Page 518 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˙ · ˘‡‪˙ÂÏ‬‬

‫של אחר אע"ג דג לו אי בו קני לא אימעט‬ ‫˘‪ ·Â‬מצאתי כי כ דעת התומי סי' קמ"א סק"ז‬
‫אלא היכא דכתיב קיחה‪ ,‬שאז צרי שיקחו‬
‫דהאפר של בעלי ע"ש‪.‬‬
‫לעצמו שיהי' לו בו קני ‪.‬‬
‫‪ ÂÏÈÙ‡Â‬נותר דודאי איכא מצות עשה בשריפתו‬
‫‪ ÔÈÈÚÈÂ‬מ"ש ר" ר"פ כל הצלמי דפוס זולצבא‬
‫מ"מ בל יראה ליכא כמו בחמ ‪ .‬ויש לי‬
‫ד שמ"ח ע"ב וז"ל‪ ,‬ואע"ג שאסורה‬ ‫מקו עיו בכריתות כ"ג ע"א פירש"י ד"ה בגסה‪,‬‬
‫בהנאה ואי בה די ממו )פי' אי זוכה ישראל‬ ‫אכילה גסה שאכל הרבה אע"ג דאיסור הנאה הוא‬
‫בהגבהת ע"ז(‪ ,‬אפ"ה כיו שיכולה להתבטל ע"י‬ ‫כשארי כל הקדשי דאסורי בהנאה ומועלי‬
‫גוי מצי זכה בה‪ ,‬ומכא לחמ בפסח של גוי‬ ‫בה דהא חזו נמי לגבוה שא עלו לא ירדו‬
‫שאפשר ישראל לזכות בו והוה חמ של ישראל‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיי לעיל י"ג ע"ב במשנה יש אוכל‬
‫ואסור לעול עכ"ל‪ .‬ביאור דבריו כש שע"ז של‬ ‫אכילה אחת וכו' בתוס' שעל הגליו כתב נמי‬
‫גוי אע"ג מדאגבה ישראל שוב אי לה ביטול‬ ‫לחלק בי קדשי בדק הבית לקדשי מזבח‪ .‬נמי‬
‫עולמית‪ ,‬מ"מ הואיל ואי לא הוה מגביה לא היתה‬ ‫כוונת לכאורה כיו שא עלו לא ירדו שיי בי'‬
‫אפשר להתבטל ע"י גוי‪ ,‬זוכה בה הישראל ומקרי‬ ‫שיווי פרוטה‪ .‬והדבר תמוה הא עכ"פ לכתחילה‬
‫ע"ז של ישראל‪ ,‬שלא יהי' לה עוד ביטול לעול ‪.‬‬ ‫אסור להקריבו ולא שוה כלו ‪ .‬והדברי מראי‬
‫ה"נ חמצו של גוי בפסח‪ ,‬כיו דאי הוה מניח לה‬ ‫ע"ד שכתב רש"י בפ"ק דחולי )ד‪ ,‬ב( בסוגיא‬
‫בבית גוי עד אחר הפסח היה מותר‪ ,‬נמצא יש בו‬ ‫דמחליפי ‪ ,‬דא עבר ומכר דמיו מותרי מצינו‬
‫שו מציאות בעול שיהיה שוה מידי‪ ,‬א"כ יש‬ ‫דמי לחמ בפסח‪ .‬והתוס' הקשו הא עכ"פ‬
‫בו קני לישראל שא זוכה בו בפסח נעשה חמצו‬ ‫לכתחלה אסור למוכרו‪ .‬ואולי בקדשי מזבח סגי‬
‫של ישראל ליאסר עול ‪ ,‬ומהאי טעמא לוקה נמי‬ ‫בכזית בלא פרוטה‪ .‬והיינו דמחלק בי גסה לדקה‪.‬‬
‫ועיי פסחי ל"ג ע"א‪ .‬ומאי דאקרי קדשי מזבח‬
‫הקונה חמ בפסח‪.‬‬ ‫אע"ג דאינו ראוי עוד למזבח‪ ,‬לזה קאמר דעכ"פ‬
‫א עלה לא ירד‪ ,‬א"כ אכתי ש קדשי מזבח‬
‫‪ Ú"ˆÂ‬במג"א סי' תקפ"ו סק"ה ע"ש היטב דמ"ש‬ ‫עליו‪ .‬ומיהו כזית בעי'‪ .‬והיינו דמחלק בי גסה‬
‫דאית ביה כזית לדקה דלית ביה כזית‪ .‬והיינו נמי‬
‫מג"א ש דקבלת אחריות הוה קני מחמ ‪,‬‬ ‫דמחלק בי ימות החמה לגשמי דכשהוא סרוח‬
‫צ"ע בפסחי ה' ע"ב משמע הת דכתיב לא‬ ‫פקע מיניה ש אכילת מזבח עיי בכורות כ"ג‬
‫ימצא אבל בעלמא לא‪ .‬ועוד וכי יאמר מג"א גוי‬
‫שהפקיד ע"ז לישראל אי לה ביטול כמו חמ ‪.‬‬ ‫ע"ב ובתוס' ד"ה אחת וכו' וק"ל‪.‬‬

