Page 391 - HATAM-1

‫‪‰Î˘ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה קלב‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫הפקר שאי בדבריו כלו ‪ ,‬דאפילו למא דאמר‬ ‫‪ ‡ÏÂ‬דמי לתלמיד היושב לפני רבו ונזכר שיש לו‬

‫אד אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו‪ ,‬אבל‬ ‫עיסה )פסחי ז‪ ,‬א(‪ ,‬שעדיי לא החמי והרי‬
‫הוא מפקירו עתה ואינו חוזר וזוכה בו ולא אחזו‬
‫דבר שאינו ברשותו לאסור לכשיבוא לרשותו‬ ‫בידו כלל‪ ,‬מה שאי כ לבטל קוד פסח כל‬
‫עיסה שעתיד להתחמ לו בפסח‪ ,‬שהרי בפסח‬
‫ויצא מרשותו אי יכול לאסור שיחול אחר שיצא‪,‬‬ ‫טר שהרגיש החימו הוא מחזיקו כשלו ואי‬
‫ההפקר יכול לחול ומשהחמי אינו שלו ואי‬
‫ועיי נדרי מ"ב ע"א ויעויי ש עוד מ"ז ע"א‬ ‫יכול ההפקר לחול‪ ,‬הא למה זה דומה לאומר‬
‫שדה זו לכשאקחנה ויחזור ויצא מרשותי יהיה‬
‫ותל"מ‪.‬‬
‫‪ÌÂÈ ·"Ù "‡ Ë"È ˙ÁÓ˘ ˙ί·· Ì˙ÂÁ‰ „"Ή‬‬

‫‪.˜"ÙÏ Á"Ú˜˙ ÔÈÈ ˙ ¯„‡ È"Á '‰‬‬
‫‪Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫˙˘‪·Ï˜ ‰·Â‬‬

‫]‪[ÔÈËÈÁ· ıÂÓÈÁ ˘˘Á‬‬

‫דלמא נפיק מהאי ובלע האי‪ .‬אבל אי חזינ דנפיק‬ ‫˘˘‪‚ÏÙÂÓ‰ È ·¯‰ È„ÈÓÏ˙ "ÈÏ Â‚È˘È ‰ÁӢ ÔÂ‬‬
‫אסור כמ"ש תוס' מנחות נ"ד ע"א וז"ל‪ ,‬והא‬ ‫‪.È" Ô‡Ó˘‡˜ 'Â‰Ó ˙"˘Î ÌÈÒ„‰ Ô‚Î ÌÒ¯ÂÙÓÂ‬‬
‫דשרי רבא וכו'‪ ,‬קסבר כיו דאי מחמיצי חמ‬
‫גמור‪ ,‬לא גזור להחמיר ולאסור דלמא נפקי מיא‬ ‫‪ ‡„"Ú‬חטי שנקצרו לש פסח ולמראית העי‬
‫וכו' יע"ש‪ .‬ורמז עליה מג"א סי' תס"ג סק"ג‬
‫היו יבשי כראוי‪ ,‬א זנבות השיבולי‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫בתחתית היו לחי מלחות הגשמי שרבו אז‬
‫בימי הקציר‪ .‬ולאחר איזה ימי שבאו לדוש‬
‫‪ ‰ÈÓ‬נ"ל כיו שלא ראינו שו ריעותא בפנינו‪,‬‬ ‫בבית שהכניסו ‪ ,‬מצאו שנתחממו וג נתרככו‬
‫הגרגרי של חטי ‪ ,‬ולא השגיחו אז אי נתבקעו‬
‫אי לאסור כמ"ש ר" בתשובה סי' ס"ד‪.‬‬ ‫או לא‪ .‬ועכשיו הגיע שעת טחינה נתנו על לב‬
‫ועיי פר"ח סי' תס"ז אות וי"ו וש סו אות ג'‬ ‫ובדקו ולא נמצא שו ביקוע‪ .‬וכתב מעלת שא‬
‫מייתי בש שיירי כנה"ג דריכו לאו ריעותא‬ ‫היו בקועי אז אי אפשר שנצמדו יחד והיו‬
‫הוא‪ .‬ועיי לשו מרדכי דמייתי הרב"י ססי' תס"ו‬
‫על עכברי שהטילו מי רגלי על החיטי ‪ ,‬אפילו‬ ‫לאחת‪.‬‬
‫למר עוקבא דלא נתבקעו ממש‪ ,‬הכא אי לחוש‪,‬‬
‫דא היו מחמיצי היו כל החיטי מבוקעות‪.‬‬ ‫‡‪ '‰‬זהו ליתא‪ ,‬דלהדיא כתב רוקח מובא בטור‬
‫לכאורה כוונתו דמי רגלי חמוצי ה וא‬
‫יפעלו בהחיטי יתבקעו וא לא נתבקעו ש"מ לא‬ ‫סי' תס"ז וז"ל‪ ,‬חטי שירד עליה דל‬
‫פעלו כלל‪ .‬ושוב מצאתי בס' בגדי ישע מהשל"ה‬ ‫ונתקבעו וחזרו ונתיבשו ואי בקוע ניכר יע"ש‪.‬‬
‫על המרדכי שפירש כוונתו דמי רגלי ה רק‬
‫כמו מי פירות ומשו הכי כל שלא ראינו ביקוע‬ ‫הרי דחוזרי ונצמדי ‪.‬‬
‫לפנינו תולי להקל אפילו למר עוקבא לא‬
‫מחמירי בספיקא‪ ,‬וא"כ בנידו שלפנינו היה‬ ‫‚‪ Ì‬מ"ש מעלת דרטיבות השיבולי אע"ג דהוה‬
‫ראוי להחמיר‪ ,‬א היינו אי ראינו שנפל עליה‬
‫מי עכ"פ‪ ,‬אבל כיו שלא מצאנו אלא שנתרככו‬ ‫מחמת גשמי ‪ ,‬מ"מ כיו שנבלע בשיבולי‬
‫בעלמא אי לחוש שמא מחמת מי השיבולי‬ ‫יש לו די מי פירות והבאת ראיות לזה‪.‬‬
‫נעשה זה‪ .‬א כל זה שלא לאסור‪ ,‬אבל שומר‬
‫‡‪ È È‬מסכי לזה‪ ,‬כי לדעתי ה )מגרמי( ]מי [‬
‫נפשו יהדר אחר חטי משומרות כראוי‪.‬‬
‫ממש‪ ,‬ואפילו לו יהיבנא דהוה מי פירות‪.‬‬
‫מ"מ מה בכ ‪ ,‬א נניח למוחלט שהחיטי‬
‫נתרככו ממה ששכבו עליה השיבולי ונתרטבו‬
‫ממי פירות הללו‪ ,‬הא קיי"ל לאסור‪ .‬ודוקא לחרו‬
‫ב' שיבולי שרינ )פסחי מ‪ ,‬א(‪ ,‬ולא חיישינ‬

‫˙˘‪·Ï˜ ‰·Â‬‬

‫‡‪.‚Ù¯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï ‰ÏÙÎ ÂÊ ‰·Â˘˙ .‬‬