Page 515 - HATAM-1

‫‪ËÓ˙ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה קפ‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫דינ של עיר הנדחת נמי לאו דיליה הוא‬ ‫מצוה הבאה בעבירה‪ .‬א תוס' בחולי ק"מ )ע"א‬
‫להקדישו מכ"ש להקריבו‪ .‬א תוס' מיירי א‬ ‫ד"ה למעוטי( כ' דמצות לאו ליהנות ניתנו יע"ש‪.Â‬‬
‫הקדישו אחר שהודחו קוד שנגמר דינ ‪ ,‬שאז‬
‫הקדישו הקדש בלי ספק‪ ,‬אלא דמספקא להו אי‬ ‫‪ ÚÓ˘Ó‬מדבריו דתוס' ורמב" פליגי‪ ,‬ולע"ד אי‬
‫הקרב לרצו מה שהקריבו קוד גמר די‬
‫ולאח"כ יוגמר דינ ‪ ,‬ואיגלאי מילתא למפרע דבר‬ ‫כא מחלוקות‪ .‬דנהי דס"ל לתוס' מצות‬
‫לאו ליהנות ניתנו אפילו במצוה דאית ביה הנאת‬
‫שריפה הוה בהא מספקא להו‪.‬‬ ‫הגו ‪ ,‬כגו ציפורי מצורע שהוכשר לבוא תו‬
‫המחנה‪ .‬מ"מ כיו שע"י מצוה בא לו‪ ,‬אומרי לאו‬
‫]‪[Ï˜Ò ‰ ¯Â˘ ˘È„˜‰‬‬ ‫ליהנות ניתנו‪ ,‬וכמו שרמז המגיה במשנה למל‬
‫אמ"ש בהלכות אישות )פ"ה ה"א( כיוצא בזה גבי‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בב"ק מ"ה ע"א עד שלא נגמר דינו מכרו‬ ‫קידושי אשה‪ .‬מ"מ על כרח מודו תוס' בקדשי‬
‫שכופי אותו וממשכני אותו עד שיקריבו‪ ,‬וע"י‬
‫מכור הקדישו מוקדש שחטו בשרו מותר‪.‬‬ ‫שמקריב הני איסורי הנאה משתרשי לי' דלא‬
‫פירש"י הקדישו מוקדש נפקא מיני' דאי מתהני‬ ‫ימשכננו‪ ,‬שפיר מיקרי הנאה‪ .‬כי כ איתא להדיא‬
‫מיניה מעל עכ"ל‪ .‬כוונתו לפרש שגמרו דינו‬ ‫בירושלמי דשקלי פ"ב סו הלכה א' דתנ הנות‬
‫אח"כ וסקלוהו לבסו ‪ ,‬מ"מ בי כ הוה הקדש‬ ‫שקלו לחברו ושקלו ע"י עצמו מעל‪ ,‬ופרי‬
‫ומועלי בו‪ .‬ואע"ג דשור רעהו כתיב ולא של‬ ‫בירושלמי מה נהנה‪ ,‬ומשני כיו שנתנו עיניה‬
‫הקדש‪ ,‬היינו כשהוקדש קוד שנגח‪ ,‬אבל‬
‫הקדישו של אח"כ אינו מפקיעו מידי ב"ד‬ ‫למשכנו ולא משכנו נהנה ע"ש‪.‬‬
‫וגומרי דינו וסוקלי אותו‪ ,‬ומ"מ ביני וביני הוה‬
‫‪ ‡ˆÓ‬מבואר דלא שיי בהאי מצוה לאו ליהנות‬
‫הקדש למעול בו‪.*Â‬‬
‫ניתנו‪ ,‬אלא התוס' קאי אציפורי מצורע‬
‫‪ Ï" Â‬הוא הדי א הקריבו מוקרב ועולה‬ ‫וכיוצא בה דאי ממשכני כמבואר בערכי‬
‫כ"א ע"א‪ ,‬דאפילו עולת מצורע אי ממשכני‬
‫לבעלי לש חובה‪ ,‬מידי דהוה דא‬ ‫כ"ש ציפורי שלו‪ ,‬על כ שפיר כתבו תוס'‬
‫שחטו בשרו מותר‪ .‬והטע ‪ ,‬דאפילו למ"ד גומרי‬ ‫דמצות לאו ליהנות ניתנו‪ .‬אבל הרמב" מיירי‬
‫דינו של שור שלא בפניו‪ ,‬הני מילי כי איתיה‬ ‫ממנחות ונסכי דממשכני עליה אמנחת נדבה‪,‬‬
‫לשור‪ ,‬אבל א כבר שחטו‪ ,‬שוב לכולי עלמא אי‬ ‫ואפילו מנחת חוטא איכא גוני דממשכני כמ"ש‬
‫גומרי דינו לאסור בשרו בהנאה לבעליו‪ .‬וה"ה‬ ‫תוס' כריתות י"ב ע"א סו ד"ה או וכו'‪ ,‬ובנסכי‬
‫א כבר הקריבו לא יעשה שור הנסקל למפרע‪.‬‬ ‫משנה שלימה שנינו דממשכני עיי משנה ה'‬
‫נהי לכתחילה אסור דמצוה להביאו לב"ד‬ ‫פ"ז דשקלי ‪ .‬וא"כ שפיר הוה ערלה אי צרי‬
‫ולעשות בו משפט כתוב סקילה דוקא ולא‬
‫שחיטה‪ ,‬כדמשני רבינא בחולי ק"מ בעו שהרג‬ ‫לומר‪ ,‬ואי כא מחלוקות כנלענ"ד‪.‬‬
‫הנפש קוד שנגמר דינו הוה אמינא דמותר ליקח‬
‫לשוחטה משו דעכ"פ מיקיי ביה ובערת הרע‬ ‫‪ Ó"Ó‬מבואר מזה דליכא בערלה אלא משו‬
‫מקרב ‪ ,‬קמ"ל טהורות ולא אסורות דמיחייב‬
‫לקיי ביה סקילה ממש‪ ,‬וא כ במכשיר כ"ש‬ ‫מצוה הב"ע‪ ,‬ולא עוד אלא שמבואר שעכ"פ‬
‫במכפר דלכתחלה לא יקריבנו‪ .‬א אי עבר‬ ‫קדשי נינהו אלא שנידוני כקדשי פסולי ‪.‬‬
‫והקריבו נראה פשוט דמכפר דשוב אי גומרי‬ ‫וקשה אמאי הא איסורי הנאה לאו ברשותיה‬

