Page 529 - HATAM-1
P. 529

‫‪‚Ò˙ ¯ÙÂÒ‬‬  ‫תשובה קפה‬                         ‫‪Ì˙Á‬‬

‫הת דניחא ליה דליהוי כפרה‪ ,‬וכדפרי מגיטי‬      ‫קרב יע"ש‪ .‬וא"כ לא שייכי בנשי דלאו בני כיבוש‬
‫דחובטי אותו ואומרי לו עשה מה שישראל‬          ‫נינהו‪ .‬וא"ש לה מא דאמר דסוכות ממש הוה‪.‬‬
‫אומרי ל קאמר שאני הת משו מצוה לשמוע‬
‫דברי חכמי ‪ .‬ואילו לעיל גבי עולה לא אמר הכי‬  ‫‪ ı¯È˙·Â‬השני כתב בש מהר"ח אלפאנדרי‬
 ‫משו דמצוה לקיי דברי תורה‪ ,‬ומה צור‬
                                            ‫הנ"ל דבירושלמי איתא שה היו‬
                ‫לתלות בכפרה‪.‬‬                ‫באותו סכנה‪ ,‬משמע דוקא ]משו [ במקו סכנה‬
                                            ‫ולא משו נס דענני כבוד דלא הוה סכנה‪ .‬וצ"ע‬
‫‪ ‡ÁÈ Â‬לי דרמז למ"ש הרמב" ספ"ב מגירושי‬       ‫קצת כיו דסברא דאורייתא‪ ,‬מנ"ל לחלק בי‬
                                            ‫סכנה לנס‪ .‬ולכאורה ]צ"ל[ היא גופא נפקא ל‬
‫)הל' כ( דיצרו אנסיה וכיו שמכי אותו‬          ‫ממצה וסוכה‪ ,‬מדמחייבינהו רחמנא במצה‬
 ‫עד שתשש כח יצרו‪ ,‬שוב גרש לרצונו‪ .‬וצרי‬      ‫ופטרינהו מסוכה‪ ,‬ש"מ לחלק בי סכנה לנס·‪.‬‬
‫לומר לפ"ז מ"ש בשבת פר"ע )פח‪ ,‬א( מכא‬         ‫ואי הכי נמי כדפרי למה לי אזרח להוציא‬
‫מודעא רבא לאורייתא‪ ,‬למה לא נימא כיו‬          ‫נשי ‪ ,‬הוי מצי לשנויי דהו"א לחייבינהו משו‬
 ‫שכפה ]עליה [ הר כגיגית ותשש כח יצר‬         ‫שהיו באותו הנס דענני כבוד‪ ,‬ולא הוה ידעינ‬
 ‫כבר קבלו התורה מרצונ ‪ .‬דכל דברי רמב"‬       ‫לחלק בי נס לסכנה‪ ,‬אלא משו דה שה היו‬
‫היינו אחר שכבר קבלנו התורה‪ ,‬וזה האיש‬        ‫באותו הנס ממצה נפקא ל ‪ ,‬ע"כ עדיפא מיניה‬
‫בכלל מקבלי התורה‪ .‬א"כ נאמר יצרו אנסו‬        ‫קאמר‪ ,‬דה"ל סד"א למיל גז"ש ט"ו ט"ו‬
‫לפי שעה‪ ,‬וכשתשש כח יצרו חוזר לרצונו‬
‫הראשו ‪ .‬אבל על עיקור קבלת התורה מעיקרא‬                         ‫ממצות‪.‬‬
‫לא שיי זה‪ ,‬על כ שפיר קאמר מודעא רבא‬
                                            ‫‪ Ê"ÙÏÂ‬תינח למ"ד ענני כבוד היו‪ ,‬א"כ שפיר‬
                  ‫לאורייתא‪.‬‬
                                            ‫מוכח מדחייבינהו במצה ופטרינהו‬
‫‪ Î"‡Â‬תינח אחר מעשה דאחשורוש שכבר‬            ‫מסוכה‪ ,‬ש"מ לחלק בי סכנה לנס‪ ,‬ומשו הכי‬
                                            ‫דקדק הירושלמי שא ה היו באותו סכנה‪.‬‬
 ‫קבלו התורה ברצו א"כ כופי וג‬                ‫משא"כ למ"ד סוכות ממש‪ ,‬והיינו במלחמות‬
‫דמכיו שתשש כח יצרו חזר לרצונו הראשו ‪.‬‬       ‫סיחו ועוג כנ"ל שאי שייכות לנשי ‪ ,‬בזה אי‬
‫אבל קרא דלרצונו לפני ה' הלא נאמר ג בבית‬     ‫ראיה לחלק בי סכנה לנס‪ .‬ואזלא ש"ס דיל‬
‫ראשו קוד מעשה דהדר קבלוהו בימי‬              ‫כה מ"ד‪ ,‬ומשו"ה אמר שה היו באותו הנס‬
‫אחשורוש‪ ,‬וא"כ מעיקרא לא לרצונו היה‪.‬‬         ‫ולא באותו הסכנה‪ ,‬דכל שהיו באותו הנס סגי‪.‬‬
 ‫ובשלמא סת ישראל המביא קרבנו מקבלי‬
‫ממנו‪ ,‬דהרי ברצונו נותנו ומקריבו‪ .‬אבל מי‬     ‫‪ ÔÎÂ‬י"ל דעת רשב" )פסחי קח‪ ,‬ב( שכתב שה‬
‫שצווח ואינו רוצה לית ‪ ,‬אי נכו אותו ונאמר‬
‫חזקה שמכיו שתשש כח יצרו חוזר לרצונו‬         ‫היו בעיקור הנס‪ .‬והוקשה לו ממה דאיתא‬
‫הראשו ‪ .‬הרי כל קבלת התורה הי' באונס‬         ‫בירושלמי שהיו בספק דלהשמיד‪ ,‬י"ל בהיפו ‪,‬‬
‫מעיקרא‪ .‬ותינח להסוברי לחלק בי תורה‬          ‫דש"ס דיל אזיל למ"ד ענני כבוד ממש‪ ,‬א"כ‬
‫שבכתב שהקדימו נעשה לנשמע לתורה שבע"פ‬        ‫מדחייבינהו במצות ופטרינהו מסוכות‪ ,‬ש"מ‬
‫א"ש‪ .‬אבל אות שאינ סוברי זה החלוק‬            ‫לחלק בי שהיה לה זכר בעיקור הנס‪ ,‬או שלא‬
‫קשיא‪ .‬על כ הוצר לומר ניחא לי' דלהוי לי'‬     ‫היה לה שו זכר בעיקור הנס‪ ,‬רק שג ה היו‬
                                            ‫באותו הנס‪ .‬אבל הירושלמי אתיא כאיד מ"ד‬
                    ‫כפרה‪.‬‬                   ‫דסוכות ממש היו ולדידיה ליכא לחלק עיי וק"ל‪.‬‬