‫‪ „"ÚÏ ‰Â‬בישוב זה דודאי גזל וחייב באחריותו‬ ‫·‪ ‡‰‬סלקינ דשאני חמ משארי איסורי הנאה‬

‫יש סברא יותר שתיאסר מפקדו ‪,‬‬ ‫ולעול איסורי הנאה מיקרי של בעלי רק‬
‫שהרי הגזל דעתו לשקוע אצלו משא"כ מפקיד‪.‬‬ ‫דלא מיקרי פרי כדעת הרמב" ‪.È‬‬
‫והשתא קשה מנ"ל לש"ס דלא ימצא קאי אנפקד‬
‫דלמא אגזל חמ ‪ .‬אע"כ פשיטא לש"ס דגזל לא‬ ‫‪ Ì Ó‡Â‬התוס' בסוכה )לה‪ ,‬א ד"ה לפי( לא ס"ל‬
‫בעי קרא ואפילו בע"ז ושארי איסורי נמי וע"כ‬
‫כרמב" ‪ ,‬כמו שרמז מג"א הנ"ל‬
‫קרא אהפקיד קאי וא"ש‪.‬‬ ‫מדהקשו מלולב‪ .‬ועדיי אני אומר הת כתיב‬
‫ולקחת לכ שתקחו אותו לעצמכ ואי בו קני‬
‫‪ Ó"Ó‬מוכח ממג אברה דלא כהר" הנ"ל‪ .‬ונ"ל‬ ‫לעצמו‪ .‬אבל בקרב לא כתיב שיקחנו לעצמו‬
‫שיהי' שלו אלא יקריב קרבנו ולא של אחר‪ .‬וכ‬
‫לכ"ע כל איסורי הנאה לבר מחמ מקרי‬ ‫יקדיש ביתו ולא בית של אחר‪ .‬אבל כל שאינו‬
‫של בעלי הראשוני ‪ ,‬רק לא שיי ביה קני‬
‫ולקחת לכ ‪ .‬וג פרי לא מקרי‪ ,‬אבל ביתו‬
‫וקרבנו מקרי‪ .‬ומיושב כל הקושיות שהקשינו‪.‬‬

‫‪,ÁÒÙ· ıÓÁ ‰ ˘Ó· ·È˘Á ‡Ï ȇӇ ‰Ï¯Ú· ˘„˜Ó‰ ‰"„ ·"Ú Â" ÔÈ˘Â„È˜ 'ÒÂ˙ ˙È˘Â˜ ·˘ÈÈÏ Ï" ‰Â‰ ‰Ê· :·˜ÚÈ Ï"‚È ˙‰‚‰· .È‬‬
‫‪Ó"Ó Ô‰ÈÓ„ ¯ÈÙ˘ ȉ ʇ Ì"ÂÎÚÏ ¯ÎÓ· ȯÈȇ„ ÌÂ˘Ó Â„È· ÏÊ‚ ȉ ‡Ï ˙˘„Â˜Ó Ô‰ÈÓ„· ˘„Ș ԯÎÓ ÈΉτ Ì˘ ˘"‡¯ ˘"ÓÙÏ‬‬

‫‪.˜"„ ‰Ê ˘"Ï ÌÈÏÚ· ÂÏ Ôȇ· Î"‡˘Ó ÌÈÏÚ· ÂÏ ˘È ȇ ‰Ê ÏΠȇ¯ ¯·„‰ ȯΠ‰Ï ÔÂÈÎ ÏÊ‚ ȉ ‡Ï ԉÈÓ„· ˙˘„˜Ó‬‬