Page 88 - Step and repeat document 1

‫'ג ןמיס ‪ -‬הבשחמב הרות דומלת תוצמ םימייקמ םאה תורת חכם‬ ‫פח‬

‫וז"ל‪ :‬וכתב רבנו חננאל הלכה כרב חסדא ואין יוצא ידי חובה בק"ש בהרהור עד‬
‫שיוציא בשפתיו‪ .‬וכן פסקו התוספות בסוגיא שהלכה כרב חסדא שהרהור לאו‬
‫כדיבור‪ .‬וכן כתבו תלמידי רבנו יונה וז"ל‪ :‬ולעניין פסק הלכה נקטינן כרב חסדא‬

‫ותפילה דרבנן‪ .‬וביארו תלמידי רבנו יונה וז"ל‪ :‬כלומר מי שראה קרי ולא טבל והגיע זמן ק"ש‪ ,‬כיון‬
‫שק"ש מן התורה מהרהר אותה בליבו בלא חיתוך שפתים כלל‪ .‬ובגמרא (דף כ'‪ ):‬פליגי רבינא ורב‬
‫חסדא‪ ,‬דרבינא אמר דהרהור כדיבור דמי ויוצא בהרהור‪ ,‬ורב חסדא אמר הרהור לאו כדיבור דמי‪.‬‬
‫ומקשינן התם לרבינא דאמר דהרהור כדיבור דמי‪ ,‬א"כ למה התירו הרהור‪ ,‬כמו שהדיבור אסור כך‬
‫היה לנו לאסור הרהור שדינן שווה‪ .‬ומתרצינן כדאשכחן בסיני כלומר אע"פ שיוצא בק"ש בהרהור‬
‫כמו בדיבור ודיניהן שווה זה כזה‪ ,‬אפ"ה לעניין טהרה אין דיניהן שווה שלא נחוש אלא לדיבור‪,‬‬
‫שכן מצינו בסיני שבעל קרי נאסר שם דכתיב והיו נכונים לשלשת ימים אל תיגשו אל אישה ולא‬
‫נאסר שם אלא הדיבור כדילפינן מדכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת‬
‫לפני ה' אלוקיך בחורב וההודעה אי אפשר אלא בדיבור וכי היכי דהתם לא הזכיר בטהרה אלא‬
‫לעניין דיבור‪ ,‬הכא נמי לא נחוש אלא לדיבור‪ ,‬אבל הרהור מותר‪ .‬תו מקשינן התם לרב חסדא‬
‫דאמר דהרהור לאו כדבור דמי למה מהרהר שהרי אין ההרהור מועיל לו כיון שאינו יוצא כמו‬
‫בדיבור? ומהדרינן כדי שלא יהו כל ישראל עסוקין והוא יושב בטל ולפיכך אמרו שיהרהר במה‬
‫שהציבור עסוקים ואע"פ שאינו יוצא ידי חובה‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכתב הרא"ש שלדעת רבינא שהרהור כדיבור‪,‬‬
‫משנתנו כר"מ שק"ש תלי בכוונת הלב‪ ,‬אי נמי כרבי יהודה שאמר שאם לא השמיע לאוזנו יצא‬
‫ורק לכתחילה יש להצריך להשמיע לאוזנו ובעל קרי אוקמוה אדאורייתא ויוצא בהרהור‪ .‬ורב חסדא‬
‫שאמר הרהור לאו כדיבור סבר שמשנתו כרבי יוסי‪ ,‬ואפילו לר"מ‪ ,‬מ"מ צריך שיוציא בשפתיו ובלא‬
‫השמעת האוזן קרי ליה כוונת הלב‪ .‬ורש"י פירש וז"ל‪ :‬כדאשכחן בסיני‪ ,‬שהפרישן מאישה דכתיב‬
‫אל תגשו אל אישה ועל פרישה זו סמך עזרא לתקן טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה‬
‫דכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב‪ .‬עכ"ל‪ .‬והנראה מפירושו‬
‫שעזרא למד ממה שנאמר בפסוק והודעתם לבניך שהוא ציווי להודיע וללמד לבנים‪ ,‬שלימוד זה‬
‫יהיה כדוגמת יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב‪ ,‬דהיינו טהור מטומאה של קרי ולעולם לא‬
‫למד רבינא ממעמד הר סיני עצמו שבעל קרי אסור בדיבור ומותר בהרהור רק למד שהציווי של‬
‫והודעתם לבניך שהוא דיבור צריך שיהיה כיום אשר עמדת לפני ה' בחורב דהיינו בטהרה ודווקא‬
‫דיבור אבל הרהור לא מצאנו שאסור‪ .‬וזה שלא כפירוש התוספות (ד"ה כדאשכחן) שכתבו וז"ל‪ :‬פירוש‬
‫אע"ג דכדיבור דמי לעניין שיצא מ"מ לאו כדיבור לעניין שיהא בעל קרי אסור להרהר כדאשכחן‬
‫בסיני שהיה שם דיבור והיו צריכין לטבול ואע"פ שהיו שותקין שומע כעונה‪ .‬מוכח מדבריהם שלמדו‬
‫מעצם מעמד הר סיני שבעל קרי אסור רק בדיבור‪ ,‬שלדעתם היה שם דיבור מדין שומע כעונה‬
‫ולכן הסיקו שהרהור מותר אף לבעל קרי‪ .‬וקשה שאף אם נאמר ששומע כעונה ונחשב להם כדיבור‪,‬‬
‫מ"מ אין הוכחה שבעל קרי מותר בהרהור‪ ,‬שהרי לא ימלט שהרהרו שם בדברי תורה והיה מקום‬
‫ללמוד שאף הרהור אסור‪ .‬ולרש"י ניחא שלא למד כן מגוף מעמד הר סיני אלא מהפסוק והודעתם‬
‫לבניך שנאמר אחר מעמד הר סיני כעניין בפני עצמו שצריך להיות הדיבור דומיא דהר סיני שהיה‬
‫בטהרה מטומאת קרי‪ .‬ופירוש תלמידי רבנו יונה דומה לפירוש התוספות שלמדו מגוף מעמד הר‬
‫סיני שצריך טהרה מטומאת קרי ושהאיסור הוא בדיבור ממה שנאמר והודעתם הוא בדיבור ממש‬
‫ולא מדין שומע כעונה‪ ,‬ואף לדבריהם קשה שהרי לא היה שייך דיבור לכל העם‪ .‬ואולי כוונתם‬
‫שהפסוק מדגיש רק דיבור אף שלמעשה טבלו כולם אף שלא דיברו רק שמעו מ"מ עיקר הקפידא‬

‫רק על דיבור‪ .‬וצ"ב‪ .‬וע"ע בקהילות יעקב (ברכות)‪.‬‬