      ‫]‪[‡È¯ÂÙ· ÈÓÂÒ·Ï ˘È ȇ ·ÂÈÁ‬‬                        ‫]‪[˙ˆӷ ‰ÈÙÎ‬‬

‫‪ Ô"¯‰‬פ"ק דמגלה )ז‪ ,‬ב( כתב על ש ר' אפרי ‪,‬‬    ‫‡‪ È˙¯Ó‬אעלה בתמר לקיי איגרת הפורי הזאת‬

‫מהא דק רבה ושחטיה לר' זירא בטל ליה‬          ‫להעלות איזה גרגרי אשר עלו במצודת‬
‫מאי דאמר רבא חייב איניש לבסומי וכו'‪ .‬וא"כ‬       ‫רעיוני בימי הללו יומא דפוריא איני ‪.‬‬
‫צ"ע על הרי" ופוסקי שהביאו להלכתא‪ .‬ועל‬
                                            ‫·‪ 'ÒÓ‬ב"ב בסוגיא דתלויה זבו )מח‪ ,‬א( קאמר‬

                                            ‫הש"ס כדפרי מיקריב אותו לרצונו שאני‬

                                            ‫·‪.‡ ,ÁÎ ‰ÎÂÒ ¯ Ï ÍÂ¯Ú 'ÈÚ .‬‬
   524   525   526   527   528   529   530   531   532   533   534