Page 442 - HATAM-1
P. 442

‫‪˙·¢˙Â‬‬  ‫אורח חיי‬                          ‫˘‪˙Âχ˘ ÂÚ‬‬

  ‫]·' ˜‪[‰ˆÈ· ˘È¯ ‰ Ή„ ‡È‚ÂÒ· ˙ÂÈ˘Â‬‬        ‫אלא ע"כ ס"ל להרא"ש דג לרבה דינא הכי והיה‬
                                           ‫לו להטור להביא דעת אביו הרא"ש ז"ל‪ .‬ועל זה‬
‫‪ ‰ÓÂ‬שהקשה אהש"ס ביצה ב' ע"ב ולפלגי‬         ‫תיר מג"א דהרא"ש כ"כ לר' יוסי‪ ,‬אבל למאי‬
                                           ‫דקיי"ל כרבנ ‪ ,‬נהי דהדי די אמת ומשו"ה כתב‬
‫בתרנגולת וכו'‪ ,‬הקשה דלמא בתרנגולת‬          ‫הרא"ש להודיע דכל היכא דאיכא משו הטמנה‬
‫מודו ב"ש משו דלמא משכח ליה כחושה‬            ‫אסור אפילו ע"ג‪ ,‬מ"מ הכא גבי חול אי צור‬
‫כדלקמ י"א ע"א גבי אי מוליכי בהמה אצל‬       ‫להביאו דפשיטא דאסור ומשו"ה השמיטו הטור‪.‬‬
‫טבח וכדאמרינ כ גבי יוני שוב לקמ יו"ד‬       ‫כנ"ל פשוט ונכו ולא ראיתי להארי בזה יותר‪.‬‬
‫ע"א‪ .‬ועוד קשה בהיפו דלמא ב"ה לא החמיר‬
‫אלא בביצה דלית בה שמחת י"ט כמ"ש תוס'‬        ‫]‪[ÌÈ¯Ó Â‡ ÌÈÁ¯ҷ ÌÈ·ÂË ÌÈÓ ˙˜˘‰‬‬
‫לקמ ט' ע"ב ד"ה אלמא‪ ,‬משא"כ בתרנגולת‬
‫מקיל ב"ה משו שמחת י"ט‪ ,‬וכמ"ש תוס'‬          ‫‪ ¯˘‡Â‬הקשני במס' ביצה )יז‪ ,‬ב( בסוגיא דטבילת‬
‫בעצמ ג"כ לקמ י"א ע"א ד"ה אי נוטלי אלו‬
‫דבריו‪ .‬הנה קושיא זו האחרונה כתובה על ספר‬   ‫כלי במתני' משמע דלב"ש מהני השקה‬
                                           ‫למי טובי בסרוחי או מרי כמבואר בש"ס‬
            ‫צל"ח ע"ש מה שתיר ‪.‬‬             ‫ש )יח‪ ,‬א(‪ .‬והוא נגד משנה מפורשת סו מס'‬
                                           ‫מקואות ע"ש פ"י משנה וי"ו מבואר דלב"ש לא‬
‫‪ „"ÚÏ ‰Â‬דתרווייהו מתורצי בחדא מחתא‪,‬‬
                                                        ‫מהני השקה בכה"ג‪.‬‬
‫דמ"ש לב"ש דיודה לאסור‬
‫בתרנגולת משו דמטלטל מידי דלא חזי זה‪,‬‬       ‫‪ ‡Ï‬ארכו הימי הראוני קושיא זו במהרמ"ש‬
 ‫ליתא‪ .‬דדוקא לקמ גבי יוני שוב דמוקצי‬
 ‫נינהו‪ ,‬ולא משתרייא אלא ע"י הכנה מבעוד יו‬  ‫זצ"ל בביצה ותי' בדוחק יע"ש‪ .‬ומה‬
 ‫ובא להתיר ע"י ברירה‪ ,‬שאותו שנוטל היו‬      ‫שנלענ"ד לפי חומר הקושיא‪ ,‬דלכאורה קשה מה‬
 ‫הוברר למפרע דעליה היה דעתו אתמול ואיד‬      ‫פסקא להש"ס דביצה למימר אי דאית ליה מי‬
‫נשארו בהקצאת ‪ .‬א"כ שפיר חיישינ דלמא‬        ‫יפי למה לי השקה‪ ,‬מי לא עסקינ שהמקוה‬
