Page 267 - HATAM-1

‫‪‡¯ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה פד‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫שארי שליחות‪ ,‬דבישראל גלי קרא ב' כתובי‬ ‫‪ ‰ ‰‬מ"ש מעלת דבגיטי דפ"ח ע"ב אנ‬
‫הבאי כאחד מעילה וטביחה ולא בב"נ‪ ,‬כי טע‬
‫דברי הרב ודברי התלמיד וכו' אינו עיקר אלא‬ ‫שליחותייהו עבדי' פירש"י נקיטת רשות‬
‫גזירת הכתוב הוא מטע ב' כתובי כמ"ש‬ ‫בעלמא‪ ,‬יפה כתבת‪ ,‬דהת מוכרח לפרש כ דאי‬
‫והעלה ש" )חו"מ סי' שמח סק"ו(‪ .Â‬וא"כ בב"נ לא‬ ‫אפשר לומר שליחות ממש ונהי' שלוח כמות‬
‫שיי זה‪ .*Â‬ומעתה אי ס"ד אי שליחות לגוי אפילו‬ ‫ממש מדי שליחות ועשו אותנו שליח לכל‬
‫לחומרא‪ ,‬א"כ דילמא בעגל דהו"ל די ב נח‬ ‫המקראות המאורעות עד סו ימי הגלות עד‬
‫נעשו אמוריי שלוחי ואפילו לדבר עבירה‬ ‫יחזור עטרה במהרה בימינו‪ ,‬עיי נזיר י"ב ע"א‬
‫ונאסרו האילנות‪ ,‬משא"כ ישראל שזק לבינה‬ ‫כי עביד איניש שלי ובתוס' ש סו ע"א‪ ,‬ועיי‬
‫ובא נכרי והשתחוה שאינו נעשה שלוחו של‬ ‫לשו הרי" פ"ב דקידושי קוד משנה‬
‫ישראל מנ"ל שבגילוי דעת דניחא ליה סגי ומנ"ל‬ ‫דסבלונות ע"ש‪ .‬וא"כ אי אפשר שנהי' אנ‬
‫להש"ס להוכיח‪ .‬אע"כ יש להוכיח מזה דעכ"פ‬ ‫בתראי שלוחי דקמאי במאי דאינהו לא הוה מצי‬
‫מדרבנ נעשה גוי שלוחו של ישראל ולדבר‬ ‫עבדי‪ ,‬עיי גיטי פ"ח ע"ב לשו תוס' ד"ה‬
‫עבירה נמי להחמיר על כל פני מדרבנ נעשה‬ ‫במילתא דשכיחא וכו'‪ .‬ועוד‪ ,‬כבר מתו המשלחי‬
‫שליח‪ .Ê‬וא כ ישראל שזק לבינה להשתחות‬ ‫ועדיי לא נולדו השלוחי ושליחות כזה לא‬
‫נעשה גוי שלוחו מדרבנ ונאסרה הלבינה מדרבנ‬ ‫מצינו‪ ,‬ועיי פ"ק דגיטי )יד‪ ,‬ב( דגבי מת משלח‬
‫אי לאו הול כזכי או מצוה לקיי דברי המת‬
‫כ נ"ל‪.‬‬ ‫)משו מת( ]משמת[ בטיל שליחותו‪ .‬וע"כ‬
‫שליחותייהו נקיטות רשות הוא ולא שליח ממש‬
‫‪ ‰ÈÓ‬לרש"י לא יתכ זה‪ ,‬דע"כ ס"ל דעכ"פ אי‬
‫ויפה כוונת‪.‬‬
‫שליח לדבר עבירה כלל אפילו לחומרא‬
‫כמבואר במ"ש רמ"א בשמו ביו"ד סי' קס )סע'‬ ‫‡‪ Í‬אי מזה הכרח דג שליחותייהו דמס' ע"ז‬
‫טז( וש" ס"ק כ"ב ש ‪ .‬ועוד‪ ,‬אי נימא דאיכא‬
‫מ"ד דיש שליחות לגוי מ התורה להחמיר נמי‬ ‫נ"ג ע"ב יהיה רשות בעלמא‪ ,‬ולכאורה יש‬
‫לא יצדקו דברינו הנ"ל‪ ,‬דאי שליח לדבר עבירה‬ ‫להוכיח בהיפו דעכ"פ למ"ד יש שליחות לנכרי‬
‫בוודאי אי חלוק מ התורה בי להחמיר בי‬ ‫להחמיר מדרבנ בעלמא‪ ,‬מוכרח דהת מטע‬
‫להקל כמבואר מילפותא דב' כתובי מעילה‬ ‫שליחות גמור אסור ויהיה הכרח לאותה שיטה‪.‬‬
‫וטביחה מכירה‪ .‬ובע"ז ג ב נח בר חיובא‬ ‫והוא‪ ,‬דלכאורה אי סלקא דעת ישראל שזק‬
‫ואפילו בשיתו ‪ ,‬כמו שכבר הארי והוכיח‬ ‫לבינה להשתחוות וכו' נקיטת רשות לנכרי‬
‫בשו"ת מעיל צדקה )סי' כב(‪ .‬ועיי בפרי מגדי‬ ‫בעלמא הוא אבל אינו נעשה שלוחו ממש משו‬
‫או"ח סי' קנ"ו )בא"א סק"ב(‪ .‬וע"כ אי לדברי‬ ‫שאי שליחות לנכרי אפילו להחמיר‪ .‬א"כ מנ"ל‬
‫הנ"ל עיקר לבנות בני על דברי אגדה הנ"ל‪,‬‬ ‫למיל מאשירה דילמא שליחות ממש בעיא‬
‫ועיי יומא ס"ו ע"ב הנ"ל במהרש"א ח"א וק"ל‪.‬‬ ‫והת בעובדי עגל היו נידוני כבני נח‪ .‬עיי לשו‬
‫רש"י יומא ס"ו ע"ב ד"ה זיבח וקיטר וכו'‬
‫‪ ÂÓ˜ÓÓÂ‬מבואר דע"כ לא מטע שליחות‬ ‫שדבריו צ"ע‪ ,‬תינח למ"ד כללות נאמרו בסיני‬
‫ולא פרטות‪ ,‬א אנ קיי"ל כר"ע בחגיגה וי"ו‬
‫אתאינ עלה‪ ,‬דבי אי נימא שעשה‬ ‫ע"ב כללות ופרטות נאמרו בסיני וכבר נתפרשו‬
‫הגוי שליח להשתחוות עבורו לע"ז‪ ,‬או שנימא‬ ‫ד' מיתות ב"ד‪ .‬וצ"ל כיו ששיבר הלוחות שידונו‬
‫שעשאו שליח )לחזור( ]לאסור שלו[ ולהקדיש‬ ‫כפנויה ולא כארוסה היה לה די ב נח ולא‬
‫שלו לע"ז שניה לא יתכנו‪ ,‬א לעשות שליח‬ ‫כישראל‪ ,‬ולחד דיעה ב"נ נעשו שלוחי זה לזה‬
‫להשתחוות לע"ז לא מצינו שלוחו כמותו במה‬ ‫מ התורה‪ ,‬עיי ש" ח"מ סי' רמ"ג סק"ה ומג"א‬
‫שנעשה בגו אד כאילו רוצה לשלוח להשתחות‬
‫לראות בעזרה או להניח תפילי עבורו‪ ,‬כל‬ ‫סי' תמ"ח סק"ד‪.*‰‬‬
‫שנעשה בגו אד לא נעשה שליח כמותו אפילו‬
‫לדבר מצוה מכ"ש לדבר עבירה‪ ,‬וכבר הארי‬ ‫‪ „" ÚÏÂ‬דבדיני ב נח אי נעשו שליח אי חילוק‬

