Page 266 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫¯‬

‫בכולי תלמודא דאמרינ אמירה לנכרי בשבת‬ ‫דס"ל לרמב" יש שליחות לדבר עבירה היכי‬
‫שבות‪ ,‬תיפוק לי' משו שליחות‪ ,‬ולא תיר כלו ‪.‬‬ ‫שאי השליח בר חיובא‪ ,‬וכרמ"א ח"מ רס"י‬
‫ומאז כתבתי בחידושי וכ הוא מוסכ בדעתי בלי‬ ‫קפ"ב‪ .‬א"כ האומר לנכרי חסו פרתי ודוש בה‬
‫ספק‪ ,‬דלעני מנוחת שבת לא שיי שיהיה שלוחו‬ ‫דישתי‪ ,‬או האומר לנכרי סרס בהמה שלי עובר‬
‫כמותו·*‪ ,‬דהתורה הקפידה על מנוחת גופו של‬ ‫על לאו דאורייתא‪ ,‬והרואה בעי אמת ברמב"‬
‫ישראל ולא אגו המלאכה‪ .‬והסברתי זה בטוב‬ ‫ס"פ ט"ז מאיסורי ביאה ופ' י"ג משכירות הלכה‬
‫ולא אארי עתה כי כעת מצאתי הגאו בית מאיר‬ ‫ג' ובה"ה וכ"מ ש יראה שאינו אלא איסור‬
‫כתב ס"ס ה' והסביר זה התירו בעצמו‚‪ ,‬אלא‬ ‫דרבנ ‪ .‬וכבר עמד בכיוצא בזה הגאו מהו'‬
‫העשיל ז"ל בשו"ת פני יהושע חי"ד סס"י ג'‬
‫שכתב רש"י ר"פ מי שהחשי )קנג‪ ,‬א( פירש‬ ‫אש"ס דב"מ צ' ע"א וע"ב למ"ד יש שליחות‬
‫אקושית ש"ס מה טעמא שרי ליה רבנ ‪ ,‬הא נעשה‬ ‫לנכרי לחומרא מדרבנ מיהת‪ ,‬מאי קאי מיבעי לי'‬
‫שלוחו לישא בשבת עכ"ל‪ .‬וכתב הגאו דרש"י‬ ‫הת בחסימה וסירוס תיפוק לי' משו שליחות‬
‫דס"ל דאמירה לנכרי בערב שבת לעשות בשבת‬ ‫דמדרבנ מיהת אסור‪ .‬ותי' דשמעתי אזלא למ"ד‬
‫אי שליח לדבר עבירה אפילו השליח אינו בר‬
‫אינו שבות משו"ה הוצר לפרש משו שליחות‪,‬‬ ‫חיובא ע"ש‪ .‬אבל אי נימא לרמב" ריבית קצוצה‬
‫ולטעמו דמדרבנ יש שליחות לנכרי להחמיר‪.‬‬ ‫היא מ התורה‪ ,‬א"כ ס"ל יש שליח לדבר עבירה‬
‫מ"מ מבואר דס"ל לרש"י דג במנוחת שבת שיי‬ ‫היכי שאינו בר חיובא ויש שליחות לחומרא מ‬
‫שליחות א"כ תיהדר קושיא הנ"ל לה מ"ד‪.‬‬ ‫התורה לנכרי‪ ,‬א כ האומר לנכרי לחסו ולסרס‬
‫ותיר הגאו ז"ל אי הכי נמי הוה מצי למימר‬ ‫עובר בלאו דאורייתא לרמב" וזה אי במשמע‬

‫בכל אמירה לנכרי בשבת משו שליחות‪ ,‬אלא‬ ‫לשונו בשו אופ ‪.‬‬
‫נקטי' איסור אמירה דחמיר טפי בעיני דרבנ‬
‫מאיסור שליחות דרבנ ‪ ,‬אלו דבריו ז"ל„‪ .‬וצרי‬ ‫‡·‪ Ï‬מ"ש הרמב" דיוצא בדייני היינו משו‬
‫אני לפרש משו הכי חמירא להו לחז"ל איסור‬
‫דס"ל כל האיסורי הנעשי באמצעות‬
‫אמירה‪ ,‬דישראל בעצמו עובר על ודבר דבר שלא‬ ‫נכרי אסרו חז"ל אפי' בדיעבד‪ .‬כגוי המבשל‬
‫יהיה דבורו של שבת כדבורו של חול‪.‰‬‬ ‫בשבת לצור ישראל אפילו א מביא חו לתחו ‪.‬‬
‫וגוי המסרס אפילו ע"י הערמה קנסו לאיסורא‪,‬‬
‫‪ ‰ ‰Â‬אי נימא לרמב" יש שליחות להחמיר מ‬ ‫מאי שנא רבית‪ .‬ולהחולקי צ"ל איסורא דשבת‬
‫שאני שהחמירו בה חכמי ‪ ,‬וסרוס היינו משו‬
‫התורה‪ ,‬בוודאי קשי' כנ"ל דהרי שליחות‬ ‫שהערי החמירו טפי )מאותו( ]מעושה[ איסור‬
‫להדיא כמבואר בביצה י"ז ע"ב‪ ,‬כנ"ל טע‬
‫דאורייתא חמיר מאמירה‪ .‬מיהו לזה י"ל דרמב"‬ ‫פלוגתת ‪ ,‬ולעול לא עלה על דעת הרמב"‬
‫ס"ל כסברא ראשונה דבשבת לא שיי שליחות‬ ‫שיהיה שליח לנכרי מדאורייתא‪ .‬ועיי מתק לשו‬
‫במנוחת הגו ‪ ,‬וקושית הגמרא ר"פ מי שהחשי‬ ‫רש"י ב"מ ע"א ע"ב ד"ה בשלמא וכו' ויעיי פי'‬
‫מ"ט שרי ליה רבנ אי הקושיא מטע דעביד‬
‫שליחותיה אלא מטע אמירה לנכרי בערב שבת‬ ‫דבריו בדברי מו"ז הגאו מהרשש" זצ"ל‪.‬‬

