Page 70 - Step and repeat document 1
P. 70
'ב ןמיס -ורהת של העמל תורת חכם ע
שהממעיט והמרבה שווים הוא כשהממעיט מכוון לשם שמים ,דהיינו שמה שממעט
הוא כדי שיוכל לכוון ,שאם ירבה לא יוכל לכוון ,ואז בכה"ג שווים המרבה והממעט
כיוון שכל אחד עושה על פי יכולתו ,אבל אם בידו להרבות בכוונה וממעט בזה
וודאי שעדיף המרבה והמכוון .וכן ביאר על דרך זו הבאר היטב (שם אות ח') שר"ל
שמי שיש לו אונס ואינו יכול להאריך וממעט בתחנונים ואומרם בכוונה נחשב
לפני הקב"ה כמו אותו שיש לו פנאי ומאריך בתחנונים בכוונה ,והוסיף שהוא הדין
בלימוד התורה נמי הדין כן .וכ"כ בספר כף החיים (סי' א' אות כט) שכן הדין בתורה,
דשואלין קבעת עיתים ואין שואלין כמה תורה למד .וטוב ללמוד חמשה פרקים
במיתון ובנעימה יותר מעשרים בנחיצה .וכתב שכן כתבו האליה רבא בשם ספר
מקור חיים וכן המחזיק ברכה ורבנו זלמן .עכ"ד.
ומכל האמור למדנו יסוד אחד ,שאחד המרבה ואחד הממעיט שהם שווים ,הכוונה
כשכל אחד עושה כפי יכולתו וכשם שבקרבן כל אחד עושה לפי יכולתו על
פי מה שחננו ה' העשיר לפי עושרו והעני לפי עוניו ,ובודאי שאם יכול לעשות
יותר ולא עושה אינו משתווה למרבה .וה"ה אם עושה למעלה מיכולתו ששכרו
גדול יותר כגון עני המביא קרבן עשיר .וה"ה לתפילה יעשה כל אחד כפי יכולתו.
וה"ה ללימוד התורה שכל אחד משקיע על פי יכולתו שיש מי שחננו ה' במוח
חריף ובכישרון ויש שלא ובוודאי לא יהיה השכר לפי כישרונותיהם שניתנו להם
במתנה אלא הדבר הקובע הוא העמל וההשקעה במה שחננו ה' ולכן השכר הוא על
פי העמל ולא על פי ההספק .וכן ביארו המהר"ל והתוספות יום טוב (אבות פ"ב מט"ז).
ע"ש ובאות הבאה.
וידועים דברי הט"ז (או"ח סי' מז ס"ק א') שעיקר מעלת העוסקים בתורה הוא דווקא
דרך טורח ויגיעה ואל זה כוונו בברכת התורה "לעסוק בדברי תורה".
וכתב (שם) שהתורה אינה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה (ברכות סג ):דהיינו
שעוסק בפלפול ומשא ומתן של תורה כמו שכתוב בתורת כהנים (בחוקתי פרשתא א'
א') על הפסוק ,אם בחקתי תלכו (ויקרא כו) על מנת שתהיו עמלים בתורה ,מה שאין
כן באותם הלומדים תורה מתוך עונג ואינם יגעים בה שאין התורה מתקיימת
אצלם .עש"ב.
אם יש להוכיח מהמשנה באבות שיש חשיבות לכמות הלימוד
ו .אלא שעל יסוד זה יש להקשות ממשנה אחרת במסכת אבות (פ"ב מט"ז) :אם
"למדת" תורה "הרבה" נותנים לך שכר הרבה .וקשה שהרי מלשון המשנה