Page 66 - Step and repeat document 1
P. 66
'ב ןמיס -ורהת של העמל תורת חכם סו
דשמעתא סברא .ופרש"י עיקר קיבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי
החכם הוא שכר המרוצה שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גירסא ולומר שמועה
מפי רבן לאחר זמן שיקבלו שכר לימוד .אגרא דכלה ,שבת שלפני הרגל שהכל
נאספין לשמוע הלכות הרגל .אגרא דשמעתא סברא ,שהוא יגע וטורח ומחשב
להבין טעמו של דבר .עכ"ל 1.והעולה מדברי הגמרא ודברי רש"י שלימוד בלא
הבנה ובלא טירחא אינו נחשב לימוד .שהרי מדברי רבי זירא למדנו שאותם הבאים
לשיעור ואינם מבינים את הנאמר בו אין להם שכר לימוד ומקבלים שכר רק על
מרוצתם לשיעור .עוד למדנו מדברי רש"י "שהבנה" הכוונה ,שאחרי השיעור יודע
לומר מה נלמד ,אבל אם אינו יודע לומר מה נלמד אינו נחשב שלמד ואין לו שכר
לימוד .ומדברי רבא למדנו שלימוד נקרא לטרוח ולהבין טעמי ההלכות אבל לימוד
ההלכה בלא שיתאמץ להבין טעמיה אינו נחשב ללימוד .ונראה שרש"י מבדיל בין
שמיעת שיעור שאז כבר הרב המלמד עמל על טעמי ההלכה והשומעים מקבלים
מן המוכן שאז הבנה נקראת היכולת לחזור על השיעור ,ההלכה עם טעמיה ,לבין
הרב המלמד עצמו שכדי שיחשב לו כלימוד צריך לטרוח על טעמי הסוגיא וההלכה.
וכן נראה מדברי המהרש"א (שם) שהביא דברי רש"י והוסיף ועוד י"ל דאחכמים
דאינן צריכים לפרקא ,דכבר יודעים דברי ההלכה ,וקאמר דמ"מ אגרא שלהם
ריהטא וכו' וכן יש לפרש אגרא דכלה דוחקא גם אם השומע הבא הוא ת"ח ואין
צריך לכך יש לו אגרא קיימת אצלם ,דדוחקא .ע"ש .מוכח שעיקר הלימוד הוא
ההבנה ומי שלא הבין או שכבר יודע ולא התחדש לו דבר בשיעור אין נחשב לו
כלימוד שהרי לא נוסף לו דבר שלא ידע.
ולעומתם כתב בפירוש הכותב שבעין יעקב על דברי רש"י וז"ל :הלא זה דבר זר
לומר כי לא יגיע תועלת ושכר עצמי לכלל ההמון משמוע דרש איסור
והיתר רק ממרוצתם ,וכן בכל השאר וכו' .לכן נ"ל לפרש לכולם בדרך חיוב ולא
בשלילה כלל ,אגרא דפירקא ריהטא לבטל סברת החושב שדי לנו שנאמר שיש
שכר גדול כי אם על שמיעת הדרשה אבל לא על הדברים הקודמים כמו ההליכה
בחיפזון ואין כן האמת אלא גם יש שכר על ההליכה במרוצה וגם על הדוחקא
בשבת כלה .וכן אגרא דשמעתא סברא לבטל מחשבת האומר שדי לו שיקבל שכר
על המשנה או דין ששומע מהדורש אבל לא על סברת השומע שמבחין בשכלו אי
.1עיין בספר בניהו לרבנו יוסף חיים זצוק"ל שכתב לבאר מהו פרקא ומהו כלה ולמה בפירקא
השכר הוא הריצה ובכלה הדוחק.