‫דינו כי ליתניהו‪.‬‬ ‫למיקדשינהו‪.‬‬

‫‡‪ Ì Ó‬מדחזינ בחולי ק"מ ע"א באוקמתא‬ ‫]˜„˘‪[˙Á„ ‰ ¯ÈÚ È‬‬

‫דציפורי עיר הנדחת‪ ,‬לא שקיל וטרי‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬קושית פר"מ י"ל נ"י מחולי ק"מ יש‬
‫הש"ס אי קוד שנגמר דינו אי אח"כ‪ .‬כדשקיל‬
‫וטרי לקמ בציפור שהרג הנפש‪ .‬ועוד אפשר‬ ‫ליישב‪ ,‬דודאי שלל גבוה קוד שהודחו‬
‫בציפורי עיר הנדחת קוד גמר די לא הוה שיי‬ ‫והעידו עליה נמלטי כמ"ש מהרש"א הש"ס פ'‬
‫חלק )ועיי פלוגתת רמב" וראב"ד שבכס‬
‫משנה פ"ד מעכו" הלכה י"ג(‪ .‬ולאחר שנגמר‬

‫‪.˘"Ú , ˙È ˙ ‰ÈÏ Â‡Ï ˙ÂÂˆÓ Ô È¯Ó‡ ˙ ·¯˜· Ì‚˘ ˙Âȇ¯ ‰ÓÎ ‡È·‰ ‰ÈÓ ‰"„ ‰"‚‰· Ì˘ Ë"ÂÈ ‚ ÂÚ· .Â‬‬
‫‪.ÂË 'ÈÒ ·"Á ͯ· ¯Â˜Ó· ÍÎ ÏÚ ‰Ó˙˘ ‰Ó ‰‡¯ .*Â‬‬