Page 509 - HATAM-1
P. 509
‚Ó˙ ¯ÙÂÒ תשובה קעח Ì˙Á
וש מיירי מאות שנדבק למעלה דצרי לגרור הנ"ל ולא מצאו ונעל מה מקומו איה .ועתה
כולו ולא מיירי מחילו אות באות אחר .מ"מ יש להסתפק אי זה מיפסל משו חק תוכות .ואי
אתי שפיר ,דכיו שנתערבו האותיות טר נמי מיפסל מ"מ כיו שנאבדו אי יש לסמו
שנגמרה צורת האות ,ה"ל כאות אחר וכבעל מו לקרות בציבור בס"ת זה שחסר בו אות הזה או
שאי קדושה חלה עליו .משא"כ כשנתערבו לא .ומעלתו הארי למעניתו ודבריו ראוי לו,
האותיות אחר גמר האות ,נמצא נתקדש כדי א"כ
כשנפסל אח"כ ע"י דיבוק סגי שפיר בגרירה כל עיי תשו' יד אלי' סי' פ"ח.
מה שנפסל ,והעליו נשאר בקדושתו כמו עובר.
¯Ó‡Âבשי לב שהרב"י בא"ח סי' ל"ב )סע' יח(
Î"‡Âתינח בס"ת תפילי מזוזות דאית בה
העלה להלכה דרי"ש שעשאה דל"ת או
קדושה .משא"כ בתה"ד מיירי בגט דלא בהיפו ,אי די בגרירת רגל או גג כי כל האות
שיי ביה קדושה ,מודה כ"ע דסגי בשיגמור אותו נעשה בפיסול ,מה שאי כ במ" פתוחה
האות ע"י כתיבה כל דהו ,והנשאר כשר דלא שנדבקה ,די בגרירת החרטו שהוא הוי"ו
שיי שנעשה בפיסול .דאע"ג דבעי כתיבה ולהשאיר נו" ולכתוב החרטו מחדש משו
וחתימה לשמה ,מה בכ לשמה מיקרי ולא שיי דמתחלה נעשי ב' אותיות נו" וי"ו ,ורמזה
הכא מתפיס בכל מו למזבח .וסברא נכונה
בט"ז ס"ק י"ז בקיצור.
וישרה היא לקיי דברי חכמי .
„"‰˙·Âסי' רכ"ח בעד שחת בגט ב משה
‰ÓÂשצ"ע דברי רשב"א דמייתי ר" ס"פ הבונה
ושכח ב" והתחיל מ" של משה
אהא דאמרינ הת )קד ,ב( הגיה אות א' וגערו בו ומחק וי"ו של מ" ונשארה נו"
חייב ומסיק כגו שנטליה לתאגי דדלת ועשאה והארי בה ועשאה בי"ת והשלי ב" ,והכשיר
רי"ש .וכתב רשב"א מכא מוכח דזה לא מיקרי כיו שלא היה די בחקיקה עד שהוסי עליו בכתב
חק תוכות ,דלא הוי אלא כמפריד אותיות מתכשר .וב"י בא"ע סי' קכ"ה )סע' ח ט( מייתי
דבוקות .והר" פליג דלעני שבת משו רוש ליה בקיצור ,ורוצה להסכי עמו כל הדיעות.
וצ"ע שנראה כסותר להא דלעיל ,דהא עכ"פ כל
נמי מחייב .וכ"כ ב"ש סימ קכ"ה סק"ג. הנו" נכתבה בפיסול ומה יועיל להוסי עליה
לעשותה בי"ת ,הלא ה בי"ת יהיה חציה בפיסול.
‰‡¯ Âדעת רשב"א אי ס"ד דס"ת לא מתכשר
¯Á‡Âשנתקשיתי בזה מצאתי דפר"ח הלכות
בהכי ואסור לקרות בו ,א"כ ה"ל לפרושי
דאי עביד כ בס"ת פטור דלא תיק מידי ואי גיטי כתב דתה"ד פליג אהנ"ל ודברי
סתי בש"ס ,אדרבא סת הגיה אות א' משמע ב"י סותרי זה את זה .ואני אינני מתפייס בזה.
בס"ת .ורש"י נשמר מזה וכתב ש דאסור לשהות והנלע"ד מסברא דודאי כשמחק מה שצרי וגומר
ס"ת שאינו מוגה ,נראה דס"ל באמת אסור לקרות האות בכתיבה ,תו לא מיקרי חק תוכות כסברת
בו בציבור ,ומ"מ תיק דעכ"פ אל תשכ עולה תה"ד ,א מה יועיל זה ,עכ"פ כל האות לא נכתב
ליכא ,דהקורא בו לא משתבש בטעיות .והרשב"א בקדושת ס"ת ותפילי ,שהרי היה צרי לכתוב ד'
לא ניחא ליה בהא על כ הוכיח מזה להתיר וכ' רי"ש ,ואותו הרי"ש לא הועיל לה כוונת
אפילו לקרות בו בציבור .יהיה אי שיהיה מבואר קדושת הכתיבה ,דה"ל כמתפיס בעלי מומי
דרשב"א חזר ממ"ש בתשובה הנ"ל עפ"י למזבח כמ"ש תשב" )ח"א סי' קעו( בכותב ש
הירושלמי וס"ל דכשר בכי האי גונא‡. חול לש קדוש הש .וה"נ דכוותיה.
‡ˆÓנשאר בידינו פלוגתא ,לדעת רש"י ‡ˆÓאע"ג דמדי כתיבה כשר דתו לא מקרי
ורשב"א בתשובה ור" פסול ,ולזה חקיקה ,מ"מ כל האות נעשה בפיסול
הסכי הרב"י וקבעו בש"ע )או"ח ש סע' יח( .וג ופסול .וא על גב דהרב"י )או"ח ש ( מסתייעא
תה"ד לא פליג אהא .ולדעת רשב"א בחי' שבת מתשו' רשב"א והיא בקצרות )ח"א( סס"י תרי"א
˙˘ÁÚ˜ ‰·Â
‡.‡"·˘¯‰ ȯ·„ ÏÚ Î"˘Ó · ,„˜ ˙·˘ Ò"˙Á 'ÈÁ '¯ .
