Page 446 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‪˙Âχ˘ Ù‬‬

‫פלוגתא במציאות אלא בפירוש המשנה‪ .‬וכבר‬ ‫למשה מסיני להחמיר‪ ,‬ובנזיר גופא י"ל דבז' ימי‬
‫העיד המשנה למל פ"ב מאישות בסו דבריו‬ ‫ודאי גדלו כשיעור לכו ‪ ,‬אבל אפשר וקרוב לודאי‬
‫שהרמב" וסמ"ג יחידי ה בזה‪ ,‬וכל הפוסקי‬ ‫יש שגדילי בפחות מז' ימי והחוש והנסיו מעיד‪.‬‬
‫סוברי כרש"י דקריצת ציפור שיעורא זוטא והיינו‬
‫‪ ÔÈÚÎÂ‬ראיה לשיטת סמ"ג דבמשנתינו תנ ב'‬
‫הרגשת הציפור כפגימת הסכי של שחיטה‪.‬‬
‫שערות האמורי בפרה ובנגעי בכל‬
‫‪ È˙ί‡‰‬בזה יע בנב"י בתרא חי"ד סי' פ' שאל‬ ‫מקו ‪ ,‬ונהי רש"י פירש דתינוק ותינוקת היינו‬
‫משו שלא מצינו במשנה מפורש שיעור זה אלא‬
‫הרב השואל א כבר נגזזו השערות עד‬ ‫בתינוק ותינוקת‪ .‬מ"מ מה שיי בכל מקו אדבר‬
‫שיעורא זוטא ושוב עקבי השערות הנותרי המה‬ ‫אחד תינוק ותינוקת א' הוא‪ .‬ואפילו תימא תרי‬
‫כאילו אינ ‪ ,‬א מותר להשחית הנותר בתער‪.‬‬ ‫מילי נינהו‪ ,‬מ"מ הא כתבו תוס' כתובות ח' ע"א‬
‫והנה שאלה זו לקוחה מכזבי הרא"ש‪ Â‬שבס'‬ ‫סו ד"ה שהכל‪ ,‬דלא שיי כל אתרי מילי כי א‬
‫בשמי ראש סי' י"ז‪ .‬ועתה נחזה אנ לשיטת‬ ‫אתלתא‪ ,‬וא"כ הכא דליכא אלא תינוק ותינוקת לא‬
‫סמ"ג דשיעור תער בשתי שערות‪ ,‬וא"כ הוא‬ ‫שיי למתני שאמרו חכמי בכל מקו ‪ .‬אע"כ כייל‬
‫בכלל המשנה ב' שערות שאמרו בכל מקו‬ ‫ג שבת ותער היינו נזיר ופאה‪ .‬ובאמת ברמב"‬
‫ששיעורא זוטא דידהו לכל הפוסקי קריצת‬ ‫פ"ב מאישות נזהר וכתב בהיפו ב' שערות שבב‬
‫ציפור שהוא פחות מזוג‪ .‬א"כ לא מיבעיא‬ ‫ושבבת ובכל מקו ‪ .‬וס"ל פרה ונגעי ושבת ולא‬
‫כשיגלח בזוג עדיי ישארו כדי לקרו בציפור‬ ‫תער‪ .‬אבל לפי גרסתינו במשנה דפוטר נגעי‬
‫כי אי אפשר ליטול בזוג בעומק כל כ ‪ .‬א"כ‬ ‫ופרה‪ ,‬ושוב כייל כל מקו ‪ ,‬ע"כ שבת ותער קאמר‬
‫פשוט שחייב אח"כ אהעברת תער‪ .‬אלא אפילו‬ ‫ששיעור ב' שערות כהתוספתא וכסמ"ג דלא‬
‫א יעבור שערות במשיחת אויר" שמחליק‬ ‫כרמב" ‪ .‬וממילא שוב שיעורא דתער הוא ג"כ‬
‫לגמרי ולא נשאר שו דבר‪ ,‬ביו שלאחריו כבר‬ ‫בשיעורא זוטא דלכל הפוסקי לבר מרמב" הוא‬
‫צמחו כ"ש כדי קריצת ציפור והוא פשוט‪ ,‬ואי‬
‫קריצת צפור שהוא פחות מנטילת זוג‪.‬‬
