Page 516 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˙‬

‫ואפילו קוד גמר די ‪ .‬הרי קרי להו אסורות‬ ‫להקשות על כ בפשיטות‪ ,‬הא בעי לאיתויי לב"ד‬
‫למכשיר‪ ,‬וכ"ש שיהיו אסורות למכפר‪ .‬אלא‬ ‫ולקיי בי' ובערת הרע מקרב ‪ ,‬כיו דהציפור לא‬
‫דהתוס' קאי לתר קושיית שהקשו למה לי קרא‬ ‫הרג ולא עביד מידי‪ ,‬לא פשיט כל כ דבעי‬
‫תיפוק ליה ממשקה ישראל וכל שאינו ראוי‬ ‫לאיתויי לב"ד‪ .‬וא"כ כיו דקיי"ל אי גומרי דינו‬
‫למכפר אינו ראוי למכשיר‪ .‬ותירצו דהוה אמינא‬ ‫של בהמה אלא בפניה‪ .‬א"כ צריכא רבא למשקיל‬
‫לחלק בי היה לו שעת הכשר ללא היה לו‪ ,‬אע"ג‬ ‫ומיטרי גבי ציפורי עיר הנדחת אי קוד גמר די‬
‫דהאמת אינו כ ‪ ,‬דהא מתלתא קראי נפקי דאי‬ ‫וכו'‪ .‬ומדשתיק הש"ס ופרי בפשיטות לא אמרה‬
‫לחלק כמ"ש תוס' מנחות וי"ו ע"א ד"ה כתב‬ ‫תורה שלח לתקלה‪ ,‬נ"ל דבעיר הנדחת פשוט‬
‫וכו'‪ .‬מכל מקו לא סמ רחמנא וטרח וכתב ליה‬ ‫מאוד אפילו קוד גמ"ד שלח לתקלה הוא‪ ,‬דהכא‬
‫קרא בהדיא גבי מכשיר‪ .‬ותו כתבי תוספות דאי‬ ‫לא דינו של ציפור גומרי ‪ ,‬אלא דינייהו‬
‫לאו קרא‪ .‬היה צ"ע אי עבר והקריבו אולי היה‬ ‫דהנידחי ‪ .‬ושוב ממילא ממונ אבד בכל מקו‬
‫מכפר‪ .‬על כ כתב קרא טהורות דאפילו מכשיר‬ ‫שהוא‪ .‬וא עתה ישלח הציפור למדבר‪ ,‬למחר‬
‫אינו ראוי מכ"ש למכפר שאינו מכפר‪ .‬ומשו"ה‬ ‫וליומא אחרא לכשיגמר די הנידחי יאסר שלל‬

