Page 522 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˙ ‪˙Âχ˘ Â‬‬

‫שלמה בסנהדרי כ"א‪ .‬ובמהרש"א ח"א ש בעני‬ ‫בבת אחת‪ ‡È‬פסח מצה מרור‪ ,‬וא כ א יקחו‬
‫ב' שערות‪ ,‬ושניה לא ראו דברי חי' הר" ש ‪.‬‬ ‫משלשת שוה בשוה כשיעור החזקת בית הבליעה‬
‫אחר הריסוק‪ ,‬בטוחי ה שיצאו ידי חובת ‪ .‬וא‬
‫‪ ˙ÚÎÂ‬נלע"ד בישוב קושי' הנ"ל‪ ,‬דכש שהיו‬ ‫כיוו האמת אתי עשה ודחי לא תעשה‪ ,‬רק‬
‫דחששא שמא השיעור הוא פחות הרבה מזה‪ ,‬וכבר‬
‫פירותיה משוני לטובה‪ ,‬כ היו גידולי‬ ‫יצא ידי חובת מצה בהחצי‪ ,‬ואיד איסורא אכיל‪.‬‬
‫האנשי ובריאות גופ באופ טוב ונאות‪ ,‬והיה‬ ‫לזה אני אומר הא ראוי היה שיהיה פסח מצה‬
‫שיעור אכילה דידהו בזית דידהו‪ .‬ואע"ג דאמרינ‬ ‫ומרור מבטלות זו את זו‪ ,‬לולי דמצות אי מבטלי‬
‫בעלמא אכלו קמעא ומתבר במיעיה ‪ .‬אי הכי‬ ‫זא"ז )פסחי קטו‪ ,‬א(‪ .‬וא"כ תינח מה שהוא כשיעור‬
‫נמי דבעלמא אד אוכל כמה זיתי בזיתי דידיה‬ ‫מצותו‪ ,‬א היותר על השיעור‪ ,‬והוא איסור חדש‬
‫ואינו שבע‪ ,‬ולה היה די בזית דידהו ומתבר‬ ‫מתבטל בפסח ומרור ובמצת מצוה‪ .‬ואפשר אפילו‬
‫במעיו‪ .‬ועיי ר"פ טר בקלפי תוס' ישני ד"ה‬ ‫טע כעיקור לא נשאר בו‪ ,‬ולק"מ קושי' הנ"ל‪.‬‬
‫שמגיע כפול‪ .‬ובמקו אחר פרשתי מ"ש הקב"ה‬
‫וה מדקדקי עד כזית )ברכות כ‪ ,‬ב(‪ ,‬ר"ל שכבר‬ ‫‪ ÔÈÈÚÈÂ‬היטב בלשו תוס' בכורות כ"ג ע"א ד"ה‬
‫שבעו לי' משיעור פול ודוחקי עצמ לאכול עד‬
‫כזית לבר בהמ"ז מ המובחר דכתיב ואכלת‬ ‫נבילה וכו' בסו הדבור‪ ,‬וי"ל דלעני‬
‫אכילה וכו' ע"ש וק"ל‪ .‬ומה שצ"ע דבתירוצ לא‬
‫שיעור אכילה‪ .‬וש ביארתי‪.‬‬ ‫מיתרצא ה דליבטל מי ומלח‪ ,‬וה דשער נזיר‬