‫אפשר להתיר תער אח"כ בשו אופ ‪.‬‬
‫‪ Ó"ÏÓ‰Â‬פרק ב' מאישות תמה אי נחלקו גדולי‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬להרמב" דנטילת זוג הוא הזוטר‪ ,‬א"כ‬
‫עול רש"י ורמב" במציאות אי קריצות‬
‫א גילח עד כשיעור נטילת זוג שוב‬ ‫צפור גדול או נטילת זוג‪ .‬והתי"ט בנדה )פ"ו מי"ב(‬
‫ישחית בתער‪ .‬א לעומת זה הלא לרמב" אי‬ ‫כתב מסברא דנטילת זוג הוא בציר דיותר יכול לאמ‬
‫שיעורו בב' שערות ואינו נכלל בלשו מתני' ב'‬ ‫ידיו ע"י כלי לתפוס השערות ממה שיתפוס בציפור ‪.‬‬
‫שערות שאמרו בכל מקו ולא נאמרו שיעורי‬
‫‪ ‡ÏÂÏÂ‬דמסתפינא הייתי אומר דלא פליגי‬
‫הללו בתער וכ"כ נב"י הנ"ל‪.‬‬
‫במציאות אלא בפירוש לשו קריצה‪.‬‬
‫‪ È ‡Â‬אוסי אי אי קבלה על השיעור‪ ,‬א"כ‬ ‫דרש"י לא ס"ל דלאחוז בי ב' ציפורניו כהרמב"‬
‫שמפני זה כתב תי"ט דיותר נקל לאחוז בי שתי‬
‫הסברא נוטה דחייב עליו‪ ,‬דהרי תער לא‬ ‫שפתי הזוג משני ציפורניו‪ ,‬דלא כ הוא‪ ,‬דא"כ ה"ל‬
‫כתיב בקרא אלא לא תשחית וחז"ל אמרו )מכות‬ ‫למימר לקרו בציפורניו לשו רבי אבל לקרו‬
‫כא‪ ,‬א( אי גילוח שיש בו השחתה אלא בתער ולא‬ ‫בציפור משמע אחיזה בציפור א'‪ .‬פי' כשמעביר‬
‫במספרי ‪ .‬וא"כ ממנ"פ‪ ,‬אי נימא דשערות‬ ‫ציפורנו על עיקור השער נאחז ונסב הציפור בו‬
‫הנשארי אחר גילוח הזוג הוי כמא דליתיה‪ ,‬הרי‬ ‫והשער נאחז בי ציפור לבשר‪ .‬והוא ממש כעי‬
‫השחית והיינו בתער ולא במספרי כעי תער‬ ‫הרגשת פגימת הסכי ופגימת המזבח‪ ,‬אלא שש‬
‫אלא תער ממש שהרי גילח והשחית‪ .‬אע"כ צ"ל‬ ‫נאמר חגירת ציפור מפני שהציפור נכנס לתו‬
‫מה שנשאר אח"כ ש שער עליו והוי גילוח בלי‬ ‫הפג והפגימה חוגרתו כמ"ש הראשוני ש פ"ק‬
‫השחתה א"כ המשחית אחריו חייב‪ .‬ואפילו להסמ"ג‬ ‫דחולי )יח‪ ,‬א(‪ .‬והכא בהיפו הוא‪ ,‬שהשער נחגר‬
‫דס"ל דבעי ב' שערות‪ ,‬וג ס"ל שיעורא זוטא היא‬ ‫בי ציפור לבשר‪ ,‬וקריצה הוא כמו קריצת עי‬
‫זוג‪ .‬מ"מ י"ל אי למדי מ הכללות במקו שלא‬ ‫ושפתי שאינ אלא נוגעות זה בזה‪ ,‬ואי כא‬
‫נאמר בה חו ‪ ,‬כי סברא הנ"ל נכונה וסמ"ג דעת‬

‫יחיד‪ ,‬ומי יסמו עליו במלקות דאורייתא‪.‬‬

‫‪.Ì˘ Ò"‰ÂÒ· ,‰Ê ¯ÙÒ ÏÚ Î"˘Ó ˘"Ó¯ 'ÈÁ '¯Â .ԇΠÒ"˙Á‰ ȯ·„ ÏÚ Î"˘Ó ÊΘ ˙‡ ÌȯÙÒ ˙ίÚÓ ‚"‰˘ '¯ .Â‬‬