Page 386 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‪˙Âχ˘ Î‬‬

‫מחו לאר הוא‪ ,‬ולא הוה צרי למימר מטע‬ ‫לדחות דמיירי שעדיי לא נתמלאו קשי בתבואה‬
‫ספיקא להחמיר אלא פשוט הא רובא דעלמא‬ ‫חדשה‪ .‬קושיא זו אי צרי לפני ‪ ,‬דודאי עדיפא‬
‫גוי נינהו ורובא חו לאר הוא‪ .‬ובזה נתבטל‬ ‫מיניה מייתי הש"ס‪ .‬אי נמי בלא"ה אי שכר‬
‫כל פלפולו בספיקא דאורייתא דהא רובא הוה‬ ‫שימור אסור אלא דהוה כרוצה בקיומו של איסור‪,‬‬
‫כגו בע"ז שמצוה למהר לבער‪ .‬ועיי פני יהושע‬
‫ולא ספיקא‪.‬‬ ‫חולי ח' גבי סכי של ע"ז‪ .‬ובחמ שמצוה‬
‫לבערו‪ ,‬ובכלאי דמקיי לוקה יע"ש כ בע"ז‬
‫‚‪ Ì‬בגמרא יש לדקדק מאי טעמא נקט איבעייתו‬ ‫ס"ד ע"א‪ .‬ומו"ח הגאו שהקשה מקבורת מת נמי‬
‫רוצה בקיומו אסור דהמדחה מתו הרי זה משובח‬
‫בשתי לח ומשו חו לאר ‪ ,‬ולא נקט‬
‫בעומר ומשו קצירכ ‪ .‬וכ דקדק בס' מרכבת‬ ‫)מו"ק כב‪ ,‬א( והתורה צותה קבור תקברנו‪.‬‬
‫המשנה )הל' תמו"מ פ"ח ה"ב( יע"ש‪ .‬הנה כל‬
‫הפלפול לשיטת רש"י‪ ,‬דלתוס' דע"י מעשה נס‬ ‫‪ Ó"ÓÂ‬אי הוינא הת הו"א דלק"מ‪ ,‬דדוקא היכי‬
‫לק"מ‪ .‬וע"ש מה שהקשו תוס' אפירש"י‪.‬‬
‫ולפענ"ד הלא מצינו פלוגתא בפירות אר ישראל‬ ‫דרוצה בקיומו אסור מטע חומר האיסור‬
‫שיצאו לחו לאר אי חייבי בחלה או לאו )חלה‬ ‫ההוא‪ ,‬אז שכרו אסור דהרי הפועל רוצה בקיומו‬
‫פ"ב מ"א(‪ ,‬אעפ"י שתבואת אר ישראל היא מ"מ‬ ‫לולי דהוה למעוטי תיפלה‪ .‬אבל מת אי איסור‬
‫באר ישראל תליא‪ .‬ה"נ י"ל דמיירי דידעי‬ ‫הנאתו גור איסור של קיומו‪ ,‬אלא משו בזיונו‬
‫)שהספינה בלעה( ]שהעבי בלעו[ תבואות אר‬ ‫או כפרה‪ .‬ואלו לא הי' צרי כפרה ולא היה שיי‬
‫ישראל בי שבאר ישראל‪ ,‬שג ש עבי‬ ‫בזיונא‪ ,‬לאו מצוה לקוברו אעפ"י שאסור בהנאה‪.‬‬
‫שואבי ‪ ,‬כדכתיב באליהו בהר הכרמל ככ איש‬ ‫בזה שכרו מותר‪ .Ë‬ועכ"פ חדש אפילו יהיה אסור‬
‫עולה מ הי ‪ .‬ורק גזירת הכתוב ממושבותיכ‬ ‫בהנאה‪ ,‬אי איסור בקיומו‪ ,‬אדרבא הקב"ה רוצה‬
‫תביאו ולא פירות אר ישראל שיצאו חו‬ ‫בקיומו עד יו הנ ‪ ,‬ואז יאכלו ענוי וישבעו‪.‬‬
‫למושבותיכ אעפ"י שחזרו לאר ישראל‪ ,‬עכ"פ‬ ‫ומכ"ש המשומר לעומר דמצוה קעביד‪ ,‬א"כ‬
‫לא באו עתה ממושבותיכ ‪ .‬ומספקא לש"ס אי‬
‫עבי בכלל מיעוט שאיננו ממושבותיכ ‪ ,‬או‬ ‫פשיטא ששכרו מותר‪.‬‬
‫דוקא חו לאר ‪ ,‬ולק"מ קושית תוס' ולא דקדוקו‬
‫של מרכבת המשנה‪ ,‬דבעומר לא מצי למבעי כיו‬ ‫]‪[ÌÈ·Ú· „¯È˘ ÌÈËÁ‬‬
‫שידעינ שהוא קציר ישראל‪ ,‬שוב לא איכפת ל‬
‫אי בא ממושבותיכ או מחו לאר ‪ ,‬רק שיהיה‬ ‫‪ ˘"Ó‬מעלתו מש"ס מנחות ס"ט ע"ב חטי‬
‫קציר ישראל מאר ישראל‪ .‬וג כל קושי'‬
‫שירדו בעבי ‪ ,‬שהקשה דלמא קציר גוי‬
‫ופלפולו של מעלתו ליתא‪ ,‬והקצרתי במוב ‪.‬‬ ‫הוא וכתיב קצירכ וספיקא דאורייתא לחומרא‪.‬‬

‫‪È„·Ú ·‰Â‡ ˘Ù Â Â˘Ù Î Íȯ‡È ÂÈ˙ ˘Â ÂÈÓÈ '‰Â‬‬ ‫·‪ ˙ÏÈÁÓ‬כבודו נתחל עומר בשתי לח ‪,‬‬
‫‪.Â˙¯Â˙ ȯÓ¢ '‰‬‬
‫בעומר כתיב קצירכ ולא‬
‫‪.˜"ÙÏ „"ˆ˜˙ ÏÂχ ·"È '‚ ÌÂÈ ·"Ù‬‬ ‫מושבותיכ ‪ .‬ובשתי לח כתיב מושבותיכ‬
‫למעוטי חו לאר ‪ ,‬ולא אימעוט קציר גוי באר‬
‫‪Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬ ‫ישראל‪ .‬מ"מ הוי מצי למימר מהיא גופא דלמא‬

‫˙˘‪ËΘ ‰·Â‬‬

‫]‪[ȯη˘ ÔÈËÁ· ·¯Ú˙ ˘ ÔȈÓÂÁÓ ÌÈËÁ‬‬

‫˘‪ ¯˘‡ ‚ÏÙÂÓ‰ ı¯Á‰ ‚"‰‡Ó‰ ·¯‰ "ÈÏ Ë"ΠÌÂÏ‬נדרתי אשלמה‪ ,‬תחלת עסקי בבואי הנה‬
‫לעיי בדברי פר"מ נ"י‪ ,‬א תשובתי‬ ‫‪‰"ÂÓ ˙"˘Î ˙ÂÁ·˘Â˙ ·Â¯· ÏωӠ¯‡ÂÙÓ‬‬

‫בקצירות אומר כמדבר על לב פתוח ואז שומעת‪.‬‬ ‫‪.‡"ÚÈ ‡„‡Ó ˜"˜„·‡ È" Ô˙ ˜ÁˆÈ‬‬

‫‪.‰Î¯‡· ·Î 'ÈÒ ·"Á ¯˘ÂÈ È¯Ó‡ ˙"¢ ‰‡¯ .Ë‬‬