 ‫מטלטל כחושי ושביק להו ונוטל שמני‬          ‫מלא מי יפי והיא בכרמלית שאסור לשאוב‬
‫והוברר למפרע שהכחושי שטלטל היה מוקצה‬        ‫ממימיה לשתות‪ ,‬ויש לו כלי מלא מי טומאי‬
‫וזה אסור‪ .‬משא"כ הכא אי לית ליה לב"ש‬        ‫ועבר והושיט ידו לכרמלית דכה"ג מותר‬
‫מוקצה מה בכ א יטלטל תרנגולת בחנ ‪ ,‬הא‬       ‫להחזירו‪ ,‬יעיי בשבת ג' ע"ב ובטש"ע סי'‬
‫לא הוה מוקצה‪ .‬וע"כ לא קאסר ב"ש לקמ י"א‬     ‫שמ"ח‪ .‬ובא השואל לשאול כיו שכבר הושיט‬
‫ע"א אלא טרחה יתירה להולי הבהמה אצל‬         ‫ידו לחו ע הכלי‪ ,‬א מותר להשיקו במקוה‬
‫הטבח או להיפו ‪ .‬אבל כשה מוכני זה אצל‬       ‫שבכרמלית ולהחזירו אח"כ‪ .‬ובכה"ג נמי הוה‬
‫זה לא יאסור לשחוט‪ .‬וא"כ אכתי לפלגי‬         ‫שיי תי' הש"ס דזהו מידי דלא שכיח ומשו"ה‬
‫בתרנגולת כשהשוחט והתרנגולת במקו אחד‪.‬‬       ‫לא גזרו השקה אטו הטבלה‪ .‬וצ"ל אי הכי נמי‬
                                           ‫הוי מצי לאשכוחי בכה"ג‪ ,‬אלא משו דמתני'‬
           ‫ומיושב קושיא ראשונה‪.‬‬            ‫סתמא מיירי אפילו בי"ט נמי כדמשמע בכולי‬
                                           ‫שמעתי ובי"ט אי איסור הוצאה‪ .‬לכ אמר דלית‬
‫‪ ‡ÏÈÓÓÂ‬מיושב נמי קושיא השניה‪ ,‬דאי ס"ד‬      ‫ליה מי דזה שיי ג בי"ט‪ .‬וא"כ תינח לב"ה‬
                                           ‫דהוצאה שרי בי"ט‪ ,‬משא"כ לב"ש דס"ל אי‬
‫בית הלל אית להו מוקצה ולא שרי‬              ‫מוציאי את הקט וכו' דבי"ט נמי אסורה הוצאה‪,‬‬
‫בתרנגולת אלא משו שמחת י"ט‪ ,‬א"כ עכ"פ‬        ‫שפיר משכחת בגווני הנ"ל בי בשבת בי בי"ט‪.‬‬
‫ה"ל למתני בתרנגולת צ"ל לב"ה זה אני נוטל‬    ‫ומיושב קושית מהר" שי" הנ"ל דמצי מיירי‬
‫למחר כדלקמ גבי יוני שוב משו דלמא‬           ‫במי יפי ביפי דמותר להשיקה לב"ש נמי‬
‫מטלטל ומצאה כחושה וימל ולא ישחוט ונמצא‬
‫טלטל מוקצה שלא לצור שמחת י"ט‪ ,‬אע"כ לית‬       ‫וק"ל‪ .‬זהו מה שנלע"ד לפי חומר הקושיא„‪.‬‬
‫להו לב"ה מוקצה או דלא מיירי בעומדת לגדל‬

              ‫ושפיר פרי הש"ס‪.‬‬

                                           ‫„‪.„ȯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔωÏ · ,ÊÈ ‰ˆÈ· Ò"˙Á 'ÈÁ '¯ .‬‬
   437   438   439   440   441   442   443   444   445   446   447