Page 516 - HATAM-1
P. 516
˙·¢˙ אורח חיי ˘‡˙ÂÏ ˙
ואפילו קוד גמר די .הרי קרי להו אסורות להקשות על כ בפשיטות ,הא בעי לאיתויי לב"ד
למכשיר ,וכ"ש שיהיו אסורות למכפר .אלא ולקיי בי' ובערת הרע מקרב ,כיו דהציפור לא
דהתוס' קאי לתר קושיית שהקשו למה לי קרא הרג ולא עביד מידי ,לא פשיט כל כ דבעי
תיפוק ליה ממשקה ישראל וכל שאינו ראוי לאיתויי לב"ד .וא"כ כיו דקיי"ל אי גומרי דינו
למכפר אינו ראוי למכשיר .ותירצו דהוה אמינא של בהמה אלא בפניה .א"כ צריכא רבא למשקיל
לחלק בי היה לו שעת הכשר ללא היה לו ,אע"ג ומיטרי גבי ציפורי עיר הנדחת אי קוד גמר די
דהאמת אינו כ ,דהא מתלתא קראי נפקי דאי וכו' .ומדשתיק הש"ס ופרי בפשיטות לא אמרה
לחלק כמ"ש תוס' מנחות וי"ו ע"א ד"ה כתב תורה שלח לתקלה ,נ"ל דבעיר הנדחת פשוט
וכו' .מכל מקו לא סמ רחמנא וטרח וכתב ליה מאוד אפילו קוד גמ"ד שלח לתקלה הוא ,דהכא
קרא בהדיא גבי מכשיר .ותו כתבי תוספות דאי לא דינו של ציפור גומרי ,אלא דינייהו
לאו קרא .היה צ"ע אי עבר והקריבו אולי היה דהנידחי .ושוב ממילא ממונ אבד בכל מקו
מכפר .על כ כתב קרא טהורות דאפילו מכשיר שהוא .וא עתה ישלח הציפור למדבר ,למחר
אינו ראוי מכ"ש למכפר שאינו מכפר .ומשו"ה וליומא אחרא לכשיגמר די הנידחי יאסר שלל
לא נתבאר ספק זה דהתוס' בשו מו . בכל מקו שהוא.
][Á·ÊÓÏ ‰Ï¯Ú ˘È„˜‰ ÔÈÈÚÂסנהדרי קי"ב ע"א דאר"ח ובנקבצי
Ó"Óנתיישבה היטב קושיית פר"מ נ"י .א לתוכה ,ופליגי בפירושו רש"י ורמב" ,
עיי פ"ד מעכו" הלכה יו"ד ובלח"מ ש .מ"מ
קושייתי מערלה לא נתיישבה ויבואר היינו נכסי שיצאו מש קוד שהודחו אנשי
לקמ אי"ה .א איידי דאיירי אמרתי אעלה בתמר העיר .אבל מכיו שהודחו ונתקבלו עדות מ אז
סנס א' באותה סוגיא אשר זה כמשלש שני עד גמר דינ ,לא יועיל שו הברחה להוציאו
עוררני תלמיד אחד על דברת הרב המגיד פ"י חו לעיר .ואפילו במצולת הי חל עליו פסק
מנזקי ממו הלכה ז' שור שהוא טרפה וכו'. ב"ד לאסרו בהנאה ולהרוג תחלה בעלי חיי
ומסיק דבבהמה לא שיי ובערת הרע מקרב בחרב כמ"ש רמב" ש ובכ"מ ש ד"ה והורגי
יע"ש .והנה הוא נגד ש"ס זה פעמיי בחולי וכו' ,ואח"כ לשרו הנבלה כמ"ש תוס' בשמעתי
חולי ק"מ דבעי שריפה עיי מהרש"א .יהי' אי
קל"ט ע"א וק"מ ע"א וש ביארתי באריכות. שיהיה פשוט להש"ס דהוה שלוח לתקלה אפילו
קוד גמר די ,וממילא פשוט נמי אי שחטו קוד
‡ Íזה ימי או עשור הרהרתי די"ל בפשיטות גמ"ד וישנו בעול הבשר השחוט יחול עליו גמר
די לאוסרו בהנאה ,אע"ג דבשור הנסקל בשרו
קרוב לאמת לפע"ד .דהנה לשו רש"י ריש מותר שאי גומרי דינו אחר שמת .משא"כ הכא
ד קל"ט )ד"ה ובערת( נוטה קצת כה"ה דכתב כדי גומר דיני אנשי עיר הנדחת ומטלטליה נאסרי
לבער רשעי מישראל ,וזה לא שיי בבהמה .על
כ היה נלע"ד דהאי ובערת מצרכינ לתרי מילי בגללה ממילא והוא פשוט.
ושני עניני .א' מי שממיתי אותו מיתה הראויה
לו עפ"י עדי ועדה כדינו ,אזי הוה הכשר מצוה ‡ Ì Óא כבר אכל הבשר קוד גמר די ואח"כ
להביאו לב"ד ולעשות בו כמצותו מובערת הרע,
וזה הוה רק הכשר מצוה .א מי שהוא טרפה נגמר דינ ,לא נתבאר א נימא דעבר
ועדותו אינו יכולי להזימו ,ובטלו ממנו מצות למפרע על לא ידבק ביד או לא .אלא דלא נ"מ
עשה של ד' מיתות ב"ד הכתובה בו ,אלא שהרג דמה שעבר עבר ומלקות ליכא למפרע דהא הוה
בפני ב"ד .לזה עיקור חיוב מיתתו הוא מובערת התראת ספק .א אי הקריבו מספקא להו
הרע ,ואי ש מצות עשה אחרת כדמשמע להתוספות אי אחר הקרבה נגמר דינ איגלאי
מילתא למפרע ולא עלה לש חובה )ומשכחת
בסנהדרי ע"ח ש .
ליה בנכסי צדיקי שבתוכה( או לא.
‰ ‰Âאמת נכו הדבר דבבהמה לא שיי ובערת
„"ÚÙÏÂנ"ל דמ"ש תוס' צ"ע וכו' אי עבר
הרע ועיי מ"ש בזה בס' מגלת אסתר סו
שרש י"ד .ומ"ש אני נלע"ד נכו .א כיו והקדישה וכו' ,לא כתבו כ לדינא.
דמגזירת הכתוב ממיתי אותה ,ואמר רחמנא דנ"ל פשוט דהשתא דגלי קרא ולא אסורות
כמיתת הבעלי כ מיתת השור .א"כ אינהו וכל למעוטי עיר הנדחת שיהי' פסולה לשוחטה