‫לעשות בשבת‪ ,‬ודלא כרש"י‪ ,‬ועיי ר" ש וק"ל‪.‬‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬הגאו בתשו' פ"י הנ"ל הקשה למ"ד בב"מ‬
‫מ"מ סליקנא דג לרמב" אי שליחות‬
‫מדאורייתא אלא מדרבנ ‪ ,‬זהו מה שנלע"ד בכוונת‬ ‫י' ע"ב דלאו בר חיובא מחייב שולחו‪ ,‬אי‬
‫ס"ד יש שליחות לנכרי מדרבנ ‪ ,‬מה יענה ה מ"ד‬
‫הרמב" ‪.‬‬

‫‪ ‰˙ÚÂ‬אדבר לפי כוונת האומר דרמב" ס"ל‬

‫מדאורייתא יש שליחות להחמיר‪.‬‬

‫·*‪Ù"ÎÚ ˙·˘· ˜Ï„ ‡Â‰Â ˘"ÚÓ ‰ ˜ÈÏ„‰Ï ˙"‰Ó ȯ˘ ͇ȉ ÂȈÈÁ ÌÂ˘Ó Â˘‡ „"ÓÏ ‡ ,·Î ˜"· È"˜ÂÓ ‰ ˙È˘Â˜ ˙·˘ÂÈÓ Ê"ÈÙÏ .‬‬
‫‪.‰Ó˜ 'ÈÒ ËΘ 'ÈÒ Á"‡ È·ˆ ¯‰ 'ÈÚ ‡¯·Ò ͉ ‰ÈÏ ˙ÈÏ„ ‰‡¯ È"˜ÂÓ ‰ ˙È˘Â˜Ó‬‬
‫‚‪.‚Ï 'ÈÒ ‡"Á ˘„˜‰ ıȈ ÊÓ È"ÒÂÒ ·"Á Ô Ú¯ ˙ÈÊ ˙"¢ 'ÈÚ .‡¯ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Â È·¯ Î"Π.‬‬

‫„‪ÏÈ·˘· ‰Î‡ÏÓ ‰˘ÂÚ‰ È‚Πȉ„ ‡Ï‡ ¯È‡Ó ˙È·‰Î È"˘¯ ˙‡ ˘¯ÙÓ Â È‡  ȷ¯˘ ‡ , ˜ ˙·˘ Ò"Á 'ÈÁ·Â „Θ 'ÈÒ Â"Á ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‬‬
‫‪Â"˜Ò ‚Ò¯ 'ÈÒ Á"‡ ·˜ÚÈ ˙ÂڢȠ‰Ù˜ 'ÈÒ Ó"ÂÁ ÔÏ‰Ï Ò"Á ˙"¢ 'ÈÚ .˙ÂÁÈÏ˘ ÌÂ˘Ó ‰ÈÏÚ È˙‡ ‡ÏÂ Ô ·¯„Ó ¯ÂÒ‡„ χ¯˘È‬‬

‫„‪.‰‡·‰ ‰¯Ú‰· '¯Â ˙·˘ ˙·ÏÓ ÔÈ ÚÏ ˙ÂÁÈÏ˘ ˘"Ï‬‬
‫‪˙·˘ ÏÈ ÂÏÓ È"¯Ï ˙¯ډ·Â .‡¯ÓÂÁÏ ˙ÂÁÈÏ˘ È¯Î Ï ˘È˘ ‡"‰ Â"Ù ˙·˘ 'ω ˙ÂÈ ÂÓÈÈÓ ˙‰‚‰· Ìχ .‡ ,ÂË Ê"Ú È"˘¯· ‰"Î .‰‬‬
‫˜ ‚‪· ˘È ‚"‰Î χ¯˘È·„ ÔÂÈÎ Ó"Ó È¯Î Ï ˙ÂÁÈÏ˘ Ôȇ„ ۇ ˙ÂËÈ˘Ù· ÔΠ˘ ˘ Ë"Î˜Ò ‡"‚ÓÏ Ê˘ 'ÈÒ Á"‡ ‡"Ú¯ 'ÈÁ '¯Â .‡ ,‬‬
‫˘‪‰˘ 'ÈÒ Á"˜Ò ‚Ò¯ 'ÈÒ ‡"˜·Â Á"˜Ò ‚Ó¯ 'ÈÒ ˘È¯ Á"‡ ·¯‰ Ú"¢ 'ÈÚ .˙ÂÁÈÏ˘ ˘"Ï ˙·˘ ˙·ÏÓ·„ ·"ˆÂ .Ï"ÊÁ ¯҇ ˙ÂÁÈÏ‬‬

‫‪.‡"گΠÁ"Î˜Ò ·ˆ¯ 'ÈÒ „"ÂÈ Í"˘ '¯Â .ËÎ ÛÈÚÒ‬‬