Page 134 - Step and repeat document 1
P. 134
'ו ןמיס -לוח יכרצל ודומילמ קיספהל תורת חכם קלד
מדברי תורה אך כיון שבפועל לא עסק בתורה לא הגנה זו עליו ,וה"ה למהלך
בדרך ואומר מה נאה אילן זה דאף דהוי דיבור בעלמא ואינו בכלל העונש החמור
של גחלי רתמים ,מ"מ כיון שבאותו רגע אינו עוסק בתורה בפועל שוב אין התורה
מגינה עליו ,והרי הדרכים בחזקת סכנה והשטן מקטרג בשעת הסכנה .וכעת מצאתי
בספר בתורתו יהגה (פ"ה הערה )11שכתב חילוק זה בין המפסיק בשיחה בעלמא
שאינו בעונש גחלי רתמים לבין העוסק בשיחה בטלה וכתב להביא ראיה לחילוק
זה מדברי המג"א (או"ח סימן קלא ס"ק א') דהנה בש"ע כתב שאין להפסיק בדיבור בין
תפילת העמידה לבין נפילת אפים וכתב המג"א דבשיחה בעלמא מותר ,הא להדיא
דיש לחלק בין סוגי השיחות ,שדווקא כשעוסק בשיחה ממש אסור אבל שיחה
בעלמא אינה נחשבת להפסק .ע"ש 3.ומכל האמור למדנו חידוש גדול שהפסק
בדיבור בעלמא אינו בכלל מאכילין אותו גחלי רתמים.
והנלע"ד דאין זו דעת רש"י בלבד דיש לומר דאף שאר המפרשים הנ"ל (באות ב')
רבנו עובדיה מברטנורה המאירי והרשב"ם שכתבו שהאיסור הוא משום
עצם ההפסק מלימוד תורה י"ל דאף הם יודו שהוא דווקא כשמסיח דעתו מהלימוד
ממש ע"י שקובע לדבר בדברים אחרים שאינם מעניין הלימוד וכלשון הגמרא בע"ז
"פוסק" מדברי תורה "ועוסק" בדברי שיחה ,אבל דיבור בעלמא אף שאינו מעניין
.3ולאחר מחשבה נ"ל להביא עוד ראיה ליסוד זה דהנה בגמרא ברכות (דף יד ).בעא מינה אחי,
תנא דבי רבי חייא ,מרבי חייא ,בהלל ובמגילה מהו שיפסיק [לשאלת שלום] מי אמרינן ק"ו ק"ש
דאורייתא פוסק [באמצע הפרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ,ובפרקים שואל מפני הכבוד
ומשיב שלום לכל אדם] הלל דרבנן מבעיא או דילמא פרסומי ניסא עדיף א"ל פוסק ואין בכך
כלום [דהיינו כמו בק"ש] .אמר רבה ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל [י"ח יום שההלל חובה לכל
אדם] בין פרק לפרק פוסק ,באמצע הפרק אינו פוסק ,וימים שאין היחיד גומר בהם את ההלל
אפילו באמצע הפרק פוסק .וכתבו תלמידי רבנו יונה והרא"ש בשם רבנו תם וז"ל הרא"ש :מכאן
מדקדק רבנו תם דצריך לברך עליו אפילו בימים שאין היחיד גומר בהן דאי אין מברכין עליו
תחלה וסוף הוי כאדם שקורא "בספר תהלים" ולא שייך ביה "הפסקה" עכ"ל ובתר"י וז"ל :דאם
איתא שאינו מברך כיון שאינו אלא קריאה בעלמא למה "לא יפסיק לכל דבר" וכו' ע"ש .וקשה וכי
מותר להפסיק באמצע הלימוד לכל דבר ולשיחה בטלה? אלא יש להוכיח מכאן שאין איסור להפסיק
לשיחה בעלמא באמצע הלימוד אא"כ "עוסק" בשיחה בטלה .אלא דיש לדחות די"ל שהכוונה "כל
דבר" היא אף שלא מפני הכבוד והיראה ולעולם יש צורך בדבר ואינה סתם שיחה בטלה .ומצאתי
שכ"כ המאירי בפירוש המשנה (אבות פ"ג מ"ט) וז"ל :אין לפסוק מדברי תורה לצורך עסקי הזמן רק
לפי הצורך ההכרחי ואפילו כשיגיע הצורך לא יתיר לעצמו להפסיק לשיחה בטילה ולמה שאין לו
צורך בו .עכ"ל .וכן שמעתי מהג"ר יהודה שפירא (שליט"א) זצ"ל דכל שיש צורך בדבר אין בו איסור
הפסקה ,דחשיב כדבר מצוה שיש בו צורך .וכן דעת הגר"ח קניבסקי שליט"א .וע"ע במשנ"ב בביאור
הלכה (סי' תכב סע' ד')[ .עוד יש לחלק בדרך אחרת דיש הבדל בין אמירת תהילים דרך הלל ושבח
לבין לימוד ממש .עוד יש לחלק ע"פ המתבאר להלן הערה .6ע"ש].