‫בי דבר עבירה בעבירה שלה ובי‬

‫‪Ò"Á ˙"¢ '¯ . .[‡ Û Ú ‚ 'ÈÒ Á"‡ ˜ÁˆÈ ¯‡·Â (Á) „Ï ‰ÂˆÓ Á" Ó ·"˜Ò ·Ï 'ÈÒ ÌÈÓÂ˙ 'ÈÚÂ] .Ì˘ ÔÈÁÂÏ˘ 'ω ‡" ÁÓ '¯ .*‰‬‬
‫‪(Èʂχ) ·˜ÚÈ ˙ω˜ 'ÈÚ .Ú"Ï˘‡„ ‡ÏÏΠ͉ Ô È ÈÈ„ È‚· Ì‚„ ·˙Î Á 'ÈÒ Â"Á· ÔÏ‰Ï .* .Ì˘ ÔÈÁÂÏ˘ 'ω ‡" ÁÓ·Â Ì˘ Ó"ÂÁ‬‬
‫‪.˙Ú„ ÈÂÏÈ‚ ˜¯ ‡Ï‡ ˙ÂÁÈÏ˘ ‰Â‰ ‡Ï Ï‚Ú·„ ¯‡·Ó  ȷ¯˘ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Ê .[(„È) „Ï '¯Ù Á ‰·¯ ˘¯„Ó 'ÈÚÂ] .‰ 'ÈÒ Ûχ‰ ˙ίÚÓ‬‬