‫לא נתבאר ספק זה דהתוס' בשו מו ‪.‬‬ ‫בכל מקו שהוא‪.‬‬

‫]‪[Á·ÊÓÏ ‰Ï¯Ú ˘È„˜‰‬‬ ‫‪ ÔÈÈÚÂ‬סנהדרי קי"ב ע"א דאר"ח ובנקבצי‬

‫‪ Ó"Ó‬נתיישבה היטב קושיית פר"מ נ"י‪ .‬א‬ ‫לתוכה‪ ,‬ופליגי בפירושו רש"י ורמב" ‪,‬‬
‫עיי פ"ד מעכו" הלכה יו"ד ובלח"מ ש ‪ .‬מ"מ‬
‫קושייתי מערלה לא נתיישבה ויבואר‬ ‫היינו נכסי שיצאו מש קוד שהודחו אנשי‬
‫לקמ אי"ה‪ .‬א איידי דאיירי אמרתי אעלה בתמר‬ ‫העיר‪ .‬אבל מכיו שהודחו ונתקבלו עדות מ אז‬
‫סנס א' באותה סוגיא אשר זה כמשלש שני‬ ‫עד גמר דינ ‪ ,‬לא יועיל שו הברחה להוציאו‬
‫עוררני תלמיד אחד על דברת הרב המגיד פ"י‬ ‫חו לעיר‪ .‬ואפילו במצולת הי חל עליו פסק‬
‫מנזקי ממו הלכה ז' שור שהוא טרפה וכו'‪.‬‬ ‫ב"ד לאסרו בהנאה ולהרוג תחלה בעלי חיי‬
‫ומסיק דבבהמה לא שיי ובערת הרע מקרב‬ ‫בחרב כמ"ש רמב" ש ובכ"מ ש ד"ה והורגי‬
‫יע"ש‪ .‬והנה הוא נגד ש"ס זה פעמיי בחולי‬ ‫וכו'‪ ,‬ואח"כ לשרו הנבלה כמ"ש תוס' בשמעתי‬
‫חולי ק"מ דבעי שריפה עיי מהרש"א‪ .‬יהי' אי‬
‫קל"ט ע"א וק"מ ע"א וש ביארתי באריכות‪.‬‬ ‫שיהיה פשוט להש"ס דהוה שלוח לתקלה אפילו‬
‫קוד גמר די ‪ ,‬וממילא פשוט נמי אי שחטו קוד‬
‫‡‪ Í‬זה ימי או עשור הרהרתי די"ל בפשיטות‬ ‫גמ"ד וישנו בעול הבשר השחוט יחול עליו גמר‬
‫די לאוסרו בהנאה‪ ,‬אע"ג דבשור הנסקל בשרו‬
‫קרוב לאמת לפע"ד‪ .‬דהנה לשו רש"י ריש‬ ‫מותר שאי גומרי דינו אחר שמת‪ .‬משא"כ הכא‬
‫ד קל"ט )ד"ה ובערת( נוטה קצת כה"ה דכתב כדי‬ ‫גומר דיני אנשי עיר הנדחת ומטלטליה נאסרי‬
‫לבער רשעי מישראל‪ ,‬וזה לא שיי בבהמה‪ .‬על‬
‫כ היה נלע"ד דהאי ובערת מצרכינ לתרי מילי‬ ‫בגללה ממילא והוא פשוט‪.‬‬
‫ושני עניני ‪ .‬א' מי שממיתי אותו מיתה הראויה‬
‫לו עפ"י עדי ועדה כדינו‪ ,‬אזי הוה הכשר מצוה‬ ‫‡‪ Ì Ó‬א כבר אכל הבשר קוד גמר די ואח"כ‬
‫להביאו לב"ד ולעשות בו כמצותו מובערת הרע‪,‬‬
‫וזה הוה רק הכשר מצוה‪ .‬א מי שהוא טרפה‬ ‫נגמר דינ ‪ ,‬לא נתבאר א נימא דעבר‬
‫ועדותו אינו יכולי להזימו‪ ,‬ובטלו ממנו מצות‬ ‫למפרע על לא ידבק ביד או לא‪ .‬אלא דלא נ"מ‬
‫עשה של ד' מיתות ב"ד הכתובה בו‪ ,‬אלא שהרג‬ ‫דמה שעבר עבר ומלקות ליכא למפרע דהא הוה‬
‫בפני ב"ד‪ .‬לזה עיקור חיוב מיתתו הוא מובערת‬ ‫התראת ספק‪ .‬א אי הקריבו מספקא להו‬
‫הרע‪ ,‬ואי ש מצות עשה אחרת כדמשמע‬ ‫להתוספות אי אחר הקרבה נגמר דינ איגלאי‬
‫מילתא למפרע ולא עלה לש חובה )ומשכחת‬
‫בסנהדרי ע"ח ש ‪.‬‬
‫ליה בנכסי צדיקי שבתוכה( או לא‪.‬‬
‫‪ ‰ ‰Â‬אמת נכו הדבר דבבהמה לא שיי ובערת‬
‫‪ „"ÚÙÏÂ‬נ"ל דמ"ש תוס' צ"ע וכו' אי עבר‬
‫הרע ועיי מ"ש בזה בס' מגלת אסתר סו‬
‫שרש י"ד‪ .‬ומ"ש אני נלע"ד נכו ‪ .‬א כיו‬ ‫והקדישה וכו'‪ ,‬לא כתבו כ לדינא‪.‬‬
‫דמגזירת הכתוב ממיתי אותה‪ ,‬ואמר רחמנא‬ ‫דנ"ל פשוט דהשתא דגלי קרא ולא אסורות‬
‫כמיתת הבעלי כ מיתת השור‪ .‬א"כ אינהו וכל‬ ‫למעוטי עיר הנדחת שיהי' פסולה לשוחטה‬