‫‪ Ó"Ó‬בהא סלקינ דנראה דהכל לפי הזמ ‪ .‬וא‬ ‫סו תמורה‪ ,‬כבר בארתי במקו אחר‪.‬‬

‫הגאו הצל"ח אמר להחמיר‪ ,‬מ"מ להורות‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬זה לי שני רבות עמדתי על החקירה הלא‬
‫לאחרי לאסור להו ולבטל נמי ממצות עשה של‬
‫אתרוג במידי דלא ברירא ל ‪ ,‬לא נראה לי‪ .‬דא‬ ‫ברכת של ישראל הי' חטי ככליות‬
‫אי האיסור ברור כאחותו שהיא אסורה לא‬ ‫ועדשי כדינרי זהב )תענית כג‪ ,‬א( ומסתמא כל‬
‫נאמרה‪ .‬והלל אמר )פסחי סו‪ ,‬א( הנח לה‬ ‫הפירות ככה‪ ,‬ועיי כתובות קי"ב ע"א אפרסקא‬
‫לישראל א אינ נביאי בני נביאי ה ‪ ,‬ומכ"ש‬ ‫כאילפס וקטופי כעיגלי‪ .‬וא"כ קרא אר חטה‬
‫בשיעור אתרוג דלא כתיב אלא פרי וכמו שכתבתי‬ ‫ושעורה וכו' דכולו לשיעורא נאמר )ברכות מא‪ ,‬א(‪,‬‬
‫והרי קרא מיירי בפירות של אר ישראל ואי‬
‫לעיל ג הצל"ח מודה לפע"ד‪.·È‬‬
‫נשער )בחוש( ]בזיתי [ שהיו גדולי מאד‪.‬‬
‫‪ ˘"ÓÂ‬מכ"ת דבאוכל בליל ר"ח פת מבר‬
‫‪ ‡ϷÂ‬הכי נמי דוחק גדול לומר שהיו הבית די‬
‫]ומזכיר[ יעלה ויבא אע"ג דהתחיל ביו‬
‫ער"ח‪ .‬הנה אמת נכו הדבר‪ ,‬ויפה עשה וכ‬ ‫צריכי להביא פירות ממדינות נכריות‬
‫לשער בה שיעור תורת משפט אלקי האר‬
‫להלכה‪.‬‬ ‫הקדושה‪ .‬וג הקרא אינו סובל‪ ,‬דהרי מיירי‬
‫‪.˜"ÙÏ ‡"Ù˜˙ Ô¢Á¯Ó ‰"Î '‰ ÌÂÈ ·"Ù‬‬ ‫בפירות של אר ישראל וברכותי'‪ .‬ועיי חכמת‬
‫‪Ò"˜‰˘Ó‬‬

‫˙˘‪·Ù˜ ‰·Â‬‬
‫]‪[ÌÈÓÈ ¯‡˘· „Á‡Â „Á‡ ÏÎÏ ÌÈ ÈÓ '„ ˙ÁȘÏ‬‬

‫ביו השני‡‪ ,‬די"ט ראשו חל בשבת·‪ .‬והוא ציוה‬ ‫‪ ¯ÈÚ‬א' גדולה לאלקי שבשנת תקע"ד לפ"ק לא‬
‫לי אח"כ טעמו ונימוקו‪ ,‬דהנה בברייתא דסוכה‬
‫מ"א ע"ב דרשינ ולקחת שתהא לקיחה לכל‬ ‫היה בבית הכנסת שלה אלא אתרוג אחד‪.‬‬
‫אחד ואחד בלי שו חולק‪ .‬וא"כ תימה על‬ ‫וציוה הגדול שיקח השליח ציבור עבור כול ‪,‬‬
‫וה ישמעו הברכה ויענו אמ ‪ ,‬ויצאו ידי חובת‬

‫‪-Ë΢˙- ˙ÂÈ‚ÂÒ 'ÈÁ·Â · ,‚˜ ÔÈÏÂÁ Ò"˙Á 'ÈÁ 'ÈÚ .¯Á·ÂÓ‰ ÔÓ ‰ÂˆÓ ‡Â‰˘ ·˙Πʈ¯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔωÏ .ÊΘ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Î"Π.‡È‬‬
‫„‪.·"ˆÂ Á"ψ‰ ÌÚ ÌÈÎÒ‰ ÊΘ 'ÈÒ ÏÈÚÏ .·È .· ¯ Û‬‬

‫˙˘‪·Ù˜ ‰·Â‬‬
‫‡‪‰‡¯ ÔΠ.„‡¯· „"·‡ Â˙Âȉ· ‰È‰ ‰Ê ‰˘ÚÓ ÂÈχ ÔÈÂÎ˙ Ò"˙Á‰˘ ¯Ú˘Ï Ϙ  ,‚"ȉ Ê"Ù ·ÏÂÏ 'ω ÍÏÓ‰ „È· ‡ˆÓ ‰Ê ¯·„ .‬‬

‫‪.‰Ê· Ìȯ·„ ˙ÙÒÂ˙ [ÌÈÏ˘Â¯È ÔÂÎÓ] ˙"„‰Ó Ó"‰È ‰‡¯Â .Ì˘ Ó"‰È· Â È ÙÏ ¯‡Â·Ó˘ ‰Ó ÌÚ Ìȇ˙Ó˘ ÔÈ Ú‰ ͢ӉÓ‬‬
‫·‪.ÏÂÁ· ÏÁ Ô¢‡¯‰ ÌÂȉ˘ Û‡ ,Ô¢‡¯‰ ÌÂȉ „·ÏÓ ,Ò"‰Á ÈÓÈ Ïη ‰"‰„ Ù"  .‬‬