ‫א רשאי למוסרו שמה כיו שבודאי יאכל‬
‫שאנו מוזהרי על קטני בני ישראל אנו מוזהרי‬
‫נמי על חרש שוטה וקט ‪ ,‬דקרא דלא תאכילו‬ ‫נבילה וכל טרפה‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫להזהיר המצווי על שאינ מצווי ‪ ,‬יהיה קט‬
‫˙˘‪‰·Â‬‬
‫או שוטה‡‪.‬‬
‫˘‪ÏÚ· ı¯Á Ï„‚Ó ÊÂÚÓ ‚"‰‡Ó‰ "ÈÏ ·¯ ÌÂÏ‬‬
‫‪ Ì Ó‡‰‬בתה"ד בפסקי וכתבי סי' ס"ב כתב‬ ‫‪È È˘Â ÌȯÈÙÎ ˙ÂÚ˙ÏÓ ,˙ÂÈÙÏ˙Ï È · ˙ÂÈÙÈÙ‬‬
‫‡¯‪ÈÙχ ˙ÂÈË·Ó ˙ÂÙˆ ,˙Âȇ‚‰ È ÂÈÎ ÂÈ ÈÚ ,˙ÂÈ‬‬
‫וז"ל‪ ,‬והא דאייתי קרא דאסרה תורה‬ ‫˙‪È" ˘¯È‰ ‰"ÂÓ ‚ÏÙÂÓ ‡ÏÙÂÓ‰ ‰"‰ ,˙ÂȯÂ‬‬
‫דלא ליספי לי' בידי ‪ ,‬נ"ל הטע דקפיד רחמנא‬
‫שלא ירגיל אותו לעבור עבירות וכשיגדיל יבקש‬ ‫‡·„"˜ ‪.‡"ÚÈ Â"ÂË‬‬
‫לימודו עכ"ל‪ .‬משמע דבשוטה דלא אתי לכלל‬
‫דעת מותר ליספי ליה בידי ‪ .‬מ"מ זה אינו עיקר‪,‬‬ ‫‡‪ ÂÈ˙¯Ó‬הנעימי הנאמר ע הספר עלי כתיב‬
‫דלא דרשינ טעמיה דקרא וכדמוכח להדיא בפ'‬
‫חרש )יבמות קיד‪ ,‬ב( דבעי למיפשט קט אוכל‬ ‫ביו כ"ד למב"י הגיעני זה י' ימי ‪.‬‬
‫נבילות בית די מצווי להפרישו מחרש וחרשת‪,‬‬ ‫יש לתמוה על איחור הדואר כ"כ‪ ,‬ואמינא אנא‬
‫וקשה הא אינהו לא אתי לכלל דעת לעול ‪,‬‬ ‫כיו דאידחי מסתמא כבר נעשה מעשה‪ ,‬לא‬
‫ואפילו אי בי"ד מצווי להפרישו תיקשי‪ .‬ודוחק‬

‫˙˘‪‚Ù ‰·Â‬‬
‫‡‪‚"Ó¯Ù‰ ÏÚ ˜ÏÁ ˘ ‰Ó· „ 'ÈÒ ÔÂȈ ˙·È˘ ˙"¢ 'ÈÚ .ÌÈ Â¯Á‡‰ ÈÏ„‚Ó Â"˘ ÏÏÎ ˙"ÈÁ‰ ˙ίÚÓ Á"„˘‰ ˘"Ó '¯ ‰Ê ÔÈ Ú· .‬‬

‫·‪.‰Ê‬‬