Page 136 - Step and repeat document 1
P. 136
'ו ןמיס -לוח יכרצל ודומילמ קיספהל תורת חכם קלו
"במילה אחת" יש איסור הפסק ונראה שאף בית הלל מודים שאין לומר מרפא
בבית המדרש דמה שהתירו עניית אמן הוא משום ברוב עם שהוא חלק מעשיית
המצוה ומבטלין תורה בשביל עשיית מצוה ,הא בלאו הכי איכא איסורא אף במילה
אחת ,והנה זה ברור שבמילה אחת בודאי שאין היסח הדעת וזה לא כמו שכתבנו
באות הקודמת שדווקא כשעוסק בשיחה איכא איסורא שאז מסיח דעת.
אלא שהנה המעדני יום טוב (הנ"ל) הוסיף וכתב וז"ל :ואי לאו הא (דברי תר"י) אמינא
דהכא לאו משום עניית אמן בלחוד חשו ,אלא שההכנה שיתכוונו לשמוע הוא
אריכות זמן שישתקו מגרסתם עד שיתכוונו כולם כאחד וכן דייק לשון רש"י6.
עכ"ל .הא קמן שמבין בדעת רש"י שהביטול אינו מצד עניית האמן אלא מצד
ההכנה לדבר שהוא גורם לביטול וא"כ בודאי הוי היסח הדעת ולעולם "במילה
אחת" או "בשיחה קלה" שאינו מסיח דעת אין בו איסור וכדברינו באות הקודמת,
ולפ"ז צריך לומר דאף בית ר"ג שלא אמרו מרפא בבית המדרש הוא מחשש שמא
ייגרר להסיח הדעת .וכן נראה שהבין המשנה ברורה (סי' רח"ץ ס"ק ל"ו) .ע"ש .ולפ"ז
מה שהתירו בית הלל לברך בקול רם ולא חשו להכנה שיתכוונו לשמוע ובנתיים
יגרם ביטול תורה משום שמצוה לברך ברוב עם ,נמצא שההכנה גופא היא חלק
מהמצוה ולא שייך בזה ביטול תורה דאם לא כן בכל הכנה לדבר מצוה נאמר דהוי
ביטול תורה כמו חיפוש ד' המינים וכו' ,משא"כ עניית מרפא אף דהיא גופא דבר
מצוה מ"מ יכול שיגרם מזה ביטול תורה שאינו שייך לעצם עניית המרפא.
הוי דבר מצוה המזדמן באמצע הלימוד דשרי להפסיק הלימוד בגינו ,דהנה המקור לאמירת "מרפא"
בעת העיטוש הוא בפרקי דרבי אליעזר (פרק נב) הוב"ד בגיליון הש"ס (ברכות שם) וז"ל :מיום שנבראו
שמים וארץ לא היה אדם חולה ,אלא אם היה בדרך או בשוק והיה עוטש ,ונשמתו יוצא מנחיריו,
עד שבא יעקב אבינו וביקש רחמים ואמר ריבון כל העולמים אל תיקח נפשי ממני עד שאצווה את
בני ובנותיי ונעתר לו לפיכך "חייב" אדם לומר בעטישתו חיים שנהפך המוות הזה לאור שנאמר
וכו' .עכ"ל .ולכאורה על פי האמור הוי דבר מצוה שמודה לה' שאין אדם מת מתוך העטישה וא"כ
מדוע לא יפסיק באמצע לימודו להודות ,ושאני עניית אמן שאין לגרום לכתחילה לענייתה באמצע
הלימוד אבל מרפא שבא באמצע הלימוד מדוע לא יודה לה' אפילו באמצע הלימוד .ואולי יש לומר
דמש"כ במדרש ש"חייב" לומר בעטישתו חיים הוא לאדם עצמו ולא לאחר וממילא אין כאן דבר
מצוה גמור להפסיק הלימוד בגללו ולמדנו דאף במילה אחת הוי הפסק ושל בית רבן גמליאל אף
בשיטת בית הלל קאמרו.
.6ואין לומר לכאורה שדעת רש"י שאין האמן הפסק מצד שהוא דבר מצוה אף לב"ש ,ולכן פירש
שהאיסור מצד ההכנה לעניית אמן ולעולם אפילו במילה אחת הוי הפסק .דאם כן דברי רש"י בפירוש
המשנה לא יעלו בקנה אחד כפירושו פה .ולכן נראה כדברי המעדני יום טוב שבמילה אחת לא הוי
הפסק ודברי רש"י במשנה באבות מסייעים לדבריו.
