Page 133 - Step and repeat document 1
P. 133
תורת חכם 'א ענף -דומילה עצמאב רובידב קיספהל רתומ םאה קלג
שאין להפסיק באמצע דברי תורה לדברי שיחה בטלה ודבר חמור הוא .וכעת
מצאתי שכן דעת הגר"א בפירוש המשנה וז"ל :המהלך בדרך ושונה וכו' כמ"ש
בפ"ב דחגיגה (יב ):כל הפוסק (מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים)
שנאמר הקוטפים מלוח וכו' ובפ"ה דב"ב (עט ).כל הפורש מדברי תורה (אש אוכלתו)
שנאמר (יחזקאל טו) ונתתי את פני בהם ,מהאש יצאו והאש תאכלם .עכ"ל.
ביאור רש"י לדברי המשנה
ד .והנה רש"י רוח אחרת עמו בפירוש המשנה שכתב וז"ל :מה נאה ניר זה ,שדה
שנחרשה .המהלך בדרך ושונה ול"ג יחידי .ה"ז מתחייב בנפשו ,כלומר מסתכן
בנפשו כי כשעוסק בתורה אין רשות לשטן להזיקו וכיוון שפוסק על "דברים
בטלים" ניתנה לו רשות .הכא ל"ג מעלה עליו הכתוב דהא לא כתיב קרא .עכ"ל.
והנה מדברי רש"י מוכח לכאורה שכל האיסור להפסיק מדברי תורה הוא מפני
סכנת הדרכים ,הא לאו הכי אין איסור להפסיק מדברי תורה ויש להקשות על
דבריו מהגמ' בע"ז הנ"ל דמוכח שיש איסור עצמי להפסיק מדברי תורה ולא איסור
צדדי מפני סכנת הדרכים .ואין לומר דזה גופא ,שעוסק בדברי תורה ומפסיק ,זה
גופא גורם עליו קטרוג ,דמלשון רש"י משמע שהסכנה היא מצד שהדרכים הם
בחזקת סכנה והשטן מקטרג בשעת סכנה .גם נראה שדעתו שההפסק במשנה הוא
לדברים בטלים ולא לדבר מצוה ודלא כפירוש הרב מדרש שמואל שההפסק הוא
לדבר מצוה ובעיר נחשב לעוון קל אלא לדעת רש"י ההפסק הוא לדברים בטלים
ואעפ"כ משמע שמתחייב בנפשו מצד סכנת הדרכים הא לאו הכי כשאינו בדרך
משמע שאין איסור בדבר וקשה כנ"ל.
הגדרת האיסור כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה
ה .והנלע"ד בזה דיש לחלק בין סוגים שונים של הפסק דהנה לשון הגמרא במסכת
עבודה זרה (דף ג ):הפוסק מדברי תורה "ועוסק" בדברי שיחה ,משמע שעושה
"עסק" מדברי שיחה דהיינו שמפסיק לגמרי ,משא"כ המשנה באבות :ומפסיק
ממשנתו "ואומר" מה נאה אילן זה ,משמע שהוא רק דיבור בעלמא ולא שיחה
ממש ואינו "מתעסק" בדבר ולכן לדעת רש"י סוג ההפסק במשנה באבות אינו
בגדר של עונש גחלי רתמים אלא שמ"מ הרי בפועל אינו לומד תורה ונכנס בסכנה
המצויה בדרכים .ויש להביא ראיה לכך מדוד המלך ע"ה שביום שעמד להיפטר מן
העולם עסק בתורה ולא יכל השטן לקחת את נשמתו עד שגרם לו רגע אחד
לפסוק מדברי תורה ע"י נפילה( ,שבת ל .):והנה זה ודאי שאין זה נחשב כפוסק