Page 262 - HATAM-1
P. 262
˙·¢˙ אורח חיי ˘‡˙ÂÏ ˜ˆÂ
בי עשה לל"ת דוקא בעשה שיי חינו ,וא"כ במיתתו אפילו על המעוט ,כנלע"ד פי' התוס'.*Ê
ברכת המזו הוי עשה וחנו דידי' דחי ל"ת דלא וא"כ לכאורה אי מקו לספיקו של המג"א
תשא דלא שיי ביה חנו ,אבל חנו דעשה דבפיקוח נפש אי הטע שישמור שבתות הרבה
דשופר מאי אולמי' מחנו עשה דתשבות דשבת רק לקיי נפש א' מישראל אפילו לא ישמור.
נמי עשה הוא כנלע"ד .אע"ג דיש לפקפק לפי מה והכא נמי האי קט שיטמע בקטנותו וכשיגדל
שכתב תה"ד סי' צ"ד הטע דלא שיי חנו אלא יהי' אנוס ודינא הכי שאינו מחוייב למסור עצמו
בעשה משו דצרי חנו לזרזו ולא בשב ואל למיתה )א לא משו ע"ז א יהיה כ ( וא"כ
תעשה ,והכא שביתת שבת נמי שב ואל תעשה
והו"ל כמו ל"ת .מ"מ אי דבריו מוכרחי ,מכל לעול ישראל הוא.
מקו ]מבואר[ מכל הלי דבמקו מצוה שרי
למיספי ליה ,ומכל שכ הכא להביאו לחיי עד Ó"ÓÂבההיא דמג"א נראה להקל משו דתחלתו
לקיי כל התורה .על כ נראה לי בפשטות
באונס וסופו יהיה ברצו ומצוה להצילו
להתיר. עתה .אבל מ"מ בנדו שלפנינו הוי משמע דטוב
שיניח אותו כ ולא נביא אותו לידי חיוב מצות
·¯ Ìדא צריכא כשהוא מחוייב במצות ולא הגיע
לכאורה.
לכלל שוטה שדברו בו חכמי בכל מקו
ואיננו אלא משו צרכי עוה"ז ועסקיו וכדומה. Ó"ÓÂנ"ל דשאני הכא דלא הוא ולא אחרי
לכאורה אי ספק שאי להתיר שו איסור בשביל
זה ומוטב שיהיה שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע עבדי איסורא עכשיו בשבילו מהיכי תיתי
שעה א' לפני המקו ב"ה .ומכל שכ שלא נעשה לא נעביד כל טצדקי להכשירו לתורה ולמע"ט.
אנחנו איסורא זוטא בשבילו ,וא זה מקרי ספי ואע"ג דאנ עבדינ איסורא זוטא במה שמאכילי
איסור בידי והתורה אמרה לא תאכילו ,י"ל
ליה בידי אסור לנו למספי בידי . היינו כשאי לצור מצוה אבל לצור מצוה שרי.
וכ"כ תוס' פסחי פ"ח ע"א ד"ה שה לבית אבות
˘"ÓÂמעלתו גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת, וכו' ,והר" בנדרי ל"ו ע"א ד"ה זה לבית וכו'
משמע דאכילת פסחו דאורייתא אלא מ התורה
מכ"ש דגנאי גדול הוא ,וצדד לומר עפ"י א"צ להמנות עליו ,וא"כ אי דברי תוס'
דברי תוס' בשבועת העדות )ל ,ב ד"ה אבל( דבגנאי מוכרחי ,וכ משמע לפי הגירסא שבמכילתא
גדול אפילו איסור דאורייתא שרי .לא צ"ל דאיהו דמייתי הכ"מ פ"ה מק"פ הל' וי"ו וכ מוכח
לית ליה גנאי דאי בשת לשוטה ובני משפחתו
משו גנאי דידהו שיהי' לה שוטה במשפחה, מדברי הר"י קורקוס ש ה' ז'.Á
וכי בשביל זה נתיר לה איסורא דאורייתא
Ó"Óנלע"ד דע"כ לא פליג הר" אלא משו
ישתקע הדבר ולא יאמר.
מצוות חינו דהוי רק מצוה דדברי קבלה
‡ Íלפע"ד אי כא ספי בידי ,וכ"כ להדיא חנו לנער עפ"י דרכו ,אבל מצוה גמורה מודה
הר" מסברת התוס' דלא דמי לשרצי וד דל"ש
הסמ"ג )ל"ת ס"ה( בש רבינו ברו והביאו בהו מצוה .ודעת רש"י ר"ה דל"ג ע"א בהגיע
י של שלמה ס"פ חרש )סי' ח( בפשיטות ,דמותר לחנו מתעסקי עמו ,והיינו כתוס' פסחי הנ"ל.
לומר לנכרי לסוכו בחלב ולהאכילו דברי וכ דעת תוס' ערכי ג' ריש ע"א ע"ש .וכ
האסורי .אלא דבנ"י הקשה ש אמא דקאמר נראה ממ"ש תוס' בר"ה ש )ד"ה הא( דקט מבר
ש"ס יונק מנכרית ומבהמה טמאה מה איסור יש ברכת המזו משו חנו אע"ג דעובר על לא
ביונק מ הנכרית .ומשמע מזה כשיטת ר"ח תשא וכו' ,א בד"ה תנ"ה ,ש הקשו אי נקל
דאסור חלב של נכרית וקשה ע"ז מש"ס דע"ז בהגיע לחנו טפי מבלא הגיע לחנו ,ולא ניחא
דנכרית מניקה בנה של ישראל ,והקשה היש"ש להו לומר דמשו חנו מצוה מותר למיספא ליה
)יבמות ש סי' ט( מאי קושי' ,הא למסקנא קיי"ל איסורא ,דהתוס' לטעמי' ס"ל בנזיר )כח ,ב ד"ה
אי בי"ד מצווי להפרישו ,וא"כ לעול אימא ל בנו( וביומא )פב ,א בתוס' ישני ד"ה ב שמנה( לחלק
‡ÈÒ‰¯Ù· ˙·˘ ÏÏÁÓ ÔÈ· ˜ÏÁÏ Î"˘Ó ÊÚ˜ 'ÈÒ Ó"ÂÁ Ò"˙Á ˙"¢ '¯Â .‰Ó¯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔωÏ ‰Ù 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Â È·¯ Î"Π.*Ê
.[‚ ÏÏÎ ˘È¯ (È„¯ÙÒ‰) ¯"‚ ‰‡¯Â] ÌÈÈ‚ ·Â¯ ̘ӷ ‡ˆÓ ‰ ˜Â È˙Â
.‚È 'ÈÒ Â"Á· ÔωÏÂ Ì˘ ˙ÂÈ‚ÂÒ 'ÈÁ· '¯